אל: ראש לשכת עורכי הדין בישראל
חברי הוועד המרכזי של הלשכה
חברי ועדת האתיקה המרכזית
ח.נ
לפני מספר ימים קראתי
כתבה באתר האינטרנט של העיתון גלובס שעסקה בעו"ד אילן בומבך, חבר הוועד המרכזי בלשכה. בכתבה זו קראתי בהקלה כי עו"ד בומבך לא לקח כלל ללב את הפסדו בבחירות לראשות הלשכה ומתייחס ברוח ספורטיבית ממש להפסד ש"עבר לידו". עד לשלב זה אין לי כל טענה - כתבה שעניינה פעיל ציבור, הפסדו בבחירות ותוכניותיו הציבוריות לעתיד היא בתחום הלגיטימי, ביחס לעורך דין שמילא וממלא גם כיום תפקיד ציבורי חשוב בלשכה.
מאידך - עיון בכתבה לא מותיר ספק כי יחסו של עו"ד בומבך לתוצאות הבחירות הוא עניין שולי בכתבה שבעיקרה התמקדה בנושאים אחרים לגמרי, שאינם נוגעים כלל לעיסוקו הציבורי בלשכה ומה שקראתי שם הותיר אותי פעור פה.
למען הגילוי הנאות אודה כבר כעת שהקנאה מדברת מגרוני. עמית למקצוע המסתפק בשלוש שעות שינה בלילה, המצליח לנהל משרד עמוס לקוחות "מעוצב בטוב טעם, בקו אלגנטי ויוקרתי, ששולט בו הניגוד בין עץ מלא בגוון חום כהה ללובן של הקירות," לקיים חיי משפחה מלאים וכל זאת תוך שהוא עובד בין השעות 8:00-23:00 ראוי באופן אישי להערצה.
כאשר אני ממשיך וקורא כי עורך הדין ממשיך בעבודתו בביתו גם לאחר השעה 23:00, שם הוא קורא ומתעדכן בכל החומר המשפטי, עד השעה 2:00 לפחות, הערצתי [המהולה בקנאה עזה] הופכת לסגידה ממש. הקריאה בכתבה זו היא הדרך היחידה שלי להתוודע ליכולות שהן מעל ומעבר ליכולות האדם הרגיל והממוצע [המשתוקק משום מה לשינה של 6-7 שעות ביממה]. אני רואה בעצמי אדם ממוצע בהחלט ונושא הכתבה מגלה בוודאי יכולות שלא הייתי מסוגל להעלות בדמיוני.
כאשר אני למד בנוסף שעורך דין בומבך הוא קורא כפייתי של כל מה שמתפרסם בארצנו ["אני חייב לקרוא כל ספר שיוצא. אני קורא ספרים בפילוסופיה, בהיסטוריה, ביוגרפיות וספרות יפה"], ההערצה והסגידה מתעצמות ואני חש דחף אדיר לסור למשרדו המעוצב והיוקרתי, להקריב בפתחו קרבנות ולנהוג בו כבוד אלים ממש.
מעולם, אבל מעולם לא קראתי על יכולת עבודה וריכוז העולים על מה שתואר בכתבה ויוחס לעו"ד בומבך [אמנם רק מפיו של בעל הדבר עצמו]. על כן בכל מה שייכתב להלן אין כדי לגרוע ולו שמץ מגודל ההערצה ואף הקנאה ביכולות שהן מעל ומעבר להשגתי.
בעיה אחת היא הטורדת אותי ואני מניח שאיני היחיד. הכתבה היא באופן מובהק בגדר כתבת פרופיל של עורך דין האסורה, למיטב הבנתי וידיעתי, גם על-פי כללי הלשכה המעודכנים הנוגעים לפרסום עורך הדין. אסור לעורך דין להיות מעורב במישרין, או בעקיפין בפרסום כתבות מסוג זה הנחשבות עדיין כפרסומת אסורה. נדמה לי שבכל מקרה אחר כבר היתה הלשכה נוקטת באמצעים כלשהם נגד עורך דין המצליח לארגן לעצמו כתבה הסוקרת בהערצה גלויה את כישוריו, יכולותיו והישגיו המקצועיים.
בניגוד לעו"ד בומבך, שכיהן כיו"ר ועדת האתיקה של מחוז תל אביב, אני איני מומחה לתחום האתיקה. בתמימותי סברתי כי עורך דין רשאי לפרסם את שמו ומענו ותחום עיסוקו ואף מספר השגים מקצועיים נוספים כמו פרסום מאמרים. מעולם לא שמעתי כי הרצועה הותרה מעבר לכך ולמיטב ידיעתי אף אם עורך הדין אינו יוזם כתבה מסוג זה, אל לו לשתף פעולה עם הכתב, שכן גם שיתוף פעולה עקיף דינו כעשיית פרסומת אסורה.
אני מניח כמובן לטובת כולם שהעיתונאית שפרסמה את הכתבה אכן התיימרה לפרסם כתבה עיתונאית ולא פרסומית ומכל מקום מהעיתון "גלובס" איני מצפה לשמירה על כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין ואפילו לא על שמירת כללי האתיקה העיתונאית - שאינם מחייבים איש.
לעומת זאת, מעורך דין שהתמחה בתחום האתיקה ואשר הינו חבר הוועד המרכזי של הלשכה ניתן לצפות לסטנדרטים אחרים. הייתי מצפה ממנו לא לשתף פעולה עם עיתון המפרסם עליו דברי הלל ושבח החורגים מגדר הרגיל ואפילו כולם אמת וגוזמה אין בם - כפי שכולנו מניחים.
אם אני טועה בהנחותי ואכן כתבות מסוג זה הן בגדר המותר, אני מצפה שלשכת עורכי הדין תבהיר את הדברים, כך שהכול יוכלו ליהנות מהאופקים הפרסומיים החדשים. אני בהחלט מצפה מהלשכה להבהרה אם יש לכאורה בפרסום כתבה זו עבירה על כללי הלשכה, או שמדובר ביחצנות מותרת. אם מדובר בפרסום מותר נוכל כולנו לעשות שימוש בהיתר זה ולהיעזר לשם כך בעיתונים מסוגו של "גלובס" שכבר מזמן אינם מבחינים בין יחסי ציבור סמויים ועיתונאות.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
