ישראל מוכרת נשק למינמאר

"ג'יינס" מפרט על שורשי הקשרים ההדוקים, וטוען כי הם החלו כבר בשנות ה-50. בשנת 54' ביקרה משלחת צבאית בורמזית ראשונה בארץ, וישראל מכרה למדינה זו 30 מטוסי קרב מעודפי חיל האוויר, פצצות, רקטות וציוד. "מאז שהוכרז השלטון הצבאי במינמאר בשנת 1988, היו שמועות עקשניות על קשרים צבאיים סודיים עם ישראל, למרות הכחשות משני הצדדים. ישראל הייתה אחת מהמדינות אליהן פנה השלטון החדש לסיוע - מכיוון שיש הרבה מאפיינים דומים ביניהן, בין השאר היותן תחת שלטון בריטי בעבר ובעלות מבנה שלטוני דומה".

ההשבחה הקיפה לדברי שבועון הביטחון הן את מטוסי הקרב והן את מטוסי האימון אף.טי-7. מטוסים אלה הם הגרסה הסינית למטוס המיג-21 מתוצרת רוסיה - שאלביט מערכות מתמחה בהשבחתו ואף ביצעה פרויקטים במאות מיליוני דולר, בין השאר ברומניה.

גורמים בענף התעשיה הביטחונית העולמית טענו אף כי ההשבחה כללה התקנת מכ"ם מתקדם מתוצרת אלתא מקבוצת התעשיה האווירית, מדגם EL-2032. מכ"ם דומה סופק לפי ההערכות לסין עצמה, עבור מטוס המכונה "הלביא הסיני", המזכיר מאוד את המטוס הישראלי שפיתוחו נעצר בלחץ ארה"ב שחששה כי הוא יתחרה בשוק הביטחוני העולמי באף-16 מתוצרתה. נראה כי ההשבחה סופקה במינמאר ל-36 מטוסים.

הדיווחים הוסיפו כי המטוסים אף מצוידים בטילי אוויר-אוויר מדגם "פיתון 3" מתוצרת החברה לפיתוח אמצעי לחימה, רפאל, שהם אחד מהדורות המוקדמים בסדרת הטילים המוצלחת. אמצעי מתקדם נוסף שסופק הוא מערכת ציון המטרות "לייטנינג", גם כן מפיתוח רפאל. הטייסות במיינמאר נהנו גם מפצצות מונחות לייזר מתוצרת חברה ישראלית. ספינות סיור של מינמאר זכו לקבל חבילת אלקטרוניקה מתקדמת מפיתוח ישראלי. חברת סולתם התמודדה וזכתה במיכרז לאספקת ארטילריה וחימוש כבד.

עם פרוץ המהומות במינמאר, ובעיקר עם פרסום המידע על דיכוי ההפגנות ביד קשה שגרמה לעשרות ואולי מאות הרוגים, הצטרפה ישראל למקהלת הגינויים. משרד החוץ הודיע כי "ישראל מודאגת מהסיטואציה במיינמאר, ומאיצה בממשלה להפגין איפוק ולהימנע מפגיעה במפגינים". משרד הביטחון, האחראי על הייצוא הביטחוני, הכחיש כי נמכרו נשק ישראלי והשבחות למינמאר, וכן הועברה הכחשה מהתעשיות הביטחוניות שהוזכרו לעיל.

אולם מי שעוקב אחר הייצוא הביטחוני הישראלי יודע היטב כי בעבור חופן דולרים, או יואנים (סין) או ראנדים (דרום אפריקה) או פזוס (צ'ילה), ישראל תעשה הכל, ממש הכל, ולא תבחל במכירת נשק גם למשטרים האפלים, הרצחניים והגזעניים ביותר שעל פני הגלובוס. בין לבין - ובמקביל - ישראל מספקת נשק למדינות הנמצאות בעימותים צבאיים - בניגוד למדיניות המקובלת במדינות הנאורות. סרי-לנקה והודו הן רק שתיים מהן.

כך נמכרו מערכות נשק לסין, הנחשבת למפירה העולמית הגדולה ביותר של זכויות האדם. נמכרו לה בין השאר טכנולוגיות מכ"ם וטילים, בעסקות שעוררו את חמתה של ארה"ב. אגב - היחסים העמוקים עם סין לא הפריעו לישראל למכור באותה העת במקביל נשק גם לאויבתה המושבעת טייוואן, כגון טכנולוגיות למסוקי קרב.

גולת הכותרת הייתה סיוע בפיתוח מטוס קרב סיני שהתבסס על הלביא הישראל ודמה לו להפליא. הקשרים האלה נקטעו כאשר הנשיא קלינטון דרש מישראל לבטל את מכירת מטוסי הריגול "פאלקון" מהתעשיה האווירית לחיל האוויר הסיני. סין התרגזה הן על הפגיעה בכבודה כמעצמה והן על הפגיעה המבצעית, ישראל נאלצה לשלם דמי ביטול עסקה של 300 מיליון דולר, ובייג'ין הפסיקה כליל לסמוך ולהסתמך על ירושלים.

עשור לפני כן, בשנות השבעים והשמונים, פיתחו מערכת הביטחון והתעשיה הביטחונית של ישראל קשרים אמיצים עם דרום-אפריקה - בעת שלטון האפרטהייד והחרם הכלל עולמי שהוטל עליו. נמכרו אמצעי לחימה לכל הזרועות ומכל הסוגים, לפי פרסומים זרים אף התנהל שיתוף פעולה בתחום הגרעיני, כולל ניסוי גרעיני ישראלי מול חופי האפרטהייד, וישראל סייעה לחיל האוויר המקומי לפתח מטוס קרב שהיה דומה להפליא לכפיר וכונה "צ'יטה". עליית השחורים לשלטון, לאחר שנקטע האפרטהייד, קטעה גם את הקשרים הביטחוניים עם ישראל.

באותן שנים מתגלים קשרים ביטחוניים של ישראל גם עם אחד מהמשטרים האפלים ביותר שהיו בהסטוריה - שלטונו של אוגוסטו פינושה בצ'ילה. במסגרת זו נמכר לחיל האוויר הצ'יליאני בין השאר מטוס ריגול מדגם "פאלקון". ועוד באמריקה הלטינית: כאשר בארגנטינה זרקו אל מותם ממטוסים מתנגדי משטר, מערכת הביטחון הישראלית מכרה לשלטון החונטות מטוסי כפיר מעודפי צה"ל. הקשרים האלה התגלו לעיני העולם כאשר מטוסי בריטניה הפילו את מטוסי הקרב הארגנטינאים במלחמת פוקלנד. מתחת לצבעי חיל האוויר של ארגנטינה במטוסים השרופים התגלו דגל ישראל וצבעי התכלת של חיל האוויר.

מכירת נשק לשלטון צבאי רצחני "עדין" יחסית, כמו זה של מיינמאר, היא אם כך לא הדבר הנורא ביותר בתולדותיו של הייצוא הביטחוני של ישראל.