הרהורי כפירה

1. עוד בטרם החלה ממש החקירה המפוברקת נגד חיים רמון, מיהר מזוז להורות לו לפנות את כיסאו ולנטרל אותו מכל פעולות השיקום וההחייאה שרצה לבצע רמון במערכת משפט הגוססת. זה היה סיכול מיידי, עוד לפני שחיים רמון בכלל נחקר, ואפילו לפני שהקצינה ההיא הסכימה בכלל להיכנע לאיומים שהופעלו עליה ולהתלונן נגדו. והכל כשמדובר היה בעבירה מהזניחות והפעוטה ביותר בחוק העונשין (מבחינת חומרת העונש המירבי עליה) וכשכבר מהתחלה היה ברור מה שהסתבר בסופו של עניין: מהומה על לא מאומה. אייטם-פאדיחה לטורי הרכילות אבל שום כלום פלילי. ניחא.

אבל כעת, פתאום ובניגוד ללהיטות היתר שהוא גילה בפרשת רמון, מזוז טוען שההחלטה להורות לאולמרט לצאת לנבצרות איננה החלטה משפטית ולכן אין לו סמכות להורות כדבר הזה.

לגופו של טיעון אני מסכים איתו. בדמוקרטיה להבדיל מדיקטטורה, לפקיד -שופט או יועץ משפטי או שוטר- אין כל סמכות להדיח איש ציבור רק בגלל לטעמו איש הציבור איננו ראוי ויש לו תחושות ואי אילו חשדות לגביו.

אבל איך הטיעון הנוכחי של מזוז מתיישב עם ההתנהגות ההפוכה שלו כשמדובר היה באינטרס של ביניש להעיף כמה שיותר מהר את חיים רמון מלשכת שר המשפטים?

דומני שהציבור ראוי לקבל הסברים על זה. אני בטוח וסומך על יושרו של מזוז שיש לו הסברים. אבל אני גם בטוח שאין אף אחד בציבור שמודע להם, ושכולם מרימים גבה לנוכח הסתירה החמורה הזו שבין להיטות היתר לסכל מיידית ולפני בירור אפילו בפרשת רמון, לעומת הנבצרות שהכריז על עצמו מזוז בכל הנוגע לאולמרט (כמו גם להירשנזון, בשעתו) למרות ששם יש כבר מסקנות מאוד ברורת מצד שופט מחוזי (בדימ.), המכהן כמבקר המדינה.

האם כל האמצעים היו כשרים כדי להסיר את המכשולים מעל מינויה הפסול של דורית ביניש לנשיאת בית המשפט העליון אז, ובמהופך כיום להשארת אולמרט על כיסאו?


2) עם פתיחת החקירה המתוקשרת נגד משה קצב על אונס שכעת נטען פתאום שלא היה בכלל אונס -ובעצם על סידרת אינוסים סידרתיים שבכלל לא היו, לפי מה שכעת נטען בניגוד למה שאותם טוענים בדיוק טענו בעבר- דרש מזוז מהנישא שיכריז על נבצרות, לצאת לחופשה לצמיתות, ולפנות את המקום לחשוד שהוא זכאי סידרתי אחר, שמעון פרס. למה? למה לנשיא, שהוא חסין במהותו הרבה יותר מראש ממשלה, כן היתה סמכות לכפות עליו נבצרות, ובמיוחד לפני השימוע, שבו מסתבר שההר הוליד עבר. לא דובים ולא זבובים. לא אונס, וספק אם בכלל הטרדות היו כאן - וכשמדובר בראש ממשלה, ובחשדות של ממש ולא סתם האשמות לצורכי פינוי הדרך לשמעון פרס, פתאום "זה לא עניין משפטי"?

האם כל האמצעים היו כשרים כדי לנצל את הזדמנות הפז שנוצרה למנות את שמעון פרס לנשיא המדינה? האם החקירה בנושאים החמורים העולים נגד פרס בפרשת שוחד המליונים המכונה "פרנקל והתעשיה האוירית" הגיעה אל סיומה? הרי החקירה הזו מבעבעת בחקירות חשאיות מכל הארצות באירופה שבהם ישראלים חשודים שהם שיחדו עובדי ציבור אירופאים כדי להכשיר רכישות מהתעשיות הצבאיות, ומה יקרה אם באחת המדינות הפרשה הזו גם תפוצץ בקול גדול? מה יהיה אז על פרס ושותפיו למדיניות השוחד ברשות התורה של התעשיות הביטחוניות של ישראל? ומה יהיה אז על העסקות עם הודו? ומי ישלם את המחיר המסוכן של ריסוק היחסים של מדינת ישראל והתעשיות שלה עם מדינות אירופה ובכלל?

זליכה חייב ללכת

3) והנושא השלישי הוא זליכה. נושא שלפי כותרתו המבריקה של דורון רוזמבלום בעיתון הארץ, "בסוף נשארנו עם הלינדנשטראוס ביד, אם תזלכו לי על הביטוי".

ובכן, לדעתי זליכה כן צריך ללכת הביתה.

לא כי הוא פסול, חלילה. למרות כל ניסיונות החפירה - מסתבר שהוא לא. לא נמצאה בהתנהלותו שום רבב (ולמרות השמועות שניסו להפיץ עליו, סטנלי פישר אישר בפומבי בראיון לעיתון גלובס, שמה שהתקשורת טענה שהוא טען נגד זליכה, שיקרי ומצוץ מן האצבע). אני חושב שגם בציבור אף אחד כבר לא מתרשם ממסע רצח האופי התקשורתי שעושים נגדו. זו הרי בדיוק השיטה של העבריינים לקבל לגיטימציה למעשיהם: לעשות דה-לגיטימציה למי שחושף את קלונם ברבים כדי להפחית ממשקל עדותו.

ודעתי שהוא צריך ללכת הביתה היא גם לא בגלל שאני חושב שזליכה טועה או מנפח את האשמותיו. לדעתי הוא דווקא מגזים לקולא. הוא נטפל לשחיתויות זניחות בעוד השחיתות הגדולה ביותר חוגגת על חשבון בטחון המדינה, חיי אזרחים, בריאות, חינוך ועד כדי מכירת המדינה ושטחיה לידי ארגוני הטרור תמורת טובות הנאה ישירות ועקיפות.

וזו גם דעתי ולא כי אין חובה על הציבור להתגייס כאיש אחד להגנת חושף שחיתויות. זה הוא דווקא אחד החוקים היפים והראויים ביותר שיש לנו ושאין בהרבה מדינות מתוקנות של ממש. אבל כמו כל החוקים, הוא נאכף בסלקטיביות מבעיתה. עובדה שהחוק הזה איננו מגן על חושפי שחיתויות של ממש, כדוגמת רפי רותם מרשות המיסים שחשף פרשייה שגם בה נרצח אזרח תמים שהודיע למשטרה על ביצוע עבירות סדרתיות של הברחת מכולות סיגריות ללא מכס בשותפות עם גובי המכס (האזרח שהודיע נרצח בחדר בבית מלון לאחר ששמו כמודיע הודלף מרשות המיסים למפלג הההונאה של מחוז תל אביב, הידוע בקשריו הישירים ושותפויותיו העסקיות עם העולם התחתון). אז בכל הכבוד לפרשיית אולמרט - רצח של אזרח ישר וחף מכל פשע בגלל שהעז להתלונן במשטרה על ביצוע עבירות, חמור פי אלף. אבל רפי רותם לא קיבל הגנה. שלטון החוק העדיף את ביטחון העבריינים על פניו, והפרשה הושתקה. ושם זה רצח. לא סתם כסף.

זליכה חייב ללכת הביתה בגלל טעם אחד פשוט. בגלל שאחד הדברים היפים בדמוקרטיה ואמצעי החיסון הכי חשוב שלה, הוא שכל דבר, טוב או רע, קצוב בזמן. ובפראפרזה על מימרת בני דודינו, כל מלאך - ביג'י יומו. לפעמים לרשעים יש מזל ולפעמים לצדיקים יש יותר מזל. אבל הזמן הוא הרופא הטוב ביותר למרבית תחלואי החברה ולכן, במנגנון החיסון של הזמן, מסוכן לפגוע.

לאולמרט ולשר בראון שיחק המזל שהחוזה של זליכה הגיעה אל קיצו ומבחינה חוקית זכותו המוחלטת והבלעדית של השר להחליט את מי למנות לתפקדי הזה במקומו של זליכה. אני אישית מצטער שחוזה העסקתו של זליכה תם, וחושב שזליכה חייב להישאר בתוככי משרד האוצר כסוס טרויאני מטעם הציבור ושלטון החוק. המחשבה על הקופה של המדינה המנוהלת על-ידי אולמרט, בראון, אהוד ברק, ורוחו של הירשנזון ממעל -תרתי משמע- מעוררת בי צמרמורת.

אבל חשוב יותר שלא להפר את עיקרון החיסון של הזמן. כי מדובר במשחק מסוכן ביותר. אם היום מפרים את זה היום לטובת זליכה חביבינו, וקובעים כי לממשלה נבחרת אין סמכות לשלוט על המינויים וכוחם של הפקידיםגם לכפות פיטורים על מי שהם לא אוהבים ו... גם לכפות המשך העסקה ומינויים של מי שהם כן אוהבים (ויהא זה פקיד שהוא שופט, מבקר המדינה או היועמ"ש לממשלה - כולם בסך-הכל פקידים, זאת יש לזכור, ובמשטר דמוקרטי הם תמיד היו ויהיו נחותים בהרבה במשקלם הסגולי ממשקלו הסגולי של נבחר ציבור ) - חצינו בכך את הגבול הקטלני של "ההבדל המסוכן שבין דמוקרטיה לביורוקרטיה" (כלשונה של רוזה לוכסמבורג האגדית), והכרזנו למעשה על מותה של הדמוקרטיה המקרטעת ממילא בשראל, והפיכתה לדיקטטורה טוטאלית. דיקטטורה בדיוק כמו בכל המדינות שבהם חונטה של פקידים עם או בלי מדים מנהלת את המדינה ולא הציבור ונבחריו. בורמה של המזרח התיכון.

זה לגבי זליכה, שדעתי לגבי ההליכתו הביתה זהה לחלוטין בשורה התחתונה לדעתו של מזוז, אם כי מנימוקים שונים.

ההבדל ביני לבין מזוז הוא אחד, והוא גדול. מזוז פסול מלטפל בעניינו של זליכה, "מכף רגל עד ראש", בגלל מעורבותה הישירה של אחותו בפרשה הנחקרת כעת במשטרה נגד אולמרט (בעיתונים כולם אופנתי מאוד לציין בהטעמה וכיחכוח צדקני מהגרון, שאחותו של מזוז לא חשודה בכלום. אז הנה גם אני אומר את זה, אבל רק כדי שלא יגידו שאני לא באופנה).

אחד הכשלים החמורים של השלטון במדינה הוא, שלפקידים הממונים על החוק יש סמכויות יתר לגבי הנבחרים, ואילו על שומרי החוק אין מי שישמור בכלל, וגם לא יחקור או יבדוק או יבקר או יעמיד לדין - ולכן גם מסתבר ששם, בשלטון החוק עד הצמרת הכי בכירה שלו, צומחת לה הפשיעה המאורגנת החמורה ביותר בכל המדינה. עובדה שמבקר המדינה הוציא דוח המגלה מעילה של עשרות מליונים מתחת ידיה של ביניש כשעמדה בראש ועדת הבחירות, ואיש אינו מעז לצייץ על נבצרות או חקירה או מעצר או משפט, למרות שהמעשים המיוחסים לה חמורים בהרבה מכל פרשיות אולמרט גם יחד.

אבל אני חושב -ועדיין מאמין למרות האמור ברשימה זו- שמני מזוז שונה, וחייב לחשוב שוב על מכלול הנסיבות ולמשוך את מכתבו אל מבקר המדינה בעניינו של זליכה מחמת ניגוד עניינים.הודאה בטעות איננה חולשה, אלא עדות לחוזק. רק חלשים מפחדים להודות בטעויות.

לו הייתה אחותי מעורבת בפרשה, לא בטוח שאני הייתי נוהג אחרת ממזוז. כלומר בטוח שהייתי נוהג כמוהו. בתור אח הוא מגלה נאמנות ראויה ועילאית גם במחיר צורב מאוד של ריסוק האמון בו. אבל דומני שהוא חכם יותר ממני, לא לטעון שהוא צודק במקרה הזה, אלא למצוא את הדרך האהרן ברקית האופיינית שהזאבים יהיו שבעים והכבשה תישאר בחיים. ודי לחכימא.

בשורה התחתונה

מזוז אכן ראוי לביקורת על מינויו של ערן שנדר לתפקיד, למרות עברו הבעייתי במחלקה לטיוח פשעי שוטרים ואחריותו הישירה לפשעי פרשיית פריניאן. אך בפועל יש להודות, כי שנדר הוכיח לכל מבקריו -כולל לחתום מטה- כי הניסיון לחזות את כשירותו לתפקיד על-פי עברו הפסול, היה שגוי. בניגוד לביקורת החמורה על מעשיו מהעבר, הוא מתגלה כפרקליט מדינה עם עמוד שדרה נדיר ביציבותו, וחבל מאוד מהוא בוחר לנטוש את הספינה הטובעת במקום להישאר ולעזור לרוקן ממנה את המיים או לעזור לסתום את החור שבסכר.

מזוז ראוי גם לביקורת על זה שלמרות שהוא הבטיח להדיח מהפרקליטות את כל מי שתרבות הצהרות השקר ביודעין בבית המשפט ותפירת התיקים בעוכריו, שי ניצן עדיין מכהן שם ואף מועמד לקידום. אבל הניסיון כאמור לגבי שנדר, מלמד שאולי גם הפעם העבר השחור של המועמד לא מעיד על עתידו המזהיר ואולי מזוז מזהה בשי ניצן דברים שלא רואים מכאן (חבר של שי ניצן אמר לי אתמול שאם הוא לא ימונה כעת לפרקליט המדינה, הם יצליחו לשתול אותו כיועץ המשפטי הבא. אז הנה אני מסיר את התנגדותי. תמנו אותו בבקשה למשרת פרקליט המדינה. אני - בעד...).

מזוז היה ראוי לביקורת כאמור, גם לגבי התנהלותו בפרשת רמון, בפרשת קצב ובפרשת עו"ד ליאורה גלאט-ברקוביץ'. זה לא חדש, ורק מי שלא עושה לא טועה.

גם מה בפרשיות התיק היווני היו סתם תפירת תיק אופיינית של עדנה ארבל ומה באמת שוחד ושחיתות עד כדי בגידה במולדת באמצעות מתווך יהודי אוסטרי מפוקפק בין שרון ובעיקר יועציו לארגוני הטרור - כנראה כבר לא נדע לעולם (אבל בטח נקרא על הפרשיות מהסוג הזה בעתיד, בספרי הגבורה והביוגרפיה שמייסדי מדינת פלשתין יכתבו ולאחר שהם ירשו לעצמם לגלות איך הם הצליחו להכות את הציונים במשענת שלהם: לקנות את כל אבירי הביטחון של המדינה באמצעות טובות הנאה ועסאות מפוקפקות סיבוביות דרך יהודים עשירים מפוקפקים, בעלי קאזינו, סוחרי סמים ורועי זונות, אשר חברו למעגל היועצים המהווה החוליה הלחלשה של כל מר-ביטחון שכזה, עד כדי ספק אם הוא מודע בכלל לקשר הישיר שבין עיסקאת הגאז למימון הטרור, כדוגמא).

הכלל המפורסם טוען שברומא תהיה רומאי, שרק הטיפשים ישרים, ושכדי להגיע גבוה חייבים להיעזר בשחיתות (לכן כל מליונר יספר לכם בגאווה איך השיג את המיליון השני והשלישי, אבל יאלץ לשמור על זכות השתיקה אם יידרש להסביר איך השיג את המיליון הראשון).
אבל חייבים להודות: מזוז נמצא בתפקיד התובעני והקשה ביותר בשירות הציבורי, והוא עומד בו בכבוד רבה הרבה יותר ממרבית קודמיו בתפקיד (רק שמגר היה טוב ממנו - כל היתר, הרבה פחות ישרים או מוכשרים ממזוז). קל מאוד להטיף לאדם לעמוד ככה מהצד ולראות את כל חגיגת השחיתות הזו ולא לפתח שום חשקים כאילו אין לו עתיד, כאילו משפחתו המשרתת גם היא את הציבור בנאמנות לא תלויה בביטחון שהוא ישאיר להם לאחר פרישתו שלא ינקמו בהם בגללו, או כאילו הוא לא בן אדם. קל גם מאוד להטיף לאדם שהוא יפקיר את חובתו להגן על משפחתו הנתונה כעת בעצם לחסדי הכרעותיו בפרשיות פליליות המתבשלות על שולחנו. אבל קשה להבין מה גורם למזוז להמשיך להיות כזה תמים ולצאת נגד זליכה בגלוי, למרות ניגוד האינטרסים שבו הוא נמצא בגלל מעורבותה של אחותו בפרשה ועדותו של זליכה לגבי מזוז עצמו.

מזוז צריך להודיע שהוא מושך את ידיו מכל טיפול הנוגע, במישרין או בעקיפין, בפרשיות זליכה ופרשית לאומי נגד אולמרט. זו היא דרישת החוק, והפסיקה.

מבחינה אנושית, מזוז חייב גם להמשיך להגן על אחותו שחלילה לא תיפגע מהחקירות נגד אולמרט בפרשת לאומי. אבל את ההגנה האמיתית הוא יוכל להעניק לה אם לא הוא יהיה זה שמטפל ישירות בפרשות הקשורות אליה. זו היא הגנה לטווח קצר, יש ספק רב לגבי יעילותה ואין שום ספק לגבי אי-חוקיותה. שילמד מגורמים המפוקפקים שהצליחו לבצע את הפשע המושלם, כדוגמת אהרן ברק, וימצא לעצמו מותגים נוצצים שקופת שרצים בתיבות הפנדורה שלהם, שיטפלו מטעמו בסוגיות הללו. הרי בכל מערכת ניתן למצוא את התיאודור אור והיצחק זמיר שלה.