למעלה מחמש שנים מתנהלת לה עיר הבירה ללא רב עיר. במשך תקופה ארוכה זו לא הצליחו הגורמים המוסמכים למלא חסרון זה ולבחור רב לעיר. עתה טוענים הם כי הכרחי לבחור בשני רבני עיר, אחד מיוצאי אשכנז והשני מעדות המזרח. חובת ההוכחה עליהם.
הבחינה העניינית
העיר ירושלים מלאה תלמידי חכמים רבני שכונות ורבני בתי כנסת מכל העדות והחוגים ואין בנמצא בעייה של פסיקת הלכה לרבים, אשכנזים וספרדים כאחד. מדוע אם כן יש צורך בכהונתו של רב ראשי לעיר?
לשאלה זו התייחס מרן הרב עובדיה יוסף בספרו שו"ת "יביע אומר": "... ואף שבאמת לא אלמן ישראל, ויש רבני שכונות ומורי צדק בירושלים עה"ק, וראשי ישיבות ומרביצי תורה רבים, כן ירבו, מכל מקום ידוע שהסמכות החוקית ניתנה רק ביד הרבנים הראשיים להעניק תעודת כשרות לבית המלון אם יעמוד בתנאי הכשרות (ומסביב לה ענין שמירת השבת וכו') או למנוע ממנו התעודה אם ימאן לדרישות הרבנים הראשיים, ואין כל תחליף להם, ..."
אם כן, עיקר תפקידו של המרא דאתרא הוא לעמוד על המשמר ולהתמודד בתוקף מעמדו הרוחני והחוקי עם לחצים בתחום הכשרות ושרותי הדת מצד בעלי אינטרסים שונים. כך יכול רב עיר עצמאי שאינו תלוי בהנהלת המועצה הדתית להכתיב הוראות שונות בדבר אופן מתן שרותי הדת והכשרות בעיר, דבר שפקידים עובדי המועצה הדתית, אינם יכולים לעשות.
האם לצורך תפקיד זה נדרש אפיון עדתי של רב העיר? האם תפקידו להורות הלכה רק לבעלי עסקים אשכנזיים או רק לספרדים? האם קיימות שתי מחלקות כשרות, האחת כפופה לרב העיר הספרדי והשנייה לאשכנזי?
אגב, רעיון נפסד שכזה פעל הלכה למעשה במשך שנים בכפר סבא, בה היו שתי מחלקות כשרות נפרדות (בראשות שני מנהלי מחלקות) האחת כפופה לרב הספרדי והשנייה לרב האשכנזי. וכל הסבור כי בעלי העסקים הספרדיים פנו דווקא לרב הספרדי ולהיפך, טעות היא בידו.
והנה בנושא כשרות המזון בירושלים דעך מעמדה של כשרות המועצה הדתית ובמקביל התחזקו מערכות כשרות פרטיות כמו בד"צ העדה החרדית, בית יוסף, הרב רובין, ובד"צ אגודת ישראל אשר השתלטו על מרבית העסקים בירושלים. האם ייתכן כי סידור זה היה פשוט נוח לכל הגורמים אשר נהנו מהתחזקות מערכות הכשרות הפרטיות ועל כן לא אצו ולא רצו לבחור רב ראשי לעיר הבירה, רב אשר מתוקף תפקידו וסמכויותיו אמור לחזק את מערכת הכשרות הממלכתית.
מבט על תפקודם של רבני הערים בישראל מעלה כי במרבית הערים מכהן רב ראשי יחיד לתפארת שתי העדות על הצד הטוב ביותר. באותם מקרים בהם אין הדבר כך, לא העדתיות או החוסר ברב נוסף הם הסיבה, אלא העדר התאמה או כשירות לתפקיד ואפילו חוסר עניין ושחיקה.
אין בחוק ובתקנות הגדרה והפרדה של סמכויות שני רבני העיר, מטבע הדברים הכל נתון לאישיותם של שני הרבנים. לעיתים תשרור ביניהם אידיליה והרמוניה של שיתוף פעולה מבורך לטובת כלל תושבי העיר אך לעיתים רבות, שני המלכים משמשים בכתר אחד ומושכים כל אחד לכיוון שונה באופן שאינו מרבה שלום בעולם.
הבחינה התקציבית
עלותו התקציבית השנתית של רב עיר היא מעל ל-800,000 ש"ח. סכום בלתי מבוטל לחלוטין. כך חסכה המועצה הדתית ירושלים כ-9 מיליון ש"ח עלות שכרם של שני רבני עיר בתקופה בה אין רבנים ראשיים לעיר.
לא סוד הוא כי מרבית עובדי המועצות הדתיות במדינה ורבני העיר בכלל זה, אינם מקבלים את משכורותיהם בזמן. עובדי המועצה הדתית ירושלים שבתו מספר חודשים בשל הלנת שכרם. גם היותה של מפלגת ש"ס בקואליציה, לא הצליחה לתקן מצב מחפיר זה.
לאחרונה, על דעת השר יצחק כהן, הותקנו תקנות בחירות רבני עיר חדשות בהן נקבע הליך של פטורי רבני עיר ברשויות מאוחדות והפיכתם לרבני שכונות או רבנים אזוריים, כל זאת מטעמי חסכון תקציבי הרשויות המאוחדות ומניעת כפילות מיותרת.
על-רקע מצב זה, מהי אם כן ההצדקה לכפות מינויים של שני רבני עיר על קופת הציבור המדולדלת ממילא? צאו וראו בהרס תקציב המועצה הדתית באותם ישובים זעירים כתוצאה ממינוי שני רבני עיר, כמו באבן יהודה בה כפו עסקני ש"ס את דעתם על המועצה המקומית והביאו למינויו של רב עיר ספרדי לצד הרב האשכנזי הוותיק, וגרמו לכך שאין אפשרות לשלם משכורת לשני הרבנים, לא לאשכנזי ולא לספרדי.
כך היא דרכם של הפוליטיקאים העדתיים. נדאג לאנשי שלומנו, נגיע להסדרים של שמור לי ואשמור לך, ואחרינו יבוא מבול הגרעון התקציבי וחוסר אמון הציבור במערכות שרותי הדת.
האם על-רקע המצוקות התקציביות במועצות הדתיות וניסיון העבר ניתן עוד להצדיק מינוי של שני רבני עיר, אדרבה, לאחר שנים רבות בהן לא כיהן כלל רב ראשי בירושלים, חובת ההוכחה מוטלת על הפוליטיקאים. בינתיים יש לבחור ברב עיר יחיד מתאים לתפקיד ולשקול אם בכלל את האפשרות לבחירתו של רב עיר נוסף בחלוף מספר שנים לכהונתו של הראשון ולאחר שיוכח החסר במתן מענה לבני העדה האחרת.
יש ללמוד מן העיר תל אביב, בה התנהלה בעבר מלחמת עולם למען בחירתם של שני רבני עיר, בסופו של דבר נבחר הרב לאו כרב ראשי יחיד החולש בהצלחה מרובה על שרותי הדת לשתי העדות בעיר תוך חסכון תקציבי בלתי מבוטל.
לסיכום, ההחלטה בדבר בחירת שני רבני עיר לירושלים לעת הזאת, רבות חסרונותיה מיתרונותיה, וכל מטרתה סיפוק מאווים פוליטיים אשר מאומה אין להם עם טובתו של הציבור או צרכיו האמיתיים.
