במוסף סוף השבוע האחרון של ידיעות אחרונות מגיש לנו יאיר לפיד מיפרט של בית הכנסת שהוא היה מרגיש בו נוח. המיפרט הוא למקדש יווני, בו יישב לפיד עם עצמו מול הים, הלום-פנתאיזם, יחשוב על החיים וילמד ש"ס ופוסקים. מהמיפרט נעדרת רק המלצרית (אולי אפילו חשופת חזה, לנוחיותו, מפני שממילא יהיו שם רק היא והוא) שתיגש אליו מדי פעם ותשאל אותו איך הוא רוצה את הש"ס והפוסקים שלו הפעם - "סטרייט" או "און דה רוקס".
אני זולל טריפות כמו לפיד ואינני מבקר בבית כנסת אפילו ביום כיפור. בכל זאת אינני רואה טעם להסביר לו שבמוסד בית הכנסת דהיום מגובשת מסורת בת אלף שכל תמציתה הוא ה"ביחד" של יהודים, שהריטואל הדתי הוא חלק בלתי נפרד מה"ביחד" הזה, ושמי שכל זה לא מוצא חן בעיניו - יתכבד ויבלום. כל כך - מפני שה"ביחד" שלו מורכב מה"חבר'ה" (הוא אפילו כתב על כך לפני כחודש טור שלם) ומאולמרט, שהריטואל היחיד שהם מכירים ומוקירים הוא השתלחות ב"כתומים". לכן, במקום מסה סוציולוגית ותאולוגית מנומקת בחרתי להקדיש לו שיר עם מוסר השכל, והוא מוזמן להקריאו גם ל"חבר'ה" ולאולמרט.
מפוני "קטיף" הומלס?
Oh Yes!!!
גם מפוני "חומש"?
מגיע להם העונש!!!
יפה העולם מתמיד
אז על מה יכתוב יאיר לפיד?
על אולמרט הנוכל?
הלא מידו אני אוכל.
על מלחמת לבנון?
כנ"ל-איזה חרבון!
על האביונים יוצאי מחנות הריכוז?
סתם ביזבוז.
והנה-יש אלוהים,
ומום נפל בעולם אין-מתום:
בית הכנסת הוא כתום!
לכן יהפוך אותו ג'וניור לפאב-סבבא
ברוח טומי- אבא.
ומסורת עם-עולם?
להד"ם.
בניבלת סוסו המת של אבא
רוח חיים נפריח,
מבתי הכנסת-
את כל הכתומים נבריח
אולמרט אותנו מה- זה יאהב
ואל הזריחה נרכב.
ואז תלמד, נשמה,
שהזריחה תמיד כתומה.