בדרג המדיני בישראל שורר מעין קונצנזוס באשר למשמעות איום רקטות הקסאם על העורף הישראלי ועל דרכי התגובה האפשריות העומדות בפני צה"ל. ראש הממשלה, אהוד אולמרט, חוזר ומבטא את עמדתו לפיה "אין פתרון קסם מיידי למצב הביטחוני בשדרות". מנגד טוען אולמרט, בתוקף, כי לא ניתן למגן את כל הישובים בפני פגיעת הקסאם.
ארגוני הטרור הפלשתינים מזלזלים בריש-גלי באיומי ראש הממשלה ("אנו לא נשלים ולא נעבור על כך לסדר היום"), וחוזרים ומתפארים באוזלת ידה של ישראל להביא להפסקת שיגור רקטות הקסאם.
תחושת ההשלמה עם המצב מביעים פוליטיקאים ואנשי ציבור לא מעטים. בתוכנית "מועצת החכמים" בערוץ 10 (8 בספטמבר 2007) המעיט עורך מעריב, אמנון דנקנר (המזוהה עם ראש הממשלה), באיום הקסאם והזהיר מפני סכנת הכניסה לבוץ העזתי. לדבריו, "בכל השנים האלה בשדרות נפגעו פחות אנשים מאשר על כביש ישראלי רגיל. זו האמת... לא צריך להרבות היסטריה בעניין הזה וצריך להגיד את האמת. נכון שיש פה גם פגיעה בריבונותה של מדינה, כי אומרים זה לא יתכן וכו'. אני אומר נכון, אבל עדיין בגלל העיקרון הזה (להימנע ממלחמה) צריך לחשוב טוב טוב לפני עושים מעשים... היכולים לסבך אותנו (להביא אותנו) להיכנס לבוץ העזתי. יכולים להציג אותנו כברברים ויכולים לפגוע בכושר שלנו להתמודד עם האיום היותר רציני, האיום מצפון".
עורך מעריב הפנה אצבע מאשימה לעבר תושבי שדרות. "לגבי העניין של אנשי שדרות אני רוצה לומר שהחברה הישראלית נותנת המון תמיכה, תרומה, עידוד ותקציבים. מה שקורה שם בשדרות, איך מנצלים את זה ומה האוכלוסיה עושה כדי לעזור לעצמה זו טרגדיה, שבה אנו לא יכולים להושיע, כי אנו לא יכולים לשנות את התמונה", אמר.
גם איתן הבר, שכיהן כראש לשכת ראש הממשלה יצחק רבין, קובע השבוע בראיון לערוץ 7, כי במצב הקיים אין פתרון אמיתי לקסאמים ו"יש להודות בכך בפה מלא". אשר על כן סבור הבר, כי יש למקד את הפעילות כעת במיגון העורף האזרחי.
ההסברים החוזרים ונשנים בדבר היעדר פתרון לרקטות הקסאם מעוררים תמיהה רבתי. אך לפני כשבוע פרסם צה"ל את התוכנית הרב-שנתית של צה"ל האמורה לחזק את עוצמתו של צה"ל ואת התאמתו להתמודד עם האתגרים הביטחוניים העומדים בפני המדינה בחומש הקרוב. לדברי הרמטכ"ל, התוכנית מהווה מנוף להתחדשות, לבניין ולהשבחת יתרון איכותי, והיא בחנה את מכלול האיומים והתפניות האפשריות באזור, במגמה להיערך ולהציג מבעוד מועד מענה לאתגרים העתידיים.
צה"ל נערך אפוא, מדי שנה בשנה, לתת מענה לאתגרים הצבאיים המסכנים את קיומה של המדינה ואף לאיומים עתידיים. במצב הנוכחי מציג צה"ל לממשלה את יכולתו לבלום מהלך צבאי סורי בחזית הצפון ולהרתיע את חיזבאללה מתקיפה של יישובים ישראלים. כלומר - לצה"ל מענה מול השריון הסורי, מול הארטילריה הסורית, מול הטק"ק הסורי, מול חיל האוויר הסורי, מול הקטיושות והטילים ארוכי הטווח של חיזבאללה בלבנון, אבל אין לו מענה צבאי מול רקטות הקסאם.
את הסתירה הזו נמנע הדרג המדיני מליישב. למעשה, היא מבטאת את קריסתה של תפיסת הביטחון הישראלית, והחמור עוד יותר - את התנערות המדינה ממחויבותה להגן על אזרחיה. ההשלמה עם המצב, וההסברים המלומדים לפיהם תושבי שדרות אשמים במצבם, משדרים מסר של הפקרה מודעת של תושבי הנגב לגורלם.
אלה הטוענים כי אין פתרון לקסאם, טועים מטעים, וגורמים נזק חמור לכושר ההרתעה הישראלית. אם אין פתרון לקסאם בשדרות, אזי אין פתרון לקסאם באשקלון ואין פתרון לקסאם ברמת השרון וברמת אביב לאחר שממשלת ישראל תיישם את תוכניתה לבצע נסיגה רחבת היקף נוספת בגדה המערבית. הגיונם של אלה אינו ברור. מדוע צה"ל מצליח לרסן את החיזבאללה מלשגר קטיושות ונכשל ברצועת עזה? האם צה"ל הרים ידיים במאבק בפידאיין בשנות החמישים והשישים וטען, כי אין פתרון להסתננות מהגבול? והדוגמאות ההיסטוריות רבות.
ברי לכול שיש פתרון צבאי לקסאם. ובקביעה זו אין צורך להיות אסטרטג. מחיר דמים גבוה ומתמשך יביא בהכרח את הממשלה לנקוט במהלך המתחייב והוא פרוק רצועת עזה מנשקה. בסכסוך הישראלי פלשתיני אין פתרון לטווח הארוך. שקט ויציבות נקנים לתקופות הפוגה קצובות. ויתור על זכות ההגנה העצמית של המדינה מול הטרור הפלשתיני פוגע אנושות בלכידות החברתית, באמון של הציבור בממשלה ובהרתעה הישראלית.
