לקחים שלא יופקו לעולם

דוח וינוגרד השני עומד להתפרסם. הדברים האלו נכתבים טרם פרסומו ברבים אבל יכלו להיכתב גם לאחר מכן ללא שום שינוי. הדוח הזה ישמש בעיקר את הפוליטיקאים ואת כל עם ישראל והתקשורת כדי לנגח נגד ובעד. ברור שאת מטרתו המוצהרת המקורית - תחקור המלחמה ומהלכיה והפקת הלקחים מתחקור זה - לא ישמש ולא ישרת.

הרי מה קרה במלחמה האחרונה ברור כבר לכולנו. התקשורת לא הסתירה כלום, חשפה הכול כולל סודות צבאיים שעצם הטיפול בהם פגע בפעילות הצבאית וסיכן חיי אדם. זו דרכה של התקשורת ודרכם של עיתונאים רודפי רייטינג וחסרי כל אתיקה מקצועית וכבוד לאומי כפי שהתברכנו בהם במדינת ישראל.

אנחנו יודעים לא רק מה קרה אלא גם את כל המהלכים וכל תהליכי קבלת ההחלטות. הכול חשוף וגלוי. מה שוועדת וינוגרד אולי תחדש לנו זה בעיקר מה חשבו העדים שהעידו בפניה זה על זה וזו על זה, אילו כיסויי "ת-ת" הם הכינו לעצמם ומה הם מוכנים להגיד כדי לשמור לעצמם בעתיד על זכות השתיקה אם יצטרכו לכך.

נראה לי שהמלל עצמו מעניין באמת רק את זהבה גלאון. מישהו באמת טרח לקרוא את כל הברברת והקשקשת שפורסמו בעקבות "הצלחתה" בבג"צ?

הלקחים האמיתיים לא יופקו, מאותן סיבות שהם לא הופקו בעבר. הרי בעצם, לא למדנו שום דבר חדש במלחמה הזו: צבא היבשה "על הפנים" (הכעס והרוגז של אנשי המילואים על הדוח של ועדת הביטחון בכנסת היה מיותר לגמרי. הדוח הזה נכון מאוד. הצבא פשוט נכשל בתפקידו ולא יעזור שום תירוץ) כבר שנים רבות.

מבחינה מערכתית הוא נכשל בכל מלחמות ישראל ממלחמת ששת הימים וצפונה (כולל במלחמה ההיא שבה ניצחנו בזכות חיל האוויר). הוא נכשל ביום כיפור, במלחמת לבנון הראשונה, בכל האינתיפאדות וכמובן גם במלחמה האחרונה. הוא נכשל מערכתית, לא הגיע למטרות שהוגדרו לו ובכך בעצם סיבך את המנהיגים הפוליטיים שנאלצו להגיע לפשרות כי הצבא לא פתר את הבעיות בדרכים הצבאיות. הוא נכשל לא בגלל שהחיילים לא טובים - יש לנו באמת חיילים טובים, מקצועיים, בעלי מוטיבציה ואומץ ורצון להצליח - גם בסדיר וגם במילואים. הוא נכשל בגלל שהמפקדים הבכירים הם לא מקצועיים ולא טובים. הוא נכשל בעיקר בגלל שהוא בנוי כמערכת כושלת, לא יעילה, לא נכונה, לא טובה וכזו שלעולם לא תצליח.

זו מערכת צבאית שבגלל תפקידה להגן עלינו היא צריכה להיות הכי טובה בעולם והיא מאוד מאוד רחוקה מכך. הסיבה היא בעיקר במבנה שלה (וכאן אנחנו מגיעים ללקח שהיה צריך להפיק אותו כבר בתחילת דרכו של הצבא אבל לא עשו זאת מעולם וכנראה גם לא יעשו זאת בעתיד).

למשל: איך ייתכן שיש במערכת הצבאית "חלקות אלוהים" (פיקודים ואגפי מטה) שכל אחת מהן מנוהלת על-ידי ראש אחר ללא שום היררכיה ביניהן ואין אף גורם המפקד עליהם ישירות וקובע סדרי עדיפויות (למעט הרמטכ"ל שאיננו יכול, למרות שזה תפקידו הרשמי, להיות גם מפקד צבא היבשה)? איך זה יכול להיות שלעתים קרובות אין קשר בין אחריות לסמכות, בין זה שמפעיל את הכוח לבין זה שמפיק את הלקחים מהפעלה זו, בין זה שבונה את הכוח לבין זה שמגדיר לו את ייעודו ותפקידיו, בין זה שמצייד אותו לבין זה שמאמן אותו ומכשיר אותו?

איך זה יכול להיות, למשל, שחייל ב"גבעתי" המבצע פעילות בפיקוד הצפון כפוף מבצעית לפיקוד צפון אבל שייך אורגנית לפיקוד דרום, האחראי לאמן אותו הוא מז"י, לצייד אותו הוא אגף הלוגיסטיקה ולאייש את מפקדיו הוא אגף משאבי אנוש? מי מפיק את הלקחים מהתפקוד שלו ומיישם אותם בכל ההיבטים? מי מנהל את זה? נכון. אף אחד.

זו רק הדוגמה הקטנה ביותר. עשרות ומאות ואלפי פעילויות קרביות, מבצעיות, אימונים ואחרות שנעשו בצבא הזה מאז הקמתו לא הביאו אותו להיות מערכת חכמה ולומדת מניסיונה. זו הסיבה לכישלונות הרבים שהיו וגם לאלו שיהיו בעתיד.

וזהו בעצם הלקח העיקרי שלא יופק לעולם: יש לשנות את המערכת של צבא היבשה, לבנות אותה כמו זרוע אמיתית (לא מדומה כמו שמנסים לשכנע את עצמם במז"י) בעלת פיקוד אחוד, פיקוד שיש בו קשר ישיר ובלתי אמצעי בין הפעלת הכוח לבין יישום הלקחים שלו בתחומי האימונים, ההצטיידות, ההכשרות, איוש התפקידים. פיקוד שיש לו קריטריונים ברורים מאד וחד-משמעיים לקידום ואיוש בעלי תפקידים, לכשירות חיילים במקצועותיהם השונים, לכשירות יחידות בכל הרמות.

היום זה לא קיים. 60 שנה לאחר הקמת צה"ל ומדינת ישראל עדיין שולטת בצבא היבשה תרבות ה"פרטאץ'", ה"סמוך" וה"חבר'ה". זה אולי נחמד אבל זה קטלני מבחינתנו.

אגב, הפיכתו של צבא היבשה לזרוע לא רק תעשה אותו יעיל וטוב הרבה יותר. היא גם תחסוך כסף רב על-ידי ביטול הפיקודים ואגפי המטה המיותרים והכפפת כל האוגדות וחטיבות המטה ישירות למפקדת צבא היבשה. במקום שישה - שבעה אלופים יהיה רק אלוף אחד. כמו בחיל האוויר. כמו בחיל הים. לא הגיע הזמן לזה?