קרוב לוודאי כי למקרא הכותרת יהמהם הקורא לעצמו "הנה עוד מאמר על סכנת הטרור הפלשתיני". טעות רבותי, המאמר עוסק בסכנת טרור אשר אינה נופלת במאום מזה הראשון והוא טרור משפחות ואירגוני הפשע בתוך ישראל נגד ציבור אזרחינו.
במאבקו של כל טרור נגד מדינת הדמוקרטיה ניתן להצביע על מאפיין כבד משקל המעיין את היתרון הכמותי והטכנולוגי של הדמוקרטיה ומדרדרה למשוואת כוחות שקולים נגד יתושי הטרור. האמור כאן הוא בהתנהלותה של הדמוקרטיה אשר מעצם טבעה חייבת בשיקולי הומניטריות ומעצורים מוסריים ומנהליים בעוד אשר הטרור אינו נעצר תחת שיקולים אלו וחופשי לפעול כאוות נפשו תוך שהוא מחוייב למטרותיו בלבד ולכן מקדש את האמצעים לכך.
היוצא מכך הוא כי המדינה הדמוקרטית בעימותה עם הטרור נדונה לכוחות שקולים עם הטרור, דבר אשר מביא להתמשכות הסיכסוך נגד הטרור ללא גבול ומגבלת זמן וללא הכרעה חד-משמעית כפי המצופה מגופים שווי כוחות הנילחמים בינהם. בעוד מדינת הדמוקרטיה חייבת להגן על עצמה בחזית רחבה, פעולת ארגוני הטרור מאופיינת בעקיצות נקודתיות וכך מדינת הדמוקרטיה מבזבזת משאבים אדירים עך מנת להגן על עצמה בעוד פעולת הטרור הינה חסכנית ויעילה להפליא.
היוצא מהנאמר הוא כי באם הדמוקרטיה חפצת חיים היא, עליה להפוך לדמוקרטיה יוזמת ותוקפנית (היותה דמוקרטיה מתגוננת אינו מספק) על-מנת להדביר את הטרור. משכך ובלית ברירה עליה לשנות את חוקי "המשחק" הדמוקרטיים ולנהל טרור מול טרור באופן מבוקר, נקודתי, ללא היסוס ורחמים ובצורות שונות ויצירתיות.
חייבת, אך אינה עושה דבר בנידון מפאת קוצר ואפסות ידי המנהיגים אשר אינם מסוגלים להתעלות לרמת הנדרש. הפלשתינים אשר מודעים לחולשתה של ישראל במגרש המשחקים הטרוריסטי שלהם משיגים ייתרון יחסי רב נוסף בכך שמחצרצים את "חולשתם" מעל כל במת מדיה אפשרית בנצלם את התמימות המערבית המאפשרת את הצגתם כקורבן בתודעה הבינלאומית ומשכך זוכים למעשה בסיומו של יום בייתרון ברור על פני ישראל.
התאור לעיל הינו הסבר נכון למדי באשר לסיבות להתמשכות הסכסוך בין הפלשתינים לישראל. מובן שיקומו אחרים וימצאו סיבות נוספות, כולל אותם שוגי החלומות הוורודים המשכנעים עצמם כי החזרת שטחים תסלק באחת, כבמטה קסם את האידאולוגיה האיסלאמיסטית להשמדת ישראל ותביא נירוונה למזרח התיכון, אלו הם הפשטנים, צרי האופקים החיים בגן עדן של שוטים אשר קשה עליהם, הר כגיגית, להתעמת עם העובדות הקרות והמתסכלות ומשום כך שוגים הם באשליות המתגמלות.
מאידך, אין באמירה זו לשלול או לתמוך בתיקוני גבול כלשהם בצורה קרה ומושכלת, אך לא בכך עסקינן. כאן עוסקים אנו בזהות הקרובה במידה מפתיעה בין הטרור החיצוני הפלשתיני והטרור הפנימי ישראלי ע"י חבורות הפשע.
ממאפייני כל טרור ניתן למנות בנוסף את האספקט הפסיכולוגי בו המעטים, מפעילי הטרור, מטילים אימה ומורך לב על הרבים ובכך מסיטים אותם לעבר מטרותיהם. ארגוני הפשע הישראלים מנצלים עובדה זו על-מנת למנוע חקירות ממצות נגדם ע"י רשויות האכיפה. לא בכדי העונשים (דרך עיסקות טיעון נלעגות) המוטלים על ברוני הפשע הינם מגוחכים. יותר ויותר מעדיפה המשטרה כמו גם מערכת המשפט "שלום בית" ו"שקט תעשייתי" עם הפשע שמא יבולע להם ולמשפחותיהם. ברוני הפשע אינם חייבים בהכרח לממש את איומיהם, עצם האיום בפגיעה גופנית העומד ותלוי בחלל האוויר מספיק על-מנת להפיק חקירה חיוורת ע"י שוטר החושש למשפחתו וגזר דין אנמי ע"י שופט מאויים, ואלו כמובן אינם מרתיעים איש. כל אדם שעיסוקו בפשע מביא בחשבון תקופת ענישה מסויימת עם הילכדו ומשכך גזרי דין של עד כ-5 שנות מאסר אינם מהווים עונש הרתעתי, עונשים אלו הם חלק "מהמשחק", חלק מהסיכון המקצועי השוכן בתודעתו של כל פושע.
האיומים הנערמים ע"י משפחות הפשע זהים במדויק לאיומי הטרור החיצוני. רימוני רסס, מטעני חבלה, טילי כתף אישיים הם רק חלק מהאמצעים בארסנל הטלת האימה של הפשע על רשויות אכיפת החוק. ומה בארסנל רשויות החוק נגד הפשיעה? הרבה, הרבה מאוד אך זה אינו מנוצל כלל משום שהנהגת המדינה האמורה ללחום בפשע מעדיפה לעצום עין מכוונת, להפנות גב לטרור הפנימי ולזכות בכך ל"שקט תעשייתי" עד עבור קדנציה. אנו צריכים סוג של רודי ג'וליאני הניו-יורקי על-מנת להדביר את הפשע ומה קיבלנו בתמורה שפן אנמי בדמותו של אבי דיכטר אשר שרותו בממשלה מביישת את שב"כותו. אין הכוונה לרמוז כאן על שותפות כלשהי בין משפחות הפשע לבין השלטון, הוא השר. מאידך, לך תדע, אפשרות זו תמיד קיימת במקומותנו.
לכל אלו הפוטרים את בעיית הטרור הפנימי בזלזול כעניין שבין "השוטרים לגנבים" נזכיר כי הטרור הפנימי או כפי שנקרא הוא לעיתים "הפשע המאורגן" אינו עוצר באדום. הפשע המאורגן חי, קיים ופורח אך ורק בזכות קשריו הפליליים עם משרתי ונבחרי השלטון הן ברשויות הממשלה, השרות הציבורי והפוליטיקאים.
קשרי הפשע והשלטון עתיקים הם כימי הזנות הנחשבת לעתיקה בעולם. הדעת נותנת כי הזנות וקשרי הפשע והשלטון באו בצמד לעולם. ניתן בהחלט לדרג התפתחותה של מדינה, או נחשלותה, בהתאם לרמת קישרי הפשע המאורגן עם השלטון ונציגיו הפוליטיקאים. לפי מדד זה ישראל נמצאת כעת, אומנם לא בעבר, בתחתית החבית בחברת מהמפוקפקות במדינות העולם.
בידוע הוא כי קשרי הפוליטיקאים עם מתוגמליהם בשרות הציבורי, בתגובה לשרות הניתן לאותם פוליטיקאים, נעשה ברגיל באמצעות צד שלישי או רביעי ובלבד שהעקבות יטושטשו ולא יהיה ניתן לאבחן קשר ישיר בין הפוליטיקאי ומתוגמלו. בהחלט אין להוציא מגדר האפשרות כי פוליטיקאים מסוימים משתמשים במשפחות הפשע דרך צד שלישי, או יותר, על-מנת לאיים על מתנגדים פוליטיים ומסחריים ובכך להגיע לתוצאות הרצויות. על-מנת להסיר כל ספק כאן, המונח פוליטיקאי בהקשרנו זה הינו ישים מהעומד בראש הפירמידה ועד אחרון הזנבות.
מובן שמשפחות הפשע אינן עוצרות בנושאים "המסורתיים" של הפשע כגון סמים, זנות ודמי חסות. מזה זמן רב נוכחו ברוני הפשע עד כמה מתגמל הוא לייצר את הכסף במסתרים הרחק מעיני החוק ואז להכפילו ולרבעו בגלוי ובצורה לגיטימית תוך השקעתו בעסקים "מולבנים", חוקיים. עיסוקם בעסקים "מולבנים" מחייב קשר אמיץ עם רשויות החוק כמו גם הדרג הפוליטי המכוון את רשויות החוק.
נמשיך? העסקים שמקורם בפשע המאורגן עוברים אט אט מטאמורפוזה והופכים לעסקים לכאורה חוקיים למהדרין. המונח "קשרי הון שילטון" הולדתו בחלקו בביבי מערכות הפשע. כעת ישאל כל קורא עצמו מהו מקורו של הכסף המשמן כיום את מערכות "קשרי הון ושילטון", בחינה מדוקדקת יכולה להניב תוצאות מפתיעות אף גם עגומות. מעקב הדוק ואמיץ אחר התנהלות רבים מהפוליטיקאים שלנו (ועם הישרים בינהם ובין השוטרים הסליחה) "אפשר" ויוציא לאוויר העולם, באדיבות משפחות פשע אינטרסנטיות, מימון מפלגות, כיסוי חובות, מימון מערכות בחירות, שהייה במלונות וסעודות חו"ל מפנקות ועוד מרעין בישין כגון דא.
יתרה מכך, כל אותם אמצעים רבים ועצומים הזורמים לכיסי משפחות הפשע ניגרעים בצורה בוטה מרווחתו של הציבור. ללא ספק, קישרי משפחות הפשע הדו כיווניים עם עובדי ציבור ופוליטיקאים הם בחלקם האחראים ישירות ובעקיפין לעוני הקשה ולסבל של שכבות העשירונים התחתונים בישראל. חדי העין והחושים ביננו יכולים לאבחן ללא קושי קשרי פוליטיקאים ופשע מאורגן דרך התנהלותם של אותם הפוליטיקאים אשר אינה עולה בקנה אחד עם הנורמה ומהווה את הבחון לקשרים פליליים אלו. ניתן לסכם קטע זה ולאמר כי שני סוגי הטרור, החיצוני והפנימי, מהווים איום קיומי על תושבי מדינת ישראל בצורה זהה להפתיע.
במקומותנו שולט מזה זמן ההיפכה מסתברא. דומה כי "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" למצער בכל תחומי החיים. וכי צריכים אנו להוכחה נוספת לאור השתלחות "מקורצפי הצד השלישי" האולמרטי באנשים דוגמת ירון זליכה ומיכה לינדנשטראוס? האם אותם משרתי ציבור מתוגמלי עצמם ומשפחות הפשע אינם ההוכחה? רק ראו את ברוני הפשע מסתובבים כטווסים ברחובותינו, מחוזרים ע"י תיקשורת רודפת רייטינג, חנפנית ואוהדת בעוד שוטרינו, הטובים והישרים בינותם, חוששים לחייהם וחיי משפחותיהם, מוקפים בשמירה הדוקה ונדרכים לכל מראהו של צל עובר.
הכיצד יושב לו בשובה ונחת ראש משפחת פשע בחווילתו המפוארת על שפת הבריכה הנוצצת ומשחרר האשמות נגד כל העולם בהרגישו בטוח ומוגן לעשות זאת. מהיכן היגיעו כל הכספים לכך, האם מעסק כשר ולגיטימי? ומדוע לא טורח איש לחקור ולנבור במקורות אמצעיהם של אותם יעדים משטרתיים? הרי ברי הוא כי כספים שחורים אלו מממנים עורכי דין יקרים ומוכשרים ואף כספי השוחד לאותם שוטרים מושחתים וניבחרי הציבור בעלי המוסר המפוקפק, כולם מגיעים מהכנסות אשר נאספו מזנות, סחיטה, הימורים וסמים.
באם בטוחים אנו כי חלק ניכבד מהמלחמה בטרור הפלשתיני והעולמי עובר דרך חסימת מקורותיהם המוניטריים מדוע אותה תובנה אינה מכה בנו בבואנו להילחם בטרור משפחות הפשע ברחובותינו? מטרות משפחות הפשע הינם כסף ושליטה, הכה בהם שם והיכיתם כולם.
כאשר הגיעו מים עד נפש עקב כשלי הפוליטיקאים הממונים על רשויות החוק כמו גם אלו הממונים ישירות על אכיפת החוק דהיינו,השר הממונה, המשטרה ומערכת המשפט, החליטו מספר שוטרים מאויימים לעשות מעשה ולהחזיר לפושעים כגמולם. אין מדובר כאן במערכת אכיפת חוק משומנת ולרוב יעילה כגון זו האמריקנית עליה נעשה הסרט "הארי המזוהם" בה נוטלים מספר שוטרים "בני טובים" את החוק לידיהם. כאן אצלנו, המדובר בדיני נפשות השוטרים, ילדיהם ונשותיהם. כאן זהו איננו סרט, זוהי המציאות הקשה.
נכון הוא כי איננו יכולים להסכים ובכל תנאי לקבל מעשי השוטרים הללו. מאידך, עלינו להבין את מניעיהם בחיוב האמפטי ביותר האפשרי. נכון הוא כי את השוטרים הנפגעים לא עניינו ענייני ציבור ושלומו כמו ענייני שלומם ושלום משפחותיהם בצאתם להשיב לפושעים כגמולם. אך האם עלינו לגנות את הטבע האנושי הגורס כי "השכם להרוג את הקם להורגך"? הרי כך בדיוק אנו פועלים בהפעילנו את הסיכול הממוקד נגד פעילי הטרור החיצוני הלא כן הוא? באם נכיר בכך כי טרור הפשע הינו סכנה לאומית ממש בפי הטרור הפלשתיני הרי נוכל להשתמש באותם כלים ובחסות החוק.
ללא ספק השיטות הקיימות למלחמה בטרור הפשע חייבות להשתנות ולו מהטעם הפשוט כי אלו הקיימות כבר לאורך זמן נכשלו. עלינו להתאים ולגמש את ספר החוקים בכל האמור במלחמתנו בפשע אפילו והדבר כרוך בהקשחת אותם חוקים על האזרח ברחוב. מאידך, מאי נפקא מינא, אדם ישר אינו צריך לחשוש מאותה הקשחת ספר החוקים, רק הפושעים. עלינו לעבור לשיטת "השופט החוקר" אשר הוכיחה יעילותה במקומות אחרים. השיטה המקובלת במקומותינו מאפשרת לנושאי חקירה "ליפול בין הכיסאות" מפאת ריבוי וכפילות מיותרת של רשויות ובודדים המטפלים באותו נשוא החקירה.
דרוש גוף אחד ויחיד המגיב במהירות ובעל סמכות מספקת ליזום פעולות הכפופות לתקנון החוק וזה כולו יכול ולמעשה נימצא בידיו של "השופט החוקר". היחידה המשטרתית לטיפול בפשיעה חמורה הינה לכל היותר בדיחה עצובה, יש לפרקה לאלתר ולבנותה מחדש כאירגון-על ממודר ומפוקח הדוקות, בעל סמכויות-על, עתיר טכנולוגיה וחפרפרות אנושיות, שכל עיסוקו הוא הפשיעה החמורה, אירגון זה ירכז בנוסף גם את פעולות השופטים החוקרים וצוותיהם. גם צורת הענישה חייבת להשתנות. תקנון ענישה חמור ומחייב חייב להחקק המטיל עונשי מינימום כבדים ומחייבים על המורשעים בפשיעה.
שיטת "כיסוי העכוזיים" הנהוגה במקומותינו פושה בכל פינה של חיינו הציבוריים. למצער אך לא בלבד, באם במשטרה עסקינן הרי שיטה זו היא פועל ישיר של חוסר גיבוי חמור וקשה ע"י פיקוד המשטרה לאנשי השטח שם. לא בכדי התנהלות הפיקוד הבכיר של המשטרה הינו תעתיק מדויק של התנהלות הפיקוד הבכיר הצה"לי. אלו גם אלו דואגים ראש וראשון למשרותיהם ותגמוליהם המפנקים ומתעלמים מצרכי פקודיהם. אלו גם אלו מחקים את דוגמת הפוליטיקאים בראש הפירמידה השילטונית אשר המושחתים בינהם מתנהלים בדיוק, אבל בדיוק בצורה עגומה זו.
תאור זה אפשר ויטיל מורך בלב הקורא אך נא להרגיע, יש 'ת-י-ק-וו-ה' והיא נעוצה בהחלפת השילטון המושחת השורר כיום בישראל. בעקבות החלפת השלטון תיווצר ההזדמנות (כך אנו כולנו מקווים) כי יוצבו במשרות השפעה אך ורק אותם שוטרים (וכן יוחלפו קציני צה"ל, פוליטיקאים וכל אותם מוצצי לשד הציבור מהשרות הציבורי) אשר הוכיחו לאורך שנים את מחויבותם למטרה והיא מלחמה ללא פשרות בפשע המאורגן תוך שמירה על חיי קהילה הוגנים ושלווים. אין חשיבות כאן מי יעלה לשלטון, אם משמאל ואם מימין, חילוני אם דתי ובלבד שיהיה זה ישר דרך המחוייב לניקוי האורוות הסרוחות תוך דבקות ומחוייבות לעקרונות הבסיס היהודים, דמוקרטים, ציונים ולאומיים. בל נשלה עצמנו, זמן רב יחלוף עד שנוכל לנשום לרווחה בנושא השחיתות הציבורית וניגזרותיה כמו גם הפשיעה ברחובותינו, אולי דורות, אולי יותר אך "גם מסע בן אלף מילין מתחיל בצעד הראשון" וגו'.
וחזרה לאותם שוטרים מנהריה אשר נטלו את החוק לידיהם (כך ניטען, חייב עדיין בהוכחה כמובן). ללא כל ספק יש להעמידם לדין ובמידה וימצאו אשמים יש להשית עליהם... אגורה אחת קנס ולסלקם משורות המשטרה עם פיצויי פיטורים מתאימים. גזר דין כזה ישדר לכל משפחות הפשע העולצות בימים אלו למשבתה של המשטרה כי כללי המשחק עומדים להשתנות ומוטב להם לחזור לחוריהם. פסקי דין אמורים להרתיע אך בל ניטעה, במקרה זה ההרתעה חייבת ליפול על ולהרתיע את הפושעים ולחזק את הנילחמים בהם.
לאותם אלו החושבים כי הפתרונות אשר תוארו לעיל לבעיית הטרור הפנימי הם אלו אשר יביאו את השקט לרחובותינו חשוב להזכיר כי הללו לאמיתו של דבר חשובים כאקמול לחולה סרטן. החברה הישראלית חולה, הטרור הפנימי הינו אך תוצאה מרעימה ובילתי ניסבלת של מצב סימפטומטי לאומי. בחלקים נרחבים מתוכו נטש העם היושב בציון תובנות אשר ניבנו משך מאות דורות של מסורת ומוסר יהודי ויצא לרעות בשדות זרים אשר אין ביננו לבינם משותף רב. מבחינה זו שביתת המורים התיכוניים הינה שביתת קודש הבאה להציב מראה בילתי מחמיאה לפני הציבור ונבחריו, זו השביתה אשר אמורה להחזיר אותנו לעשתונותינו גם אם מעשית זו רק תחילת הדרך. באם רפורמה אמיתית תיווצר במערכת החינוך, הרי יידרשו בין שניים לארבעה דורות נוספים לפני שמערכת החינוך המתחדשת/מחודשת תשיב לילדי ישראל המתחנכים בה את אותם ערכים אשר אבדו לנו במשך 30-20 השנים האחרונות.
הנהייה אחר תרבויות "מיוונות" מרחיקה את הנוער (והוריהם) מערכי אנוש ואלו מביאים אותו לאלימות, זלזול באחר, זלזול בערכי תרבות, נהייה אחר הנוצץ, הרדיפה אחר התעשרות קלה על חשבון האחר, נהייה אחר פרסום וזוהר קלוקלים ועוד ועוד. עולה החשד, מבלי להיכנס להכללות והשערות מופרכות כי לא ביכדי תרבותינו, התרבות היהודית, אומצה ע"י היהודים ולא גרמנים למשל, תרבותנו מתאימה לאופיינו, נטיתנו ומאווינו כעם, הינתקות ממקורותינו מביאה עלינו אנומליה כוללת ומטילה אותנו למחוזות שמוטב כי לא ההינו שם מלכתחילה. אה כן, כמעט שכחנו, תרבות "ההתיוונות" אשר אומצה ע"י חלקים נירחבים ביננו היא התרבות המביאה עלינו את הטרור הפנימי גם כן. ללא ספק הרווחים העצומים והקלים הכרוכים בחברות במשפחות הפשע מממשים את הפנטזיות הרטובות של רבים בחברתנו כיום.
האם תזוויג מקרים מוזר, או שמא לא. ככל שאנו מדברים על ומממשים זכויות פרט וליברליזם, זכויות הפרט והליברליזם מתרחקים מעמנו ואנו מתדרדרים לאנרכיה ציבורית. האם תזוויג מיקרים או שמא לא!? האם גלשנו מעבר לפסגה של האיזון העדין שבין זכויות הפרט לזכויות הכלל והלאום למידרון החלקלק של זכויות פרט בלבדיות תוך שלילת זכויות הציבור והאומה? האם חדלנו להיות עם כהגדרתו והפכנו לאוסף מקרי של פרטים?
