למלשינים יש תקווה אצל שלטונות המס

"אם אתה רואה ששכנך עושה עוול לקופת המס - אל תהיה אדיש. הוא עושה זאת על חשבונך". זוהי סיסמתם המוצהרת של שלטונות מס-הכנסה בארצות הברית, והעצה המושאת בסיסמה הזו ברורה וגלויה - היא מעודדת, בפירוש, הלשנה.

בישראל, לעומת זאת, לא קם, עדיין, איש מבין נציבי המס שיהיה מוכן להשיא עצה מעין זו, בריש גלי. וגם אין צורך בכך.
סוד גלוי הוא, כי מחלקות המודיעין והחקירות של מס הכנסה אצלנו נהנות, גם בלאו הכי, משיתוף-פעולה מלא של "מודיעים" למיניהם. בין מקורות המידע של מחלקות אלה, כלולים גם מכתבים אנונימיים לא מעטים, המדווחים על עבירות-מס. כותבי המכתבים הם, בדרך כלל, שותפים לשעבר של האיש, שעליו הם מלשינים, עובדים המנסים להתנקם במעסיקיהם, וכן אנשים שמעידים על עצמם כי עשו זאת "מטעמי מצפון", או "מתוך אזרחות טובה". ויש גם מי שיודע להשאיר מידע ב"מלשינון" הטלפוני ובפקס, הפועלים, אומנם, באורח בלתי רשמי, אבל זוכים לבדיקה מדוקדקת ולאוזן קשובה מצד שלטונות המס.



אין כל ספק, כי למלשינים אכן יש תקווה (מסוימת לפחות), המתבטאת בתשלום-הוקרה אצל שלטונות המס. יחד עם זה, יש להודות כי הנישום הישראלי אינו מתחמק, בדרך כלל, מתשלום מיסיו. עובדה היא, כי עקומת הצהרות האמת של הנישומים הישראלים, מורה על עליה תלולה משנה לשנה. לפחד מחשיפה ברבים והעמדה לדין, כמו גם למצב הביטחוני, שבו אנו שרויים, יש, מן הסתם, השפעה לא-מבוטלת על כך, כפי שמוכנים להעיד ראשי מס הכנסה.

אך השפעה לא פחותה על העלייה בעקומת מצהירי האמת יש לייחס לשיטות המודיעין והחקירות, שנשתכללו לבלי הכר בשנים האחרונות. שיטות אלה "לוחצות אל הקיר" את הנישומים. ובכל זאת ולמרות הכל, העלמת המס עדיין קיימת. מי הם המעלימים? מה שברור הוא, כי חלקם של השכירים בינהם הוא, מטבע הדברים, אפסי. המעקב השוטף אחריהם והדיווח עליהם מצד מעבידיהם, אינו מותיר להם כמעט כל אפשרות לעשות זאת. מאות-אלפי שכירים אף פטורים מהגשת דוח שנתי על הכנסותיהם, משום שאלה אינן עולות על סכום המינימום, שנקבע על-ידי רשויות המס לצורך הצהרה.

קל להעלים:

מסובך יותר הוא, כמובן, המצב אצל העובדים העצמאים, בעלי המקצועות החופשיים. אלה, פרט למקרים יוצאים מן הכלל, חייבים לנהל פנקסי-חשבונות תקינים. פנקסים אלה משמשים בסיס להערכת שומותיהם. חובת ניהול הפנקסים חלה, בין היתר, על קבלנים, רופאים, עורכי-דין, מהנדסים, אדריכלים, שמאים, רואי-חשבון, יועצים למיניהם, סיטונאים, קמעונאים ומתווכים.

באחדים ממקצועות אלה, כמו למשל הקבלנות, הייעוץ והתיווך, קל יותר, בדרך כלל, להעלים הכנסות. יש שמצליחים לעשות זאת, על אף שהם מנהלים פנקסי-חשבונות. מתברר, כי את כאב הראש הרב ביותר גורמים לרשויות המס, המתווכים למיניהם, הן משום שאינם נוהגים לנהל את עסקיהם במקום קבוע, והן משום השלוחות הרבות של הענף. מתווך עשוי לעסוק, בעת ובעונה אחת, בתיווך-דירות ובשידוכים, ולדווח רק על הכנסותיו מתיווך-דירות. כדי לאתר את הכנסותיהם של המתווכים למיניהם, "מתלבשים" שלטונות המס במיוחד על ענף זה, באמצעות מעקב מיוחד.

תשלום כופר:

יחד עם זאת, מוכנים ראשי שלטונות המס להודות כי, עדיין, קשה "להתלבש" על המתווכים. אחרי ככלות הכל, אצל מתווך אין אפשרות לערוך תחשיב להכנסה הממוצעת, כפי שנהוג לעשות זאת אצל בעלי מקצועות עצמאיים אחרים. אצל אלה , שיטת התחשיב קובעת, כי הענף המקצועי נמדד לפי מדדים קבועים (בין היתר: מספר העובדים, מקום העסק, סוג הציוד), ואת אלה "מתרגמים", לבסוף, להכנסה משוערת.

ולבסוף, אי אפשר להתעלם מ"הדגים השמנים", המצליחים להעלים מס, אך זוכים לאופציית ה"כופר" - קנס-כספי המוטל עליהם על-ידי הרשויות, כתחליף להעמדה לדין. יתר על כן, עם קצת מיקח ומימכר ממולח איתן מסוגלים , לא אחת, "הדגים השמנים" האלה לבלוע את הצפרדע, מבלי שיינזקו בכך יתר על המידה.