האם "ישראל גמורה"?

בוועידת אנאפוליס קיבלו על עצמן ישראל והרשות הפלשתינית התחייבות להשלים את המו"מ להסדר קבע עד סוף שנת 2008. מהאופוריה שליוותה את הטקסים באנאפוליס, חוזרים הצדדים לקרקע המציאות של המזרח התיכון ולצורך להתמודד עם הקושי העצום לתרגם את הצהרת הכוונות לשלום בר קיימא.

ישראל משדרת חוסר ביטחון

דווקא על-רקע פתיחת המו"מ, משדרת ישראל חוסר ביטחון בעצם קיומה בטווח הארוך, כפי שבא הדבר לידי ביטוי בראיון שהעניק ראש הממשלה, אהוד אולמרט, לעיתון הארץ (28.11.2007). אולמרט אמר בראיון כי "יגיע יום שבו פתרון שתי המדינות יתרסק, ונעמוד בפני מאבק בסגנון דרום אפריקני של זכות הצבעה שווה גם לפלשתינים בשטחים. ברגע שזה יקרה, מדינת ישראל גמורה... הארגונים היהודיים, שהיו בסיס הכוח שלנו באמריקה, יהיו הראשונים לצאת נגדנו - כי הם יאמרו שאינם יכולים לתמוך במדינה שאינה תומכת בדמוקרטיה ובזכות הצבעה שווה לכל תושביה".

ההנחה הסמויה בקביעה זו הינה שלישראל אין למעשה כל חלופות מדיניות או צבאיות, גורם הזמן משחק לרעתה והיא מגיעה למו"מ מתוך עמדת חולשה אסטרטגית כה קשה, המאיימת על קיומה בטווח הנראה לעין. ואולם, דווקא הקמתה של מדינה פלשתינית, שהוגדרה ע"י ישראל כ"אינטרס חיוני" כחלק מפתרון "שתי המדינות", עלולה לחזק את האיומים על ביטחונה האסטרטגי של מדינת ישראל.

חוסר הסכמה על הלגיטימיות של מדינה יהודית

השיח בין ישראל לפלשתינים נדמה כמקנה בסיס להסדר מדיני על הסדר קבע יציב: "פתיחת דף חדש", "קץ לאיבה", "שתי מדינות החיות בביטחון זו ליד זו", "שלום צודק" ועוד הצהרות ערבות לאוזן כגון אלו. עיון מדוקדק בעמדות הצדדים חושף תהום פעורה ופרשנות שונה בתכלית של מושגי היסוד הקשורים לסדר המדיני. ישראל מדברת על פתרון של "שתי מדינות" שיגשים את המאוויים הלאומיים של העם הפלשתיני, ישים קץ לתביעת השיבה הפלשתינית ויקנה הכרה פלשתינית בישראל כמדינת העם היהודי. מנגד, הפלשתינים אינם מקבלים את עקרון "הגזירה השווה" שעורכת ישראל. לדידם, פתרון "שתי המדינות" אינו מעניק לישראל כל הכרה כמדינה יהודית, אלא מדבר על הסדר בין שתי מדינות, פלשתין וישראל.

הפלשתינים מונעים בכוונת מכוון את חלוקת הארץ בין פלשתינים ליהודים ע"י התנגדותם הנחרצת לקליטת ערביי ישראל במדינה הפלשתינית והתעקשותם לקבל רק שטחים ריקים מאוכלוסיה במסגרת חילופי שטחים. לצד חתירתם לשמר את אופייה הדמוגראפי ההטרוגני של מדינת ישראל, מקפידים הפלשתינים על תביעתם להפוך את שטחי המדינה הפלשתינית ל"נקיים" מיהודים ומכל חזקה של יהודים על "קרקע פלשתינית", אף אם זו נרכשה בכסף מלא וכחוק.

משחק השח-מט הפלשתיני: חלוקה + זכות שיבה

זהו מהלך ה"שח" הפלשתיני, המקבע את ישראל לגבולות 67' מבלי יכולת לממש את חלוקת הארץ ל"ערבית" ו"יהודית", כפי שנקבע בהחלטה 181 של האו"ם. ה"מט" נמצא בדרישה למימוש תביעת השיבה הפלשתינית גם לשטחי מדינת ישראל, תביעה לה שותפים גם ערביי ישראל. הקמת המדינה הפלשתינית, בעלת הריבונות המלאה, עשויה להאיץ תהליך מעבר של מאות אלפי פלשתינים ל"פלשתין", אם באמצעות שימוש בדרכון ירדני, נישואין, הסתננות או גידול אוכלוסין טבעי. כתוצאה מכך, הלחצים הדמוגראפיים על גבולותיה הצרים של מדינת ישראל ילכו ויגברו. כלומר, התרחיש הדמוגראפי יתחולל בישראל כבר בתוך שני עשורים והוא עשוי ליצור תנאים דומים לאלה שביסוד הטענה ש"ישראל גמורה". כפי שנכתב בבלוג זה בעבר, מרגע שתוקם המדינה הפלשתינית ייווצר "היפוך היסטורי" ביחסי ישראל והפלשתינים, שכן לא תתקיים עוד "בעיה פלשתינית", אלא "בעיה יהודית" בפלשתין.

הוויתור הישראלי המוקדם על הזכות היהודית ההיסטורית בשטח מדינת פלשתין, וההשלמה עם הקמתה של מדינה פלשתינית גזענית "נקייה מיהודים", יוצרים א-סימטריה בסיסית בפתרון "שתי המדינות", מחלישים את התביעה הישראלית להכרה בה כ"מדינה יהודית" ומעניקים תקווה לאותם חוגים פלשתינים החותרים לממש את חזון "ישראל הגמורה".