האם הפיקדונות בטוחים

לפני מספר ימים פרצה הידיעה החוצה: בנק הפועלים נקלע להפסדי ענק. הוא יאלץ למחוק יותר ממיליארד שקל מהונו על-מנת לכסות הפסדים של מאות מליוני דולר אליהם נקלע בעקבות השקעות כושלות של מנהליו בשוק ההון האמריקני.

אם הבנק יכול היה להעלים את הכישלון בוודאי שהיה עושה את זה. אבל הוא לא יכול, כי הוא חייב, על-פי חוק, לדווח על כך בדוחות הכספיים שלו. על כן ההנהלה היתה צריכה להחליט מתי להודיע על ההפסד. עיתוי ההודעה שנבחר נוח למנהלים הנכחיים של הבנק. היו"ר הקודם (שלמה נחמה) פרש מהבנק ומנהל החטיבה העסקית (שי טלמון) גם הוא כבר אינו בבנק. על כן קל ליו"ר החדש להחליט ל"נקות" את השולחן, להודיע על ההפסד וליחס אותו לפורשים. מה שנכון, אבל נכון גם שהמנהליים הנוכחיים היו בתפקידים בכירים ביותר בבנק ולא מנעו את ההחלטות שהובילו להפסדים.

אבל הקביעה מי אחראי, עם כל חשיבותה, אינה מסלקת את השאלה מה הלאה. ההנהלה משדרת כמובן אותות הרגעה: ניקינו שולחן, הפקנו לקחים, הונו של הבנק מספיק גדול כדי לשאת בהפסד, ועם כל אי הנעימות, השפעת ההפסד הכוללת על הבנק תתבטא רק בקיטון מסוים של רווחיותו. מרמת תשואה שנתית של 14%-15% על ההון יפחת הרווח השנתי לרמה של 12%-13%. לא נורא. ובכלל ההפסדים נובעים ממשבר ה"סאב פריים" והמשכנתאות בארה"ב ולא כולו תלוי היה בהנהלת הבנק... (לא מדויק. עובדה ישנם בנקים שלא שקעו בסעיף זה בהפסדים כה עמוקים).

הדברים בכללותם נכונים, אבל לא לגמרי מרגיעים. האם ההפסד עליו דווח, ומדובר בסכומי עתק, הם כל ההפסדים? אולי ישנם עוד הפסדים הטמונים בקפלי הדוחות הכספיים והבנק בחר שלא להודיע עליהם בעת הזו? האם לגורמים המפקחים ישנו מידע אמין ובלתי תלוי בנושא?

על-פי הנהלת הבנק, ההודעה הנוכחית על ההפסדים "מנקה את השולחן" לגמרי. על-פי דברי נגיד בנק ישראל השבוע (13.01.08) הבנק עוסק עתה באיסוף הנתונים. כלומר אין לפיקוח על הבנקים מידע מלא ומפורט. לא על המצב בבנק הפועלים ולא על המצב בבנקים אחרים. נקווה שיש לפחות מושג חלקי.

צריך לזכור: דווקא באחרונה היו בעולם לא מעט בנקים שנקלעו לקשיים ולא יכלו לעמוד בהתחייבויותיהם. בבריטניה אחד הבנקים הגדולים למשכנתאות הודיע פתאום כי בגלל "המצב" הוא נקלע להפסדים כבדים. למחרת נאלצה ההנהלה לנעול את השערים כי לא היה באפשרותה לעמוד מול דרישות אלפי המפקידים שרצו למשוך את הפיקדונות שלהם (רק התערבות הבנק הממלכתי של בריטניה שהזרים כספים יצבה את מצבו של בנק זה. לא בטוח שהתאושש לגמרי). גם בארה"ב פורסם על שורת בנקים שנאלצו לסגור בגלל הסתבכות שלהם בהשקעות פיננסיות שמושפעות משוק האשראי והמשכתנאות. אבל שם יש כידוע ביטוח פיקדונות המגן על המפקידים...

על פניו נראה שההפסד הנכחי בבנק הפועלים, כל כמה שהוא גדול ממדים, אינו פוגע מהותית ביציבותו של הבנק. אומנם הרווחיות תרד, אומנם הבנק שהוביל שנים רבות את ענף הבנקאות בישראל, מפנה מקומו בטבלה לטובת בנק לאומי מתחרהו הוותיק, אומנם ההפסד יביא להקטנה משמעותית בבונוס השנתי של עובדי בנק הפועלים המחושב על-פי שיעורי הרווח, אומנם האמינות העסקית של הבנק נפגעה (על-פי ניתוחי האנליסטים הפיננסיים, שפורסמו בעקבות ההודעה על ההפסד) אומנם ואמנם. בכל זאת, האם פיקדונות הציבור בבנק בטוחים על-רקע היחלשותו והפסדיו?

לכאורה אין סיבה לדאגה כי הונו העצמי של הבנק מספיק גדול ביחס להפסד (כפי שפורסם). אבל כידוע בישראל, בניגוד לארה"ב ולמדינות נוספות, אין ביטוח פיקדונות מטעם המדינה. כך שבמקרה של משבר הציבור חשוף להפסד ונתון להחלטת המדינה אם תערוב לכספים ותחלץ לעזרת המפקידים או לא. עד כה המדינה התערבה במשברי בנקים בישראל. אבל לא תמיד במלוא שיעור הנזק שנגרם למפקידים. וכשמתערערת יציבות בנק, זה לא קורה בהדרגה. המשבר מתפרץ מהיום למחר.

זכורים לרע אצלנו משברי בנק ארץ ישראל בריטניה, בנק צפון אמריקה והבנק למסחר (אין באמור כדי לרמז לבנק הפועלים) אחרי שהמשבר התפרץ ושערי הבנקים האלה ננעלו בפני המפקידים שבאו למשוך את הכסף החלו השאלות, היכן היה הפיקוח על הבנקים. תמיד היו לפיקוח הסברים. אבל אלה לא שכנעו ולא שינו את הכישלון.

כדי למנוע אי הבנות צריך להבהיר: גם אם היו לפיקוח על הבנקים כישלונות והיו לו, הרי האשמה העיקרית במשברים שהיו, נקווה שלא יהיו, רובצת על הנהלות הבנקים. הנה כיום, מספר ימים לאחר הפרסום בדבר הפסדיו הגדולים של בנק הפועלים החלה שם מלחמת ההאשמות מי באמת אשם. בינתיים ה"מלחמה" מתנהלת בין בכירי הבנק המכהנים ואלה שפרשו. אבל עוד מעט יתחילו לשאול היכן היה הפיקוח על הבנקים. מדוע לא הבחין בסיכוני ההשקעות של בנק הפועלים מבעוד מועד. מדוע לא מנע אותם, והרי יש לו סמכויות בנושא מכאן ועד להודעה חדשה. ומה על עומק החשיפה של בנקים אחרים להשקעות מסוכנות (חברת חפציבה כבר אמרנו).

צריך לקוות שבפיקוח על הבנקים זוכרים היטב את מצבי המשבר שהיו בעבר ולא אותרו במועד על ידו, ולמדו גם לקחי ההתמוטטות של בנקים זרים באירופה ובארה"ב בשל משבר "הסאב פריים". על-רקע זה מתחייב שיכנסו בדחיפות לעומק הקורה. יאספו נתונים ויפעילו סמכויות, גם אם לא יהיה זה נעים להנהלות המכהנות כיום. לא חייבים לעשות זאת לאור הזרקורים. פעולה תקיפה ומוצנעת יעילה יותר , אבל לא צריך להמתין.

נ.ב. - בכל זאת אי אפשר להימנע, נוכח הפסדי הענק של בנק הפועלים, מלשאול: כיצד מתכוונת הנהלת הבנק לטפל ב"מצנח הזהב" שהעניקה ליו"ר הבנק הפורש שלמה נחמה. הוא קיבל מענקים, פיצויים, הסתגלות ועוד כספים תחת שמות כאלה ואחרים במיליוני שקלים. מילא אם הבנק היה מגדיל רווחיות. אבל עם הפסד ענק כזה בתקופת כהונתו?