תקווה או יאוש

תחילה יש לברך על כך שמפלגה חורתת על דגלה את הפריימריז הפתוחים וזאת בניגוד לאיחוד הלאומי שבו הכל נקבע ע"י ועדות מסדרות. מפלגת 'התקווה' תוכל לאפשר הזרמת דם חדש לימין שכל כך זקוק לו אחרי שחברי הכנסת של האיחוד הלאומי נדבקו כל כך חזק לכסאותיהם עד שנדמה כי הם נולדו דבוקים אליהם.

כמובן, תמיד קיימת הסכנה שבדומה לתחיה של 1992 המפלגה לא תעבור את אחוז החסימה ותמנע בכך את נצחון הימין אך לדעתי המיאוס שיש בימין כלפי 'האיחוד הלאומי' אשר זוכה בצדק לכינוי "אלם" יביא למעבר קולות רבים אל מפלגתו של אריה אלדד וסביר כי 'התקווה' תחצה את אחוז החסימה.

מצד שני, מבט מעמיק בעקרונות המפלגה יראה כי מדובר למעשה במפלגה אשר מצעה כמעט זהה לזה של האיחוד הלאומי ולכן אין כאן בשורה למחנה החילוני אשר הוא הוא המחנה אליו צריך הימין לפנות יותר מכל. הציבור הדתי-לאומי יצביע לימין בכל מקרה אך החילונים בררנים יותר או אולי נאמנים פחות לנושאי א"י ולא יצביעו למפלגה שיש בה סממנים דתיים.

אריה אלדד, איש בעל זכויות רבות, חושב כי הסיבה היחידה בשלה לא נהר הציבור החילוני לעבר 'האיחוד הלאומי' הינה העובדה שחילונים נרתעים ממפלגה של בעלי כיפות וזקנים. זוהי טעות גדולה, הציבור החילוני מחפש במפלגתו מצע חילוני וזו התקווה ש'התקווה' נכשלת בהבאתה. גישה זו מקורה לדעתי באמונה כי חילוניות שווה ריקניות, אך פרופסור אלדד אשר מעיד על עצמו כי כתב מחזה על-פי 'כה אמר זרתוסטרא' של פרדריך ניטשה (ספר שאביו, ד"ר ישראל אלדד ז"ל, תרגם בגאוניות) אמור לדעת כי חילוניות יכולה להיות מלאה תוכן הרבה יותר מדתיות ואדם ריק הוא אדם ריק בין אם הוא דתי או חילוני.

יתרה מכך, גם אם היה מסתפק הציבור החילוני באותו סממן חיצוני של כיפות וזקנים לא היה זוכה במבוקשו. פרופסור דתי אחד ש'התקווה' ניסתה לגייסו הגדיר זאת יפה בשיחה פרטית עמי: "כשבאים לבית הכנסת שלי ואומרים שיש מפלגה שצריך להתפקד אליה, בסוף התפילה יהיו 200 טפסים חתומים, את החילונים צריך לאסוף אחד אחד וגם זאת בכוח". מה שאומר שבמפלגה מעורבת דתית-חילונית כפי ש'התקווה' מתיימרת להיות יווצר תמיד מצב בו הדתיים משתלטים על עמדות הכוח ומשאירים לחילונים פירורים ואף פחות מכך, על אחת כמה וכמה במפלגה שבה יש פריימריז.

כשלונו של אלדד נובע מכך שבמהותו הוא אדם דתי אשר מאמין בקודשי ישראל ורואה בהם את בסיס הבעלות הישראלית על הארץ, החילוני המצוי אינו מתעניין בכגון אלה, ההיסטוריה בכלל והדת בפרט אינן משחקות תפקיד בגיבוש השקפת עולמו אלא אך ורק המציאות כפי שהוא רואה אותה לנגד עיניו. לכן התקווה אשר מביאה 'התקווה' הינה תקווה בערבון מוגבל. הציבור הימני חילוני יאלץ שוב לבחור בין הליכוד לבין מפלגות נישה כדוגמת הגימלאים.

ומילה אחרונה לקורא 'בוגי' יעלון; אל תתפתה להצעות שאתה מקבל מ'הליכוד'. 'הליכוד' הינו משענת קנה רצוץ במקרה הטוב ומאורת נחשים שלא יתנו לך מנוח במקרה הפחות טוב. מלבד זאת משבצת הביטחוניסט מאוישת כבר בליכוד ע"י יוסי פלד ויש גם את יובל שטייניץ ששמועות עקשניות אומרות כי הוא המיועד למשרת שר הביטחון.

עצתי לך היא להקים מפלגה עצמאית, תמיד תוכל לרוץ ברשימה משותפת עם הליכוד או עם מפלגת ימין אחרת אבל לפחות תהיה עצמאי בהחלטותיך ולא תאלץ להתכופף אל מול החלטות המפלגה. כל שעליך לעשות הוא לומר 'אחרי' ורבים וטובים יבואו. אני מבטיח להיות הראשון.