במבצע "חומת מגן" באיזור טול-כרם, סוחר בקר מקומי טען בפני כי "אתם היהודים אשמים במלחמה", בטרם הספקתי להזכירו מדוע אנחנו פה, הוא מיהר להוסיף, "בגלל שהבאתם את ערפאת וחבורתו מטוניס", "אנחנו ואתם היינו מסתדרים הרבה יותר טוב בלעדיהם, וזה היה עולה לנו בהרבה פחות דם" הוא סיכם.
מעניין שדווקא השמאל הישראלי המתהדר בנוצות ההומניזם מחזר אחרי פתחם של מנהיגי ערב בכלל והפלשתינים בפרט שמנהלים אימפריות רשע, דיכוי ורצח. פתרון צודק אליבא-דה השמאל הישראלי הוא הפקרת האוכלוסיה הפלשתינית בגטו (איו"ש ואזח"ע בגבולות 67) לחסדיהם של משטרים אפלים ומושחתים. הסיסמא שרבין תבע "בלי בג"צ ובלי בצל"ם" שאחריה נהר השמאל בעוורון צדקני, טמנה וטומנת בחיבה עינויים קשים, הפרת זכויות אדם, כליאה ממושכת ללא משפט והוצאות להורג במרתפים אפלים.
הקשר של השמאל לסטליניזם ולגולאגים לא השתנה רק התחיל לדבר בערבית במקום ברוסית. אם אין ביכולתו של השמאל לכפות את רצונו על הרוב בדרכים דמוקרטיות הרי שהוא עובר על החוק (סרבנות), רץ להלשין לפריץ (אירופה, ארה"ב) ואף נועל את נעליו של ה"קפו" (מעביר שמות של חיילי צה"ל לבתי-משפט בינלאומיים).
פלשתינה הגיאוגרפית כוללת שתי גדות לירדן. מתוקף הסכמי סיקס-פיקו וזיכרון למרד הערבי הגדול שהונהג ע"י הבריטים כנגד העותומנים, ניתנה למעלה ממחצית פלשתינה לשבט בדואי בעוד ראש השבט הוכתר למלך - הלא היא היום הממלכה ההשמית. ובכך השאירה את העם היהודי והפלשתיני להתקוטט על השאריות. המיעוט ההאשמי בירדן שולט על רוב פלשתיני מוחלט (כ-70%)
אולי יהיה נכון לומר שהבעיה העיקרית במזרח התיכון היא הבעיה ההאשמית. ברגע שתינתן לאלה מדינה משל עצמם הרי שהבעיה הפלשתינית תיפתר מעצמה. אריאל שרון ואחרים התבטאו בעבר כי ירדן היא המדינה הפלשתינית. אולם קו "לוחמני" זה נזנח אולי בגלל שהירדנים כל כך "נחמדים". אולי כאשר נבין שאנו נדרשים לשלם את מחיר הנחמדות הזאת - כלומר כמה זה עולה לנו שההאשמים גזלו לפלשתינים את שהיה יכול להיות מדינתם והשאירו לנו את הבעיות, נחזור להעלות טענה צודקת זו. אחד השיקולים המרכזיים לא להעלות טיעון זה היא פחד מיציבות השלטון הירדני ה"לא עוין" ויצירת רצף עירקי-ירדני-פלשתיני שעלול לאיים על ישראל ממזרח.
פתרון קבע לבעיה הפלשתינית חייב להיות פתרון צודק. צפיפות האוכלוסין בשטחי יהודה ושומרון היא מהגבוהות בעולם, ובעזה הגבוהה בעולם. הפלשתינים, על מנת שיוכלו לשגשג בעתיד, חייבים לקבל שטח המתאים להם מבחינה דמוגרפית. כל פתרון שלא יתחשב בבעיות אלו יהיה לא צודק ויביא לפרק חדש וכואב בהסטוריה רווית הדם של האזור. בניגוד למקובל, הבעיה הפלשתינית אינה של מדינת ישראל, כי אם של האזור כולו. על מדינות האזור לקחת חלק מעשי בפתרון זה, חלק שאינו מסתכם בהשמצת מדינת ישראל על כי אינה נותנת מספיק לפלשתינים.
העיר רפיח בדרום רצועת עזה מחולקת בין ישראל למצריים. למצריים עתודות קרקע אדירות בסיני. על המצרים להעניק לפלשתינים חבל ארץ מספק בצפון סיני כך שאלו יוכלו להתגבר על מצוקת הצפיפות האדירה ברצועת עזה. ובפרט לתת לפלשתינים את רפיח הדרומית שבשטחה שכן זוהי עיר פלשתינית לא פחות מרפיח הצפונית שברצועה. זאת מבלי לתקוף פה את המוסר הכפול של המצרים שדורשים מישראל "להחזיר" לפלשתינים בעוד שהם את אותם הדברים בדיוק מסרבים "להחזיר" (ואף טובחים באלה שמבקשים זאת). החלק השני של הבעיה הלא היא ירדן. הפתרון הצודק נע בין נתינת חבלי ארץ ירדנים לפלשתינים לבין נתינת חבלי ארץ פלשתינים להאשמים.
ע"פ נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ערביי ישראל הם בעלי תוחלת החיים הארוכה ביותר בעולם הערבי. רמת אנלפבתיות הנמוכה ביותר בקרב גברים ונשים (אצל גברים 5% רק ירדן משתווה) ואחוז תמותת תינוקות הנמוך ביותר. למרות כל הנתונים האמורים, המצביעים על תנאים אובייקטיבים עדיפים של ערביי ישראל מול אחיהם במדינות ערב, ומבלי להתייחס לתנאים אחרים כמו חופש ביטוי, חופש תנועה, זכויות אזרח וכו', הרי שבניגוד לצפוי כי ככל שהמצב הסוציו-אקונומי, בריאותי וכו' גבוהים יותר רמת הילודה תרד, הרי שאחוז בני 14-0 בקרב ערביי ישראל הוא הגבוה ביותר בעולם הערבי - 41% (לשם השוואה בקרב האוכלוסייה היהודית כ-25%) ורמות הילודה הן מהגבוהות בעולם הערבי- 4.3 ילדים לאשה. רק ירדן וערב הסעודית מובילות על נתון זה. (ע"פ מחקר השוואתי למצרים, לבנון, סוריה, ערב הסעודית, ירדן ולוב - ראו קישור)
נתוני הדמוגרפיה מראים לנו, כי גם אם נקבל את ההנחה הבלתי סבירה כי הפלשתינים אזרחי ישראל ("ערביי ישראל") הם אוכלוסיה דמוקרטית, ליברלית ושאין סיכוי תנהג באלימות כלפי יהודים. הרי שתוך כמה עשרות שנים בהתחשב בנתוני הדמוגרפיה, תהפוך מדינת ישראל לעוד מדינה ערבית. בתסריט האופטימי ביותר זו תהיה הדמוקרטיה הערבית הראשונה. את התסריטים הפחות אופטימיים אני משאיר לקורא. ניתן לשער כי גם ללא רוב מוחלט של ערביי ישראל יהפכו חיי היהודים במדינה, להיות "פחות נוחים" ככל שהזמן יעבור.
אם נקבל את ההנחה המציאותית, שיהודים וערבים ייטב להם בנפרד הרי שמלבד הקמת מדינה פלשתינית, יש לחולל הפרדה מוחלטת בין העמים. בעוד אף אחד לא חושב להשאיר יהודים בשטח מדינה פלשתינית עלינו לגזור גזירה שווה ולא להשאיר פלשתינים בשטח מדינת ישראל.
מניסיוני, מרבית האנשים, מכל גווני הקשת הפוליטית, שהעליתי בפניהם טיעונים אלו הסכימו עם רובם ככולם. ברם, חזרה הטענה כי "זה לא ריאלי". פרנקלין רוזוולט אמר "המגבלות היחידות בבניית המחר הן הספקות של היום".
אל לה למדינת ישראל לתת למדינות ערב ה"ידידותיות" (ולשאר מדינות העולם) להוליכה לבית המטבחיים הגיאוגרפי והדמוגרפי, עליה לקשור את גורלה עם גורלן. לשאוף לפתרון כולל אמיתי וצודק. פתרון גיאוגרפי ללא פתרון דמוגרפי רק ידחה את הבעיה ולא לשנים רבות, לחשוף את צביעותן, להתנגד, לצעוק, לחבוט ולשרוט, להתנהג כאילו קיומה של המדינה תלוי בזאת. שכן הוא אכן תלוי - על בלימה.
על ממשלות ישראל לקשור את הסוגיה הדמוגרפית עם כל פתרון קבע שיחתם בעתיד. שהרי כמו שלממשלת ישראל יש את המנדט הלאומי לדון בעתיד היהודים באשר הם. הרי שלנציגי העם הפלשתיני יש את המנדט הלאומי לדון בעתיד הפלשתינים באשר הם - ירדן, סוריה, לבנון וישראל. העובדה שמדינת ישראל העניקה לפלשתינים בשטחה אזרחות מלאה וזכויות מלאות, אל לה לכרסם במנדט זה. התעלמות מהסוגיה הדמוגרפית, ואי הכללתה בהסכמי הקבע תהווה בכיה לדורות, ולמרות מאמצי עידוד עלית יהודים מן התפוצות תביא בסופו של דבר להכחדתה של מדינת ישראל כבית לאומי לעם היהודי.
על ישראל להפסיק להיות "נחמדה". בכל נאום, בכל כנס בינלאומי, בכל נייר עמדה רשמי ובכל מסיבת עיתונאים, על ישראל ודובריה להעלות את הסוגיות הירדנית והמצרית. להצביע על כך שבירדן יש שלטון המיעוט ההאשמי על רוב פלשתיני. להצביע על כך שמצרים מסרבת לתת לפלשתינים את רפיח הדרומית כמו שישראל מסרה להם את רפיח הצפונית.
פעולה זו תגרור אחריה תסיסה גדולה בעולם הערבי. בעיתוני מצרים ימשיכו להשמיץ את ישראל, מצרים תחזיר את שגרירה לקהיר (היא כבר החזירה את האחרון?), האיגודים המקצועיים בירדן ימשיכו להחרים ירדנים הנמצאים בקשרים עם ישראל, ירדן תחזיר את שגרירה לעמאן ותכריז "ברוגז" אתנו, מנהיגי ירדן ומצרים יכריזו על התדרדרות היחסים, ישראל מנגד תכריז כי אינה מוכנה לשלם את מחיר הבעיה הפלשתינית לבדה, תהיה במקרה הגרוע אף מתיחות צבאית, הנושא יעלה על סדר היום העולמי. אפילו הפלשתינים יבינו כי הם רק ירוויחו מכך. יווצר לראשונה אינטרס משותף ישראלי פלשתיני אמיתי. הדרך לפתרון עלולה להיות ארוכה ולא קלה, אך בסופה מובטח פתרון צודק שיבטיח קיום לישראל ולפלשתינים. משטר עירקי חדש שיהיה פחות עוין לישראל יעקר למעשה את הסכנה מנפילת ירדן.
אולי המתנגדים החריפים ביותר לצעדים אלו יבואו מקרב השמאל הישראלי. אותם אנשים שאיימו לעזוב את ישראל כאשר נתניהו זכה בבחירות. אותם אנשים יעזבו ראשונים כאשר ערביי ישראל יתקרבו להוות רוב במדינה וישאירו את ה"אספסוף" הימני להתמודד עם החורבן.
אם מובילים אתכם להכחדה הרי שלא סביר כי תקבלו את רוע הגזירה כצאן לטבח. סבתי שכשהיתה בת 17 קפצה מרכבת דוהרת במלחמת העולם השניה ונאלצה ללכת ימים רבים בשלג, הצילה בכך את נפשה. זהו טבע האדם החפץ חיים, לא לקבל על עצמו גזירת שמד. גם מדינת ישראל עודנה חפצת חיים, נכון?!
קישורים:
הלשכה הממשלתית לסטטיסטיקה -
www.cbs.gov.il/statistical/arab&ju.pdf
