הפוך לדף הבית אימייל אדום
    |  
ראשי יומן ראשי בלוגים אקטואליה בעולם סקופים ספורט משפט כלכלה בריאות המגזין
רשימות  |  ארכיב יומי  |  כל הקישורים  |  סיפורים חמים  |  משובים  |  נדל"ן  |  תגיות  |  פורומים  |  ספרייה מקוונת  |  בימה חופשית  |  מיוחדים  |  ערוצים נוספים
מאמרים
ראשי  /   סביבה   כלכלה/עסקים     |  שתף:    |    |  דוא''ל:    |  הדפסה:    |    הגדל גופן    הקטן גופן
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
מועדון +
כסף רופאים שמאים יועצים אדריכלים
שופטים עורכי דין עיתונאים רואי חשבון
 קסלמן וקסלמן PwC Israel
 
 
 
 
 
בלוגרים News1  /  דעות ▪ כתבות ▪ תחקירים
 
קווים לתולדות קדימה
01/10/2012   |   צור ארליך
 
 
 
מי לא יירא
01/10/2012   |   חיים שאולזון
 
 
 
אין ללמוד מאירופה
30/09/2012   |   ערן בר-טל
 
 
 
אהוד שוב רוצה לברוח
30/09/2012   |   עקיבה לם
 
 
 
ארה"ב ערה לאיום הטרור האיסלאמי
30/09/2012   |   יורם אטינגר
 
 
 
 
לרשימות נוספות לבימה חופשית לרשימת הכותבים
 
 
שדרת העציצים

>




שדרות ירושלים ביפו ידעה היסטוריה עשירה. אנשי שלטון השתמשו בה לצרכים פוליטיים אך הגרים סביבה לא שבעו ממנה נחת. בזמן השלטון הטורקי - העותומני, שמה היה שדרות ג'אמל פ'אחה, בזמן הבריטים שמה שונה לשדרות קינג ג'ורג', כמו הרחוב ההוא בקצה רחוב שינקין בתל אביב. לאחר מכן, בהתאם לזהות בעל הבית, שמה שונה לשדרות ירושלים.

כיום נראית השדרה כשדרת עציצים או אגרטלים אפופים בעשן המכוניות המתרוצצות מסביב בהילוך מתוח העלול לשבוק חיים או להתנפץ בכל רגע. עשן, צפירות, צעקות יש בשדרה הזאת. יש שם גם ריכוז של פוליטיקה עכשווית וגם אזכור של האוטוביוגרפיה של הפוליטיקה.

לחצות אותה זה מבצע, כמו לעבור גבול ללא אישור. לשבת על אחד מספסליה זה כמו להתבודד, פאתטי. כל זאת למרות שחלק משדרה זו עבר לא מזמן ניתוח פלאסטי, קוסמטי. ניתוח שהוסיף אופי אפרורי תוחם ומגביל. הטיפול הסביבתי לא הצליח להזריק לתוכה את סם החיים, אנושיות ואולי עדינות, רכות או קצב טבעי שהיא זקוקה לו כל כך.

השדרה נשארה מנותקת, מגודרת, ממודרת, מכל מה שקורה בסביבה הקרובה והרחוקה. זה שביל ללא אדם בין שני פסי אספלט יוקדים. נכון, השדרה כבר לא נראית כמגרש חניה, אבל גם הלכי רגל או שמחה של חיים אין בה, ילדים לבטח לא משחקים בה ומשהו חדש לא צומח מתוכה. רק מחקר אורבאני רחב ומעמיק, והסקת מסקנות מעשיות בנוסף לטיפול קוסמטי היה משפר את השדרה ללא היכר והופך אותה לנווה מדבר.

הדינמי לעומת הסטטי

בשאר שדרות תל אביב, בגלל הנתונים הקיימים, הטיפול היה מוצלח יותר והתוצאה תוססת ופורחת. בשדרות רוטשילד לדוגמא, ניתן לראות תנועת אדם, חיים ופעילות. ישנם מתקנים ומשחקים לילדים הרצים וקופצים בשבילי השדרה. כלבים נובחים, קופצים ומריחים את חבריהם. אפשר לראות שם קיוסק פופוליסטי רווי במעדנים אופנתיים, עשירי קלוריות, וסועדים מסוגננים עם כלביהם המעוצבים.

הקיוסק הוא כמו פרח לדבורה בשדרה. מרחב תרבות הפנאי והגסטרונומיה המטופח והמושקע, הנטוע בצידי השדרה עובד ביעילות עם מרחב העסקים והמגורים שממוקם בסמיכות, ואלו ביחד מזרימים אווירה ופעילות פוזיטיבית.

האדריכלות בדפנות השדרה מחזקת את אופי המקום. ההתייחסות התורמת הזו מוסיפה לחלל הפתוח נדבך נוסף של חיים ופעילות. הכל יותר רך, זורם ועדין. הדשא הירוק, וגם זה שנאבק על חייו, אינו תוחם את דפנות השדרה. גופי המתכת שמעוצבים בעדינות גיאומטרית והשתולים לאורך השדרה מונעים חניה בלתי חוקית על השדרה. מחסומים אלו נבלעים בתוך הדשא החי ואינם מכשול לעין כפי שנעשה ובולט מאוד בשדרות ירושלים.

בשדרות ירושלים גושי הבטון המחוספס יוצר גבול, קצה, נישות מזוגזגות עבור ספסלים נסתרים ומיותמים נותן הרגשה של גסות אפרורית, שלא לומר ברוטליות. הבטון החד והאפל הוא ההפך הגמור מהטבעי, מהרענן והחיוני. השדרה לא נשפכת לצידה, לעבר הנפח הפנוי, הבטון חותך, מפצל אותה. אין כל המשכיות קלילה וזורמת לאורך גדות השדרה.

הנישות משמשות כמעצור או אולי מרחב השהיה שמעייף הן פיזית והן ויזואלית את הצועדים בשדרה, ואין הרבה כאלו. פחות עומס צורני היה מוסיף יותר זרימה ועידון בשדרה. הריכוז הצורני צריך להיות בחזיתות המבנים שבדפנות השדרה. טור העציצים מטריד את העיניים, ומשמש למעשה כתמרור פסיכולוגי שמעכב את הלכי הרגל ומסתיר לנהגים את הצומת הבאה.

העציצים הונחו על במה, פלטפורמת בטון, מעשה שמתגרה בטבע, מעשה לא אורגאני. כל כך טבעי לשתול צמחיה על קרקע, באדמה חשופה ולא למקם שורת עציצים על פלטות בטון עקרות. אולי בסיסי הבטון הללו ישמשו בעתיד כבסיס לקירות בטון טרומיים שיפרידו בין הגדה המערבית והגדה המזרחית של השדרה?!

מדהים לחזות בניגוד הקונספטואלי שמדגיש את הארעיות של הצמחייה החדשה לעומת הקביעות של העצים הבוגרים. חלק מעצים אלו נשתלו בכפייה על-ידי תלמידי ביה"ס מקווה ישראל לפי הוראותיו של מושלה הטורקי של יפו, חסן בק שעשה זאת בכדי לרצות את אדונו, ג'אמל פ'אחה, שכאמור השדרה נקראה בעבר על שמו.

בניגוד לשדרות ירושלים שביפו, בשאר השדרות בתל אביב, נשתלה צמחייה ירוקה חדשה, היה ניסיון לכסות את הקרקע הגרוסה והמגובבת בירוק, חי וצומח ולא באפור, קר ועלוב. המקום הפך לגן עדן של כלבים שבעליהם לעיתים מנסים לאסוף את גללי כלביהם.

ביפו כל השדרה כוסתה במקרה הטוב, באבנים משתלבות, ובמקרה הלא טוב בנתחי בטון קרים. בטון שקבר את האדמה ולא יאפשר למי הגשם לחלחל לנימיה או לצמח לצמוח בה. האדמה היא הבסיס, לב הפעילות של כל הגופים, אימא אדמה, מזינה ומשגיחה. ישנם צמחים הגדלים יפה גם באזורים שהשמש לא מגיעה אליהם. גם מים שמסמלים רגישות, אושר, עומק וגמישות לא זורמים שם. מעט צבע בגוון, טון ועוצמה נכונה יכלו להוסיף לכל שדרות תל אביב - יפו קצת עליזות, ואופטימיות לכל.

עשן, ריחות ורעש לא מזמינים הולכי רגל או חיים. מה ימשוך את הולך הרגל להיכנס לשדרה הזאת? איזה פרס הוא יקבל או איזו חוויה הוא יחווה? גבולות הבטון שלאורך השדרה, כשמם כן הם, גבולות! האקטיביות הרועשת שמעבר לכבישים משתי גדותיה של השדרה לא צריכה להיות בקרבת השדרה. ציר השדרה לא יכול להיות מרכז של פעילות מסחרית המכילה צעקות, ארגזים קרועים, משאיות חונות ואולי חסרי בית מקומיים, שגם להם צריך לדאוג.

"סוף מעשה במחשבה תחילה"

בכדי לבצע התערבות כירורגית אפקטיבית בשדרות ירושלים, התערבות שתיצור מהפך ותקווה למתחם האפוף עשן והמוצף בזיהומים מכל סוג שהוא, יש לראיין את התושבים, לבדוק מה הן הציפיות שלהם מכל שינוי סביבתי ולערוך כמה סקרים מקדימים. יש לאסוף מידע מדויק לגבי אופי האוכלסיה, אופי העסקים, ואופי האדריכלות התלת-מיימדית התוחמת את מרחב השדרה הפתוח.

בסקרים כאלו השתתפתי בעת לימודי ועבודתי בניו יורק. במזרח הארלם ובאזור אחר בברוקלין, ליד Pratt Institute, נערכו סקרים מדוייקים שמטרתם היתה לשפר את איכות החיים במקום והפיכתם של אזורים אורבניים אלו למקום צומח, בטוח ומבוקש. תוצאות הסקר וישומם בשטח שינו ללא היכר את אופי המקום והתפתחותו. ערכם הפיזי והתרבותי - חברתי של האזורים הנבדקים עלה לגבהים מפתיעים, נצפתה הגירה חיובית, פרויקטים צמחו בכל פינה ומשקיעים הגיעו למקום. גם בשדרות ירושלים אשמח לקחת חלק ולהשתתף בתהליך כזה של לימוד המקום, גיבוש המלצות וישומם.

סקר המבנים צריך להציג את מצבם הפיזי של המבנים הקיימים, לדרגם לפי איכותם התרבותית ומצבם הקונסטרוקטיבי. חזיתות המבנים צריכות להיבחן ולהיבדק.

מבנים איכותיים צריכים לקבל תשומת לב מרבית. תשומת לב ופיתוח ייצרו עסקים חדשים, תיירות, אטרקציה ארכיטקטונית ועניין ויזואלי. מרכזי תרבות קהילתיים פתוחים לכל, בתי קפה, תיאטראות ומוקדי משיכה לצעירים צריכים להתחדש או להבנות לאורך השדרה ולקבל גיבוי ותמיכה מגורמים עירוניים.

שילוט, תאורת רחוב וריהוט הרחוב צריך להיות אחיד, מתאים לרוח ולמקום ומתוכנן באופן קליל וישים. יש לאכוף תכנון זה על כל תושבי ועסקי המקום. יש לתמוך באלמנטים שיש בהם חשיבות תרבותית-חברתית או כלכלית ולהוסיף אחרים לצידם.

כמו כן, צריך לסקור את אופי העסקים הקיימים במקום ולהמליץ על עסקים חדשים, בעלי אופי קהילתי תרבותי, שיוסיפו פעילויות לשדרה. הכרחי לבדוק האם מיקום העסקים הקיימים במקום הוא נכון לגבי הפיתוח העתידי של השדרה או שצריך להעבירם למקומות אחרים, למעגלים רחוקים והשונים מהאופי המתוכנן של השדרה.

גם מרכיבי האוכלוסייה ואבחונם הכלכלי והחברתי חייבים להיבדק. יש לשאוף לקבל המלצות לגבי חיזוק או שימור האוכלוסייה הקיימת או עידוד הגירה פנימית של מגורים ועסקים בתוך המתחם המקומי שיוסיף נופך וטעם של קהילה, חיים ומשפחה. כל זה יספק ויטאליות בריאה, יחדש וירענן את המקום.

סוף השדרה ותחילתה צריכים להיות מקומות בעלי משמעות מכוונת במרקם האורבאני. משם צריך הולך הרגל להמשיך למקום אחר ולא לצפות בקצה דועך, גדוע. גם גורד שחקים מצד אחר או חניון לאלפי מכוניות בצד השני כפי שעלול לקרות בשדרות רוטשילד לא מוסיף להמשכיות הטבעית של האזור האורבאני העדין. נקודת הקצה היא כמו נקודת ציר, זוהי נקודת ביניים שמובילה לנקודה באה, באם זו קיימת או מתוכננת.

נושא התחבורה הציבורית לאורך השדרה צריך להיבדק בקפדנות. האם תהיה רכבת עילית או תחתית בשדרות ירושלים? כיצד תשפיע החלטה עקרונית זו על עתיד המתחם הזה? המצב בשדרות רוטשילד, שדרות ח"ן, שדרות בן-ציון או שדרות בן-גוריון שחודשו וקיבלו חומרי גמר קוסמטיים חדשים שונה מאוד מזה שקיים בשדרות ירושלים.

הסביבה העוטפת את השדרות הללו כבר הזרימה חיים לליבת השדרות עוד לפני שיפוצן. הקונטקסט הפיזי, החברתי והכלכלי מעוצבים ומיוצבים היטב בעקבות השפעות ואנרגיות מקומיות, פנימיות שהתגבשו במשך שנים. התמהיל או מרכיבי השדרות מאוזנים ומכילים מרכיבים רבים ואינו מתבסס על גורם בודד. שדרות ירושלים תוכל להתפתח ולנשום אנשים ואירועים רק אם יעשה מעשה יסודי, מקיף ומעמיק של המהות הפיזית, החברתית והכלכלית של השדרה וסביבותיה.

מחקר וסקר יסודי צורך משאבים וזמן. תהליך כזה זה יכול להמשך חודשים ושנים וטוב מאוחר מאשר אף פעם. "סוף מעשה במחשבה תחילה". הקוסמטיקה היא רק מעטפת. היא נשטפת בדמעות הראשונות.

תאריך:  09/06/2003   |   עודכן:  10/06/2003

פורומים
כלכלה/עסקים
סביבה
ביטוח ופיננסים
כלל פיננסים
כלל פיננסים
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים |