הסנצריו הזה מוכר לכל מי שחווה על בשרו תאונת-דרכים: מלבד הצלקות המכאיבות, שהן מנת-חלקו, הוא גם נאלץ להיקלע למאבק מתיש וממושך עם חברת הביטוח שלו, שלה הוא משלם ממיטב כספו, ושאותה הוא נאלץ, מכוח החוק, לתבוע, כדי לזכות בפיצוי ההולם המגיע לו.
במאבק המתיש הזה - קרבן התאונה הוא כמעט חסר-סיכוי. מול הבולדוזר, בדמות חברת הביטוח, הוא נותר, לא אחת, עם המכנסיים למטה, כשהפיצוי הנפסק לו בבית המשפט הוא על גבול הסמליות בלבד. או-אז נותרת בו הצלקת הכפולה, של הכאב הפיזי והנפשי, לפרק-זמן ממושך, אם לא עד אחרית-ימיו.
כמי שחווה על בשרו את הצלקות הכואבות האלה, אני יכול להעיד, ממקור ראשון, על העוול המשווע והטראומתי הנגרם למי שמעז להתמודד עם בולדוזר רב-עוצמה שכזה, הפועל בשיקול-דעת קר בלבד, נטול כל רגשות.
ויתור סודיות
זה מתחיל עם חתימה על כתב ויתור-סודיות, שעליו מוחתם קרבן התאונה על-ידי פרקליטו. כתב הוויתור הזה מקנה לחברת הביטוח הנתבעת לנבור, ככל העולה על רוחה, בעברו הרפואי, ללא כל סייגים וללא כל פיקוח. בדרך זו יכולה חברת הביטוח לפנות לכל אדם או מוסד שיכול למסור לה מידע רפואי נחוץ לצורך הדיפת התביעה. המגע ההדדי הזה נעשה מאחורי הקלעים, ללא ידיעת המבוטח, נפגע התאונה.
במקרים מסויימים מגדילה חברת הביטוח עשות: כך, למשל, היא עלולה לחדור למסמכים רפואיים מתקופת שירותו של קרבן התאונה בצה"ל, גם אם חלפו עשרות שנים מאז שיחרורו. יתר על כן: היא עלולה אפילו לנבור בתיקו הרפואי של התובע מתקופת היותו תלמיד ב... בית הספר היסודי(!), כשהמטרה אחת: למצוא סימוכין לפגיעה דומה בעבר בגופו של התובע - פגיעה שתשלול ממנו את הזכות לתבוע פיצוי על מה שאירע לו בהווה. הצרה היא, שתוך כדי מעקב סמוי כזה, משנים, לא אחת, נציגי חברת הביטוח פרטים חיוניים במסמכיו של פגוע התאונה. שהרי טיפקס וצילום מחדש של המסמך הם, לעיתים, נשקה הסודי של חברת הביטוח, אלא שבכך יורעו זכויותיו של התובע.
סכיזופרניה מקצועית
תופעה מקובלת לא פחות היא ייצוגו של הלקוח, נפגע התאונה, על-ידי עורך-דינו, המייצג בו-זמנית גם את חברת הביטוח הנתבעת. הדבר מותר אומנם על-פי החוק, אך בסייג ברור: לפי כללי האתיקה, על הפרקליט ליידע מראש את לקוחו על הכפילות הזו ולקבל את הסכמתו. הצרה היא שרק עורכי-דין מעטים, הגונים וישרים, אכן עושים זאת. כתוצאה מכך יוצא, לא אחת, שכרו של נפגע התאונה בהפסדו, כאשר הפרקליט "נהנה משני העולמות": במקום להילחם על מלוא זכויותיו של לקוחו – הוא ממעיט, מחליק ומתווך בין שני הצדדים ופועל בכך, בעליל, לטובת האינטרסים של חברת הביטוח.
חמורה עוד יותר התופעה, הרווחת אף היא, כאשר הרופא, הממונה על-ידי בית המשפט כדי לבדוק את נפגע התאונה, פועל באותה כפילות עצמה: הדברים אמורים במקרים שבהם הרופא פועל מחד-גיסא בשמו של נפגע התאונה ומאידך-גיסא בשמה של חברת הביטוח, כאשר הוא מעביר חוות-דעת רפואית לבית המשפט על מצבו של קרבן התאונה - חוות-דעת אשר חורצת את גורלו, בקביעת אחוזי הנכות, לצורך פיצוי כספי. כפילות זו אסורה, מטבע הדברים, אך יש רופאים המתעלמים מן האיסור. אנחנו, למשל, נפלנו קרבן למקרה כזה והדבר נודע לנו רק בדיעבד, לאחר שכבר חתמנו על הסכם-פשרה שהציע לנו בית המשפט.
מלכודת הפשרה
ואם בהסכם-פשרה עסקינן - זו עלולה להיות מכה נוספת, שלא כתובה בתורה, הניחתת על קרבן התאונה. הדברים אמורים כאשר בית המשפט מציע הסכם כזה לשני הצדדים, כדי להימנע ממשפט, העלול להיפתח רק לאחר זמן רב נוסף, בשל העומס הרב המוטל על הערכאה המשפטית. במקרים רבים נאלץ התובע, קורבן התאונה, להסכים, בלית ברירה כמעט, להצעת השופט, אם משום שכבר תש כוחו להמתין למשפט, ואם בשל חסרון הכיס שלו והצורך המיידי לכסף כלשהו הנחוץ לו. או-אז זוכה, לא אחת, פגוע התאונה לסכום נמוך הרבה יותר ממה שבעצם יכול היה לקבל לו ניהל משפט, מה גם שלחברת הביטוח עדיף לשלם סכום נמוך כזה מאשר להיקלע לעימות משפטי מתיש, שבעטיו היא תצטרך לשלם, בסופו של דבר, פיצויים גבוהים יותר.
ואם לא די בכל המרעין-בישין האלה - חברת הביטוח נוהגת לנהל, מצידה, מעקב סמוי וקבוע אחר נפגע התאונה, כשמטרתה ברורה: להימנע, ככל הניתן, מתשלום-פיצויים גבוה. לצורך כך מגיע, מייד לאחר הגשת התביעה, בלש מטעם חברת הביטוח לביתו של הנפגע כדי לתהות על קנקנו ולחקור אותו אישית על מצבו. לא אחת מוכשל נפגע התאונה, בפליטת-פה, על-ידי הבלש המנוסה והערמומי, והחומר שנקלע לידיו מופעל מאוחר יותר לרעת התובע. דרך נוספת למעקב היא כאשר הבלש מטריד את שכניו לביתו של נפגע התאונה, כאשר זה האחרון ממלא פיו מים ומסרב לנדב את המידע המבוקש על-ידי הבלש.
טריקים מגעילים
כאן המקום להטעים כי זכותו המלאה של פגוע התאונה לסרב לביקורו של הבלש-החוקר, להימנע ממסירת כל מידע לידיו, ובמקום זה להפנותו אל פרקליטו. הצרה היא שמרבית נפגעי התאונות אינם מודעים לפריבילגיה הזאת השמורה להם, ובתום-לב הם מוסרים כל מידע, העלול בסופו של דבר להזיק להם.
מעקב כמעט קבוע מתנהל על-ידי חוקרי חברת הביטוח, בסמוי, אחר המבוטח, נפגע התאונה. כך למשל, עלולה לארוב בפתח הבית מכונית של איש חברת הביטוח, העוקב אחר תנועותיו היומיומיות של נפגע התאונה, מבלי שהוא עצמו יהיה מודע לכך, כדי לעמוד על כך שמצבו של הנפגע הוא אכן כזה כפי שהוא מתאר אותו. לצורך כך יוכל הבלש במכונית להמתין שעות ארוכות, עד שהמבוטח יופיע לנגד עיניו, שהרי הוא מקבל על כך משכורת.
ויש דרך מכוערת עוד יותר למעקב: חברת הביטוח מתחזה לגוף מסחרי כלשהו, במטרה להוציא מן התובע מידע הדרוש לה. כך למשל, פנו אלי, טלפונית, מי שהציגו עצמם כבעלי סוכנות-תיירות, כשהם מבשרים לי כי זכיתי בנסיעה חינם, לחו"ל, עקב נסיעותי הרבות אל מעבר לים, וכל שעלי לעשות כדי לממש את הזכייה הוא לבוא, בעצמי, אל החברה ולמלא שם שאלון. במלכודת הזו נופלים לא מעטים מנפגעי התאונות, שאינם מודעים, די-צרכם למה שעומד מאחורי הפיתיון.
כלמודי-ניסיון אין אנו יכולים כיום אלא לייעץ לנפגע תאונת הדרכים ללמוד את הלקח הדרוש מכל מה שהעלינו כאן, ומעל לכל - להצטייד בכל המסמכים הרפואיים הרלוונטיים לתאונה ולא לסמוך על כך שהם אכן מצויים; לבדוק בשבע עיניים את אמיתותם, ולהימנע ממתן מידע כלשהו הקשור בתאונה לאדם זר או מוסד כלשהו. תחת זאת מן הראוי להפנותו אחר כבוד אל פרקליטו בלבד, האמון, מטבע הדברים, על ניסיונו המקצועי. בכך ישכיל התובע למנוע עימות עם בלש-חוקר ערמומי, או עם מוסד כלשהו המבקש לטמון לו פח, שבאמצעותו רק יעלה בידיו לגזול ממנו, במידת האפשר, את סכום הפיצוי המגיע לו כחוק.
אירוע חריג ופסול מתרחש באולם בכיכובה של נציגת השב"ס
