הפנטזיות של זליכה

משהו השתבש אצל ד"ר ירון זליכה, החשב הכללי במשרד האוצר, אחרת קשה להבין את התנהגותו בתקופה האחרונה. זליכה, מוכשר כמו שד, אבל רודף פרסום לא קטן, החל את מאבקו בשחיתות-לכאורה בצורה מינורית ובאופן ענייני, מה שהעניק לו את תמיכת הציבור שלא לומר את הערצתו. אלא, שעם הזמן ועם בואן של הכותרות האורגזמיות, הפכנו להיות עדים למקרתיסט לא קטן, שמבחינתו כולם אשמים, כולם מושחתים, כולם פסולים, גם אם טרם נחקרו, נשפטו והורשעו. ובמלים פשוטות, הוא גם החוקר וגם השופט המרשיע.

איננו מעוניינים לחיות במדינה שמנהיגיה וראשי הציבור שלה מושחתים. אבל גם לא במדינה, שבה פקיד אחד מכריז על עצמו כרובין הוד מחד, אבל מסתובב בחוצות מתחת לשמש הקופחת כשקילו של חמאה מרוחה על ראשו. די להזכיר כמה פרשיות הקשורות בו, כדי להבין שהאיש הזה איננו שיה תמימה: משכורת העתק שהוא מקבל כמרצה במכללת קריית אונו, פדיון כרטיס הטיסה שלו שלא היתה, התנהגותו בפרשת טייס המסוק ז"ל שסוקרה בתקשורת בהרחבה, טענתו כי ראשי רשויות מקדימה זכו לפרוטקציה בקבלת תקציבים מהשר רוני בראון (פנים ואוצר) שהוכחשה ע"י היועץ המשפטי לממשלה, ועוד שורה של האשמות מצדו שכנראה אין להם בסיס.

ולמרות כל זאת, טוב שיש ירון זליכה שיושב על השיבר, אבל עוד יותר טוב שיהיה זה "ירון זליכה ב'", שהוא יותר משופר, עם יחסי אנוש טובים יותר, פחות מתלהם, פחות רץ לתקשורת, ולא רואה כמעט רוב הזמן צל הרים כהרים.

התנהלותו של זליכה כיום, שמחד רואה בכל אבק מקרי מדמנה, אבל מאידך חוטא בעצמו (ר' לעיל) גם באמירות שקריות, לפחות כעולה מעדותה של היועצת המשפטית של משרד האוצר, עו"ד ימימה מזוז, מביאה אותנו למסקנה הבלתי נמנעת, שהאחרון שהיינו רוצים לראותו כעמוד האש בראש מחנה הלוחמים בשחיתות זה דווקא הוא. ולכן טוב עושה השר בראון ששולח אותו הביתה, וטוב יעשו ה"ה דן מרגלית, מיכה לינדנשטראוס, אליעד שרגא והקולגות שלהם אם יתנערו ממנו ובהקדם. כי זליכה של היום הוא פחות נביא הבשורה, ויותר מזכיר את השורות האלמותיות משירה של המשוררת רחל, "יום בשורה":

"בשכבר הימים האויב הנורא/ את שומרון הביא במצור/ ארבעה מצורעים לה בשרו בשורה/ כשומרון במצור - כל הארץ כולה/ וכבד הרעב מנשוא/ אך אני לא אובה בשורת גאולה/ אם מפי מצורע היא תבוא/ הטהור יבשר, יגאל הטהור/ ואם ידו לא תמצא לגאול - אז נבחר לי לנפול ממצוקת המצור/ אור ליום בשורה הגדול.//"