בשנות ה-50' של המאה הקודמת, באלף השני, בפגישה אשר נערכה בין דוד בן-גוריון, ראש ממשלת ישראל באותם הימים, לרב החזון-איש (ויש הטוענים כי היתה זו אולי אגדה), עלה על-ידי החזון-איש משל "העגלה המלאה והעגלה הריקה" אשר בו לימים יסופר.
בכוונתן של העגלות היה לעבור את הגשר וזאת בהתייחס למטען הדתי ערכי של תלמידי הישיבות (העגלה המלאה), אל מול העולם החילוני - העגלה הריקה. בן-גוריון לא קנה את הנמשל בו הציבור החילוני עגלתו היתה ריקה, ועל כן עליו היה להתגמש כלפי זה שעגלתו מלאה, ורצה כי שתי העגלות יעברו את הגשר יחדיו, דבר שיצר והעלה את נושא הסטאטוס-קוו. כמו גם קביעתה לראשונה ואז נקבעה המכסה הראשונה כאלפיים איש, והוגדר המושג "תורתם אומנותם", באשר לאותם בחורי ישיבות.
חלפו הימים ועימם גם השנים, המכסות גדלו, המשאבים התעצמו, ולאט לאט אך בצעד בטוח החלה לצמוח לה מדינה בתוך מדינה, מדינת הלאום הדתי הניזונה ממדינת הלאום היהודי, והעושה בדת קרדום לחפור בו. לא עוד תורתם אומנותם כי אם כל דכפין, תהליכים פוליטיים השפיעו על תזרימים כספיים דרך כל אפיק אפשרי חינוך, קצבאות מענקים, התיישבות וכל אפיק אחר אשר אותו תמצאו ככזה.
על הקופה היא ועדת הכספים, ממונה חבר כנסת פוליטי זה או אחר מטעם מפלגה יראת שמיים, אשר בטוב ליבו יאשר העברת התקציב או בטוב ליבו ימנע אישור התקציב והכול תמורת השלמונים. נכון המשחק הפוליטי הוא משחק פתוח - הוא כולל יחסי כוחות מספריים מסוימים, אינטרסים גלויים וסמויים, מאבקי כוח גם כן, אולם בעיקר שליטה בסממני כוח, כספים ומשאבים. לעיתים צעקו זאת בחוצות העיר "אנחנו רוצים ג'ובים" והמעודנים יותר דאגו כי ההקצבות הקיצבאות וכל שאר יקרות גם כן, העיקר שיגיעו בזמן על-מנת לייצב את תזרים המזומנים.
החיילים אשר נשלחו לחזית הלחימה היו נבחרי הציבור, ובראש העגלה מועצות החכמים וגדולי התורה למינן, אותה הנהיגו. הם אשר קבען את היעדים, את המדדים, את חלוקת הון, התקציב, למי לתת, ובעבור מה להקצות וכן כמובן את ייעוד כספי החלוקה. הם קבעו מתי יש לצאת למאבק ומתי יש להחריש והכול בעבור שלום שמיים.
בין אותן עגלות, היתה גם עגלתה של המפד"ל - המפלגה הדתית לאומית, אשר שמה לה ליעד ומטרה על-פי משנתו של הרב קוק, להיות מפלגה ציונית דתית, להוות לשון מאזניים בממשל ובפוליטיקה במדינתנו, לעיתים לנדוד מעט ימינה, ולעיתים אפילו שמלאה כמעט, והכול מתוך ניסיון לשמור על שיווי משקל.
והנה מבין תומכי המפד"ל עולה תלמיד חכם, הרב יונה מצגר, ונבחר לרב ראשי לישראל (באתר בית של חבר הכנסת שאול יהלום מפד"ל - "ח"כ שאול יהלום: "שביעות רצון רבה במפד"ל מההישג לציונות הדתית בבחירות למועצת הרבנות הראשית"! - 25 דצמבר 2002, עם בחירתו של הרב יונה מצגר למועצת הרבנות הראשית).
מספר ימים לאחר היבחרו כרב ראשי לישראל, ואפילו לא עברו להם מאה ימים של חסד, עלו הטענות כנגד הבחירה וכנגד האיש (הארץ, מעריב, 25 אפריל 2003) ובין השורות הכתובות עולה כי מעללי האיש החלו זה מכבר. מן הכתובים עולה כי ועדה מיוחדת של רבנים, בשיבתה כבית דין רבני מיוחד, אשר "סגרה עסקה" עם הרב על-מנת להחזיר לו את תעודת "הכושר" להיות רב עיר בשנת 1998, עתה עולה נושא הטרדות מיניות של נערים, והרי אנו מדברי על רב ראשי לישראל.
בין כל אלו גם עולה נושא של מאבקי כוח ושליטה בהגמוניה של מוסד הרבנות הראשית - כהונה אשר נבחריה יכולים לכהן בה שתי תקופות בנות חמש שנים כל אחת, בראש הפירמידה הכלכלית הלגיטימית של הממסד הדתי.
לאחר כל אלא, ועוד כאשר כנראה עוד רב הנסתר על הגלוי, השאלה הנשאלת היא היכן העגלה המלאה והיכן הם אותם הערכים!
בשביל לשמוע הדהוד של תוכניות המטכ"ל ושל...
