בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
פרופ' הלל וייס הראה לנו מאיפה משתין הדג. או, במילים אחרות - ממרומי הקתדרה הבר-אילנית, שרבב תא-הטרור-מבית לשון ורדרדה וחלקלקה...
|
וייס, המבחן של אוניברסיטת בר-אילן
|
|
|
|
|
כולנו זוכרים וזוכרות איפה היינו כשרבין נרצח. אם היינו אז בכלל, כי עבר הרבה זמן. הבן שלי, למשל, אישיות בוגרת בת כמעט 12 חורפים, היה אז עובר בבטן אימו והגיע איתי לכיכר, נדהם איתי, בכה איתי, נולד מתוכי 3 חודשים אחר-כך - ולא מבין מה מיוחד באוניברסיטת בר-אילן. אחד מבני משפחתי שהיה אז ילד (בגיל של בני היום), צמח והפך לנער מחונן הלומד לתואר ראשון במקביל ללימודי התיכון. הוא סירב להסכין עם החיבור לבר-אילן, מסיבות אידיאולוגיות. בזכותו, יכולים עד עצם היום הזה נעריה ונערותיה המחוננים של עירו, ללמוד לתואר ראשון של האוניברסיטה הפתוחה. היו הרבה אמוציות סביב האוניברסיטה הזו. בר-אילן, מצידה, עשתה מאמצים אדירים למתג את עצמה אחרת, להתרחק מהדימוי הלאומני, להתנתק מכל מה שזיהה אותה עם יגאל עמיר, מרגלית הר שפי, קבוצות טרור יהודי, "התחרדלות" וחינוך ללאומנות קיצונית. בדרך, קרו בה דברים טובים, יצאו מתוכה מאבקים חברתיים חשובים, ואף - בתחומים הקרובים לליבי - נתנה חסותה לעשייה רדיקאלית במובנים של שוויון מגדרי ואחר, כולל היותה חממה להתפתחות פמיניזם דתי אקטיביסטי הפועל בין השאר למען שינויים הלכתיים מרחיקי לכת בטיפול בעגונות ובבתי הדין הרבניים. בשנים האחרונות, כשבאו נשים להתייעץ איתי היכן ללמוד לימודי מגדר, נטיתי להמליץ על בר-אילן. עד שבא פרופ' הלל וייס והראה לנו מאיפה משתין הדג. או, במילים אחרות - ממרומי הקתדרה הבר-אילנית, שרבב תא-הטרור-מבית לשון ורדרדה וחלקלקה, הציב את שני אגודליו בצידי ראשו, ובעודו מנפנף באצבעותיו, התנגן לו מפיו ניגון חסידי מתלהם: נה נה נה נה נה... אוניברסיטת בר-אילן נמדדת כעת בדבר אחד בלבד: תפטר אותו לאלתר תוך הפעלת תוכנית על דמוקרטיה, שוויון ושמירת חוק לסטודנטים שלה כתוכנית חובה לתואר ראשון (לימודי יהדות הם כבר לימודי חובה שם...), או לא.
|
תאריך:
|
11/08/2007
|
|
|
עודכן:
|
11/08/2007
|
|
חנה בית הלחמי
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
ירדנה
|
11/08/07 09:21
|
|
|
|
א.ג - בוגר האונ'
|
11/08/07 11:52
|
|
2
|
|
ggaa
|
11/08/07 09:21
|
|
3
|
|
נרי אבנרי
|
11/08/07 09:46
|
|
4
|
|
ניקולאי
|
11/08/07 09:52
|
|
5
|
|
מוטי פ
|
11/08/07 09:55
|
|
6
|
|
אבישי 35
|
11/08/07 09:57
|
|
7
|
|
משה, עורך-דין
|
11/08/07 10:26
|
|
|
|
א.ג
|
11/08/07 15:05
|
|
8
|
|
א מ רול
|
11/08/07 10:29
|
|
9
|
|
כרמי מנס
|
11/08/07 11:09
|
|
10
|
|
rimona
|
11/08/07 11:20
|
|
11
|
|
נה
|
11/08/07 11:48
|
|
12
|
|
חילוני הדוק
|
11/08/07 11:50
|
|
13
|
|
אילן בר
|
11/08/07 11:55
|
|
14
|
|
מתגלים בבית הלחמי
|
11/08/07 12:01
|
|
15
|
|
שבט דן
|
11/08/07 12:05
|
|
16
|
|
בוריס ד
|
11/08/07 12:21
|
|
17
|
|
צפנת פענח
|
11/08/07 15:52
|
|
18
|
|
דב ר
|
12/08/07 03:39
|
|
לידיעת המגיבים ולתשומת-לבם: מאמר זה אינו עוסק בדבריו של פרופסור הלל ויס ובקללות הנמרצות שבהן השתמש נגד מח"ט חברון, אל"מ יהודה פוקס. מאמר זה אינו בא למחות על דבריו, או לתמוך בהם. מאמר זה עוסק בביקורת התקשורת, ודן בתפקוד התקשורת המשודרת ביחס לדבריו של פרופסור ויס במהלך גירוש 2 משפחות יהודיות מרכוש יהודי בחברון.
|
|
|
במשך שנים השתדלה מ. [הפרטים בכתבה טושטשו על-מנת למנוע פגיעה במ.] תושבת אחת מערי המרכז, לשכוח את שלוש השנים בהן סבלה כילדה מהכיבוש הנאצי בארץ מולדתה בולגריה. היא עלתה ארצה, נישאה, הביאה לעולם ילדים ועבדה.
|
|
|
נוער חלוצי, נערים ונערות במדים עם שרוכים ועניבות של תנועות הנוער הישראליות באו ביום ראשון לירושלים לבית הנשיא, כדי לחגוג איתו את יום ההולדת ה-84. "מסיבת הפתעה ספונטנית" קראו לזה בטלוויזיה. בטח. ממש ספונטני.
|
|
|
לשם שינוי, נפתח בציטוט עכשווי, לאו דוקא מן המקורות המזינים אותנו בשגרה: אחד מסממני אמונה דתית היא ההפרדה המתבצעת במוחו של המאמין: בין יישום אמות מידה הגיוניות ומציאותיות בחיי היום-יום, לבין התעלמות מאותה שיטתיות מחשבתית בעת כניסתו לעולם הדת. הוא מאמין. מאמין בלבד. כך יחס הציבור לצבא. אילו היינו מיישמים את אותם כלים ושגרות מחשבה שמשמשים אותנו בעבודתנו האזרחית, בבואנו לדון את צה"ל, היינו מגיעים למסקנות מפתיעות.
|
|
|
מטבע הדברים אני בעד ביקורת. ראשית, משום שזהו הכלי העיקרי שלי להתמודד עם השלטון. ושנית, משום שביקורת יכולה להיות גם בונה. לעיתים, מי שאינו נמנה על בעלי התפקידים בכנסת, בממשלה ובשאר מוסדות המדינה עשוי להאיר בביקורתו פינה באופן שבעל התפקיד לא חשב עליו. מעשית, בכל תפקיד שמילאתי תמיד ניסיתי לבחון האם הביקורת שקיבלתי יכולה לשמש מנוף עבורי לשיפור. המוטו היה: אולי המבקר צודק? הבה ונבדוק. אולם בזמן האחרון אני מבחין אצלי בהצטברות חדשה וברורה של מסקנות ביניים מול פעילות זרועות הממשל שניתן לתת להן כותרת: אי הבנה. אינני מבין מדוע הם נוהגים כפי שנכתב ונאמר עליהם בתקשורת. ובמשפט הרווח אצלנו: מה יוצא להם מזה?
|
|
|
|