הרבה מיליונים הושקעו בסיסמא הממליצה לנהגים: "בכביש, אל תהיה צודק - היה חכם". הבנת הסיסמא והפנמתה חוסכת בחיי אדם. המסר: אל תתעקש על הזכות שלך בכביש, מפני שהיא עלולה לעלות לך בחייך. תוותר.
מי שנתן את הפקודה לחיילים לקחת חלק בפינוי יהודים מביתם בחברון, הוא אולי צודק - אבל ממש לא חכם. לבד מחוסר תבונה, יש בפקודה כזו גם אחוז גבוה של אטימות ורשעות. ב"ידיעות-אחרונות" (08.08.07) קראנו על כליאתו של סמל חיים כהן ל-28 יום, בגין סירובו לקחת חלק בפינוי. סמל כהן גורש מבייתו בגוש-קטיף לפני שנתיים. לצוות עליו לפנות אחרים, זה כמו לדרוש ממלצרית לשרת לקוח, ששנתיים קודם - אנס אותה.
את הרשעים ניתן לזהות בקלות. הם הראשונים להבין את שחרור האזרחים הערבים משירות צבאי, יען כי אין לשסות חייל ערבי ישראלי, באחיו הפלשתיני. רק מי שתומך בגיוס ערבים לצה"ל ולא מוכן לוותר על הזכות של המפקד לשגר את חייליו, כולל הערבים למשימה מבצעית נגד האויב - רק הוא רשאי לזעום על הסרבנים מימין.
אלא שאין כאלה! את הקושי של הערבים לשרת, דוברי השמאל מקבלים בהבנה, לפעמים אפילו באמפטיה. אבל כשמדובר בחובשי כיפה- השנאה מכתיבה את התגובות. ולפני שאני ממשיך, הבהרה קשוחה: אני נגד, נגד, נגד סרבנות מימין ומשמאל! אבל, ויש כאן אבל-אין לעשות גזירה שווה, בין סרבנות מימין, לבין סרבנות משמאל. בשורה התחתונה: הסרבן הימני מתחמק מעימות עם אחים, והסרבן השמאלני מתחמק מעימות עם האויב.
מובן שהדוברים הרהוטים של השמאל מלבישים את ההתחמקות מעימות עם האויב, בחליפה מוסרית מהודרת. אלא שרק הם מתפעלים מיופיה של החליפה הזאת. העובדה שחייל ימני נדרש להתעמת עם אחיו, מוכיחה שיש מי שכופר בתבונה שבסיסמא: "אל תהיה צודק, היה חכם". חבל, דווקא סיסמא חשובה.
חיילים שלא רואים בעיה עם פקודה לפנות אחים, הם לא חיילים טובים. ואנחנו הרי רוצים אותם חיילים טובים. חיילים חושבים. חיילים מרגישים. יש קשר הדוק, בין חייל שמרגיש, לבין מוטיבציה. יש קשר הדוק בין מוטיבציה לבין אומץ לב והקרבה, ובשורה התחתונה: ניצחון בקרב! השנאה לציבור הזה - שלעולם לא אבין אותה - היא שמפריעה לראות את הקשר בין כל אלה.
הנושא שאנחנו דנים בו הוא: האם חייל בצה"ל חייב לבצע באופן אוטומטי כל פקודה שהוא מקבל. זה הנושא. אין ספק: נושא כבד, מעיק מבחינה ערכית, ומדיר שינה. תמיד שאני נקלע למצוקה מוסרית עקרונית, אני מפנה את מבטי לענקי המוסר השמאלנים. הם יודעים הכול, ואני לוקח על עצמי לקבל בהכנעה את העובדה שהם אלה שקובעים את כללי המשחק. ובכן, מהם למדתי, שחייל טוב איננו צייתן אוטומטי. כל השאר פרשנות.
לאחי הכתומים אני אומר: מבחינה מוסרית, אתם צודקים. הקושי שלכם לעקור בני-אדם מבייתם, מוכיח שקיבלתם חינוך טוב, ויש לכם נשמה יפה. אבל, כל זמן שאתם לובשים מדים, חובתכם לציית לפקודות הצבא. גם אם זה כרוך בחריקת שינים, ובריקון כיס הדמעות. את החשבון עם המסיתים והשונאים, תעשה ההיסטוריה. והיא תעשה...
