באחת הכתבות שסיקרו את מחאת ניצולי השואה ראיתי אישה בת שבעים וחמש בוכה מול המצלמות ומתחננת לעוד כמה שקלים בחודש בכדי שתוכל לסיים את חייה בכבוד. ושוב, לא בפעם הראשונה, שאלתי את עצמי - האם לא טבעי הדבר שנכדיה של אותה גברת יתלבטו האם לשרת את המדינה הזו?
כדי להסיר כל ספק: אני מתנגד להשתמטות. עליתי ארצה בגיל עשרים מטעמים אידיאולוגיים, שירתתי גם בשרות חובה וגם במילואים עד גיל 46, כולל שש שנות התנדבות, ובני האהוב התגייס לפני כחודשיים ומשרת ברמת הגולן ביחידה קרבית.
אבל הקשר בין ניצולי השואה ובין המשתמטים משרות צבאי הוא בעיני כל כך סימבולי, עד שאפשר דרכו להסביר את התהליך הארוך שבו המדינה מתנתקת מהעם. תהליך ההינתקות הזה, יסתיים לצערי בקרוב. הנה כמה דוגמאות מהעשור האחרון.
ביטול סל המוצרים הבסיסיים המסובסדים. המדינה הורידה את אחריותה כלפי החלשים; קיצוץ כמעט מוחלט בהטבות לאימהות חד-הוריות. כאן המדינה הורידה את אחריותה לא רק מהאימהות, אלא גם מילדיהן; קיצוץ קצבאות הילדים וקצבאות הנכים - שוב הורדת אחריות מעל גבה של המדינה; התעלמות ממצבם הביטחוני של שדרות וישובי ”עוטף עזה“, הבאה לידי בטוי בסירוב למגן את בתי התושבים, ובצדה המשך ההתעלמות ממצבם הביטחוני של ישובי הצפון, שאיש לא מכין אותם למלחמה הבאה; אלפי ישראלים שפונו מהשטחים חיים אחרי שנתיים בלי בית קבע, בלי עבודה ובלי בתי ספר קבועים לילדיהם, ואני מציין זאת אף על-פי שתמכתי בהינתקות.
יש מאות דוגמאות דומות. לכל אלה אפשר להוסיף את הנוראה מכולן, זו שכולם מדברים עליה לפתע אחרי עשרות שנות הזנחה: עשרות אלפי ניצולי שואה חיים מתחת לקו העוני. ובכך מתנתקת המדינה לא רק מהעם החי בארץ ישראל, אלא מהעם היהודי כולו ומהמחוייבות שלנו לעברינו ולניצולים שהם בשר מבשרינו.
תהיה זו טעות להאשים ממשלה כזאת או אחרת. תהליך זה החל לפני כחמש עשרה שנה, והוא מתגבר כל הזמן: המדינה תמשיך לחלק את נכסי העם לכמה משפחות עשירות, שתבננה כבישים (כבישי אגרה כמובן), בתי כלא, פעוטונים. מוסדות לילדים חוסים, רכבת תחתית, בתי חולים ועוד...
אם נחבר את כל אלה יחד, נקבל מדינה שלא תהיה אחראית יותר לעם שיושב בתוכה, לאזרחיה, ולרווחתם. באותו רגע העם יפסיק לחלוטין לשרת את המדינה ואז עוד ועוד בני נוער ישתמטו מהצבא.
אני כותב את הדברים האלה בכאב, אבל לצערי הרב אני לא מצליח לראות שבעתיד הקרוב תחלחל ההכרה החשובה הזאת אצל צמרת השלטון בישראל: שבלי התחברות מחודשת ואדוקה שלה עם העם, אין עתיד למדינתנו האהובה.
