סכנת האופוריה <br>

ספקולציות מרקיעות שחקים מתהלכות בציבוריות הישראלית ביחס לפעולה שהייתה או לא הייתה בסוריה. גם העיתונות הזרה מפמפמת מידי יום אינפורמציות חדשות, אך לעת עתה הכל מגששים באפלה. המילים זורמות כמעיין המתגבר, נתזים עפים לכל עבר, הדמיון עובד שעות נוספות.

יש משהו מרומם בעובדה שהעם שמח על הפעולה המוצלחת של ישראל, כפי שמקורות זרים מדווחים. אין בכך כל פסול, אלא נהפוך הוא. יחד עם זאת, אסור להתהלך כשיכורים מפעולה מוצלחת גדולה ככל שתהיה. יש בשיכרון החושים כדי להטעות ולטעת אופוריה. זו בדיוק הנקודה שבה חייבים לעצור, לחשוב היטב, להתלהב, אך מיד לחזור לעבודה הסיזיפית של המשך ההכנות לסכנות הצפויות.

היום, כאשר הכל מציינים את מלחמת יום הכיפורים, אין לשכוח את שיכרון החושים שלאחר מלחמת ששת הימים. זהו המועד המתאים ביותר לחשבון הנפש ולהפנמת העובדה שעדיין אנו נמצאים במצב של סכנה מתמדת.

עבודה רבה נמצאת לפנינו. ידענו שחיל האוויר מסוגל למהלכים שיש בהם כדי לעורר דמיון פרוע. אך חיל האוויר אינו יכול לבדו לעשות את העבודה. מלחמת לבנון השנייה המחישה זאת בצורה שאין דומה לה. חיל האוויר הוא חיל מקצועי ביותר, מנוהל בצורה ראויה לעל שבח.

הרפורמות הגדולות והמשמעותיות ביותר חייבים לעבור ה"ירוקים". הם מהווים את המאסה הגדולה ביותר והמכריעה בכל מלחמה שתיפתח. זרוע היבשה חייבת להגיע לאותה מידה של מיומנות ומקצועיות שאליה הגיע חיל האוויר. כדי לעשות זאת, נדרש מאמץ רב מאוד, ואין ודאות שכל הכשלים שנתגלו במלחמת לבנון השניה, תוקנו.

התיאורים הפלסטיים של הפעולה שהייתה בסוריה, על-פי מקורות זרים, מעוררים את בנו הישראלים תחושה של גאווה, וטוב שכך. מותר לשמוח, מותר לפרגן. אסור לשקוע באופוריה. אסור לנוח על זרי דפנה.

המצב הביטחוני בימים אלה לא מצביע על רגיעה. יש דיווחים סותרים על הכנות למלחמה בסוריה ובקרב ארגוני הטרור. עינה של ישראל חייבת להיות צופיה בחדות כלפי האיומים הללו. הדינמיקה של מזרח התיכון מוכרת לכולם. כל מילה מיותרת, כל פעולה בלתי מחושבת עלולה להצית את האש. ישראל חייבת לעמוד על המשמר.

שתיקת הגורמים הביטחוניים והמדיניים כאילו מוסיפה למסתורין, ואולי עודד נזכה לצ'יזבטים כאלה ואחרים. יש שיאמרו שהשתיקה מכוונת למטרות פוליטיות, ויש שיטענו טענות אחרות. אם השתיקה נועדה להוריד את הלחץ מן הצד השני, הרי שהשתיקה מבורכת. אין להתעלם ולו לרגע מן ההיבט הפסיכולוגי בקבלת ההחלטות בקרב המנהיגים הערבים. פטפטת מיותרת שיש בה כדי לגרום לאסד השפלה ועגמת נפש לא תסייע בידינו. ההיסטוריה מלאה בדוגמאות של מנהיגים אשר הוציאו למלחמה את עמיהם רק משום שהצד השני פגע בכבודם ובגאוותם. במזרח התיכון לכבוד, גאווה והשפלה יש משקל כבד ביותר. מוטב לשתוק ולא לגרום למלחמה מאשר לדבר ולהתפאר, וחלילה לגרום למלחמה שבה יקופחו חיי אדם.

המנהיגות של היום מצליחה לנטוע יותר ביטחון מבעבר הלא רחוק. הוויכוחים הפוליטיים מותרים ואף הכרחיים במשטר דמוקרטי. יחד עם זאת, אין לשכוח שיש גם מדינה.

תהיינה הדעות לגבי שר הביטחון והרמטכ"ל אשר תהיינה, הרושם הוא שהם עושים את עבודתם בצורה יסודית. דיבורים לא יסייעו להתחזקותו של הצבא. מוטב לשתוק ולעשות מאשר לדבר ולא לעשות כלום.

המבחן האמיתי של שר הביטחון והרמטכ"ל הוא הכנת הצבא למלחמה, אם חלילה תיכפה עלינו. מבצע נקודתי, מפואר ומרשים ככל שיהיה אינו מצביע על מוכנותו של כל צה"ל למבחנים היותר קשים.
מן הסיבות הללו מותר לשבח, מותר להתלהב. אסור בשום פנים ואופן להיכנס לאופוריה ומשם להתדרדר אל תהומות השאננות.