פרופסור יולי תמיר הנכבדה, מזה 17 יום נמשכת שביתת המורים ואת דבקה בעמדתך שעל המורים להתפשר, לקבל עליהם את הסכם הרפורמה "ההוגן" כהגדרתך, שנחתם בחינוך היסודי. בכך, את מטילה למעשה את האחריות המוחלטת לכישלון המשא-ומתן ולמשבר במערכת החינוך העל יסודית על המורים.
פרופסור תמיר. במשך שנים ארוכות את חובשת את ספסלי מגדל השן האקדמיים. איתרא מזלך וזכית להימנות עם עיליתא של חוקרים שהם אזרחי העולם הגדול. ראית ברכה במחקרייך ובעמלך ואת ראויה לכל שבח ופרגון: הן משום הצלחתך המקצועית, והן בשל העובדה שפילסת דרכך כאישה בדרך אקדמית רבת מהמורות וחתחתים.
אך בדרך, שרה יקרה, שכחת שאין כל קשר בין השיעורים שמעבירים מרצים באוניברסיטה לבין שיעור בבית ספר על יסודי במדינת ישראל. למעט השם.
מתי לאחרונה נכנסת לכיתה צפופה, דחוסה בבני נוער תוססים, רעשניים, לעתים ילדותיים, וניסית להעביר שיעור בן 45 דקות. האם מישהו מפקידי האוצר עמד ולו פעם אחת בחייו באתגר הזה?
מתי בפעם האחרונה ניסית (או מישהו מעמיתיך מפקידי האוצר העקשנים), לעמוד מול תלמידים חמודים, אך חסרי גבולות, וניסית לחנך וגם להרביץ בהם ידע, לקראת הבגרות.
לצערי, לא את ולא אף אחד מפקידי האוצר אינם מבינים ולו שמץ מתחושת המורה הבודד, הניצב מדי יום באתגרים פיסיים ורגשיים סוחטים. המתלבט עם עצמו כדרך חיים כיצד ליצור בכיתה אווירת לימודים, להתמודד עם בעיות משמעת, לחנך, להקדיש תשומת לב לתלמידים הזועקים להתייחסות אישית, וכיצד כמובן, להכינם במועד ובצורה מעולה לבחינת הבגרות.
מתי לאחרונה יצאת תשושה משיעור מתסכל, הגעת לעשר דקות הפסקה לחדר מורים עמוס, עשית לעצמך כוס תה בפינה צפופה (זאת בתנאי שלא יצאת להשגחה בחצר בית הספר), יצאת לשוחח עם תלמיד שביקש לראותך, החלפת שלושה משפטים הכרחיים עם יועצת תוך שאת אוחזת את הכריך ביד ונוגסת בחוסר נימוס כמה ביסים הכרחיים. כי זמן אחר אין. ואז כשהפעמון מצלצל, נזכרת בעוונותיך שלא הספקת לגשת לשירותים, והביולוגיה, מה לעשות, עושה את שלה. וכך, בכל יום עבודה חוזר על עצמו המרוץ המטורף.
פרופסור תמיר. אינני מזלזלת חלילה בקשיים ובאתגרים העומדים בפנייך. ברור לי, מעל לכל ספק, שאת מחויבת בכל נימי נפשך והשקפת עולמך לקידום החינוך בישראל. אני מודעת לעובדה שקשה מאד לצעוד קדימה על-מנת להגשים את רעיונותיך, כשאת מבוססת בביצה עכורה של פוליטיקה, מאבקי כוח וכל אותם מרעין בישין שכל קשר בינם לבין קידום החינוך מקרי בהחלט.
ברור לי שעליך לשחות בביצה הרוחשת וגועשת, וזו משימה כלל לא קלה. אפילו עבורך.
אבל דווקא במקום הזה אני מצפה ממך למלא אחר התקווה שתלו בך מורים ותלמידים. להגשים את ההבטחה שהיתה טמונה בבחירתך. דווקא משום שאת מגיעה ממקום "נקי" של השקפת עולם הומניסטית וסובלנית- אני מצפה ממך להיכנס לנעלי המורים. אני מבקשת שתביטי להם בעיניים ותאמרי להם שאינם צודקים.
כיצד פקידי אוצר הספונים במשרדים מפוארים ומרופדים במשכורות נאות יכולים להטיף לנו מוסר? וזאת, כשאין להם ולו שמץ מושג וניסיון אישי בהתמודדות במלאכת החינוך הקשה.
למורים במדינת ישראל נגרם עוול היסטורי מתמשך. לא כאן המקום לפרט כיצד הגענו למצב בו שכרו של המורה ומעמדו כה ירוד ומשפיל. אך חשוב שנדע שהעוול ההיסטורי הזה מחלחל בעקביות לתרבות השיח, ההתנהגות, ההתנהלות הציבורית והתנהלות החברה הישראלית בכלל. הזנחת המורים חוזרת כבומרנג לפרצופה של החברה הישראלית. ובגדול. ומספיק שאזכיר כמה דוגמאות: בכביש, בניהול ציבורי כושל ומושחת, בבינוניות המתפשטת במהירות, בבורות, באלימות, בהתדרדרות תרבותית, בכבוד הדדי הנפקד ממקומותינו.
מלאכת החינוך צופנת בחובה קשיים ואתגרים - לצד תגמול רגשי גדול. אך התגמול הרגשי איננו מספיק, שרתי. פרופסור יולי תמיר. מנהיגים אמיצים הולכים תמיד נגד הזרם, אבל הם נאמנים למצפונם.
גלי מנהיגות ואומץ. הפסיקי לחזור שוב ושוב על המנטרות של פקידי האוצר המנותקים מהבעיות האמיתיות של מערכת החינוך. עשי תיקון היסטורי במעמד המורה ובמערכת החינוך. אנו המורים מאחוריך.
