נשיא אירן הוזה בהקיץ וחוזה שקר, בכך שהוא מכחיש קיומם של חלק מבני עמו, זאת אף זאת, כשליט עריץ הוא גם נוקט בפעילות השואפת לממש את הזיותיו וחזיונותיו בפועל, דבר הכרוך ברצח של חלק מבני עמו.
הכחשת המציאות כדרך חיים - דרך של מחשבה + מעשה - [זה לא הדבר היחיד שהנ"ל מכחיש] - היא סוג של מחלת נפש, והנשיא המסכן צריך להתאשפז. מסכנותו עוד יותר חמורה ממה שזה נראה ונתפש ממבט ראשון, כי בניגוד לחולה נפש מצוי הזקוק לאשפוז, את הנשיא - אין, לפי שעה, מי שיאשפז.
ועוד יותר מסכנים ממנו אלה מבני עמו שיצאה הכחשתו לקיומם, ושחייהם תלויים על בלימה. מסכנים מזה, וסכלים מזה;
סכלים הם אלה המאפשרים לו לשלוט והתומכים בשלטונו העריץ, אלה שלא מזהים את הבעיה, אלה שנותנים לו להסתובב חופשי ואף להתקבל בכבוד מלכים בארצם ומעל במתם האקדמית או האחרת.
ועולה בכל כובדה השאלה: האמנם כל אלה, אנשי ממשל דמוקרטי נאור, אנשי אקדמיה מכובדים, פעילי ציבור ידועי שם, הרוב המסיבי של הציבור האינטלקטואלי - כל אלה הם באמת סכלים?
והתשובה האחת היא: כן, כשם שבתקופת השואה עסק רוב עם ברצח יהודים, וזאת אף בסיוע אקטיבי של עמים אחרים באירופה [ראה תיאורי רציחות היהודים, הפרטניות וההמוניות, שבוצעו על-ידי "הפולנים הלבנים" באירופה בתקופת השואה, כפי שמובא בספרו החשוב של אברהם אביאל, "כפר ושמו דוגאלישוק" בהוצ' משרד הביטחון - ההוצאה לאור, מהדורה מחודשת 2007].
בכל מדינה, גם בשלטון עריצות כדוגמת כמה מדינות תבל כיום ובכללן לא רק אירן אלא גם, למרבה הצער, שכנינו סביב, העם באופיו ומתוך בחירתו מאפשר את סוג השלטון ובידו להחליפו; משטר דמוקראטי יוחלף דרך הקלפי, ומשטר אחר יוחלף בדרך אחרת - מן הסתם באותה דרך בה הוא נוצר.
השליט לא קם בחלל ריק, אלא הוא רצוי או לפחות נסבל על-ידי עמו. בספר דברים, פרק י"ז פסוק 14 והלאה כתוב: "כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלוהיך נותן לך וירישתה וישבת בה, ואמרת: אשים עליי מלך ככול הגויים אשר סביבותיי, שום תשים עליך מלך..."
תחילת המלכות היא באמירת העם, וכך גם המשכה. מצב בו אין הרמוניה בין השלטון לבין העם [ובעניין זה גם כניעה בהסכמה או בהימנעות מהתנגדות היא הרמוניה] - אינו יציב ולא יתקיים זמן רב.
יש לעולם החופשי עסק עם מדינת אירן והוא צריך לבוא עמה חשבון. החשבון ייפרע בכל מקרה; או לפני שנשיא אירן יגיש אותו לעולם החופשי, או - במקרה הגרוע, ובלית ברירה - אחרי כן. ואחרי התבוסה, כפי שהובס סדאם חוסיין ומשטרו האפל בוטל, אולי יתגלה הלך רוח אחר בקרב העם באירן, הלך רוח לו מייחל העולם החופשי שיפקוד גם את עירק, וסוריה ולבנון בתור.
מדינת ישראל אינה צופה מהצד במתרחש בהתפתחות זו, תהיה אשר תהיה, אלא היא משחקת בתפקיד ראשי: מצד אחד כנציגת העולם החופשי, לאור סוג משטרה המהווה חריג לטובה במזרח התיכון, ומצד שני לאור האיום המופנה בראש ובראשונה לעברה.
תפקידה של מדינת ישראל אינו פסיבי, כי בידה האמצעים לנקוט במהלך ממשי. אין כיום מדינות רבות בעולם שהן בעלות יכולות אקטיביות צבאיות כישראל, ואפשר לספור אותן באצבעות יד אחת.
עוצמה זו של מדינת ישראל אומנם ידועה היטב לשלטון באירן, אך מי יתקע כף לידנו בהבטחה כי אירן תשקול שיקולים הגיוניים כמתבקש על-פי יחסי הכוחות?!
מה למדנו מההיסטוריה ומדברי חכמינו שבכל הדורות, מה פסק קרדאווי ומה צייצה חכמת פיזיקה על הת...
