הצירוף של מפת הדרכים ואנאפוליס בונה מלכודת מושלמת לעניין הלאומי של היהודים בארץ ישראל. איך נחלצים ממנה? הלוא המילכוד מתרחש אי שם למעלה, מחוץ לטווח השגתו של האזרח.
אי שם, הוגים תוכנית לטהר טרוריסטים על-ידי חיולם כשוטרי הרשות הפלשתינית, כדי ליצור את הרושם המטעה של פיזור ארגוני הטרור. אי שם, מסכימים ראש ממשלה ושר ביטחון שגנרל אמריקני יבנה עוד כוח צבאי פלשתיני, וישראל תאפשר את חימושו. לא רק ששום דבר אין האיש הקטן יכול לעשות נגד מהלכים כאלה, אלא שהם גם נודעים לו רק לאחר מעשה.
אי שם, מחליטה חונטה קטנה, חבורה, מיטבח, קליקה, לוותר על ההתנייה של אי קיום משא-ומתן, כל עוד לא חוסל הטרור, כלומר - להקים מדינה פלשתינית תחת אש. הציבור לומד על כך מן התקשורת. מה הוא יכול לעשות? מחר יצטווה צה"ל לבצע את הפעולה הקרקעית הגדולה ברצועה. המטרה הגלויה תהיה להפסיק את ירי הרקטות, אבל תהיה מטרה נוספת, חבויה, שסוכמה עם האמריקנים - להעביר את הרצועה לידי אבו מאזן, כדי לפרוץ את הדלת למדינה הפלשתינית שנחסמה על-ידי החמאס בעזה. מי יוכל להתנגד למהלך כזה?
ומה יכולנו לעשות כש"פורום החווה" אישר את התכתיב האמריקני הקרוי "מפת הדרכים", שהשליט עלינו את הקוורטט? וכשאולמרט הסכים לחתום על מדינה פלשתינית תוך שנה, ולהכפיף את הדיפלומטיה הישראלית לפסיקתם של גנרלים אמריקנים? ומי ידע בכלל שוויסגלס חתם בוושינגטון על מכתב התחייבות להקפאת ההתיישבות ולהריסת המאחזים, ללא דיון בכנסת ובממשלה, וכמובן ללא דיון ציבורי - התחייבות שחודשים ארוכים הוחזקה בסוד?
ומי יוכל למנוע מציפורה לבני להסכים עם אבו עלא, בדיוניהם הסודיים, על חלוקת ירושלים? ומי ידע שאולמרט כבר הסכים עקרונית להחזיר צאצאי פליטים ערבים מתש"ח, וכבר רצים מספרים כמו 100,000 ו-150,000?
גם על האקט המופקר הסופי, נסיגת צה"ל וגירוש המתנחלים מן השומרון, עם התוצאה הבלתי נמנעת של הפיכת כל גוש דן לשדרות ולמערב הנגב, אין לעם שליטה. אפילו אם נשכב תחת הגלגלים, לא נוכל לעצור את המהלך.
על הרקע הזה יש להעריך ולשפוט את תפקידה של ההתיישבות מעבר לקו הירוק בהגנה על המדינה - כיצד יצילו ירושלים, חברון ואריאל את תל - אביב, הגליל והנגב.
נפתח בדוגמה היסטורית. איך הצליחו השחורים, בשנות ה-60' של המאה שעברה, להתגבר על החוקים הגזעניים ולעלות על הדרך, המובילה היום לאפשרות של בחירת נשיא אמריקני שחור בארצות הברית? במסעדות הם התיישבו על הכיסאות שייוחדו ללבנים בלבד, באוטובוסים הם תפסו את המושבים הלבנים. הם הפירו ביודעין ובמכוון את חוקי האפלייה המרושעים, ואילצו את השוטרים לסחוב אותם מן ה"sit ins" האלה במכות, בזרנוקי מים, בשיסוי כלבים ובהשלכה לכלא. גאוניותם של השחורים בראשות מרטין לותר קינג היתה, שהם הוציאו את המאבק מן הלשכות הפוליטיות ומבתי המחוקקים, והעתיקו אותו לרחובות - שם הם אילצו את השלטון להפעיל כוח ברוטאלי, בין היתר, נגד נשים וילדים, להתלכלך, להתבזות, להכניס את עצמו למצב שבו א'א לנצח: אם יוותר, פירוש הדבר שנכשלה המדיניות, ואם יפעיל כוח גס, בפומבי, מול התקשורת האמריקנית לאכיפת מדיניות מבישה ונאלחת - ייפגעו מוראל הכוחות המופעלים ותדמית הממשלה, וסופה של המדיניות הזאת שהיא מנצחת את עצמה. עצם אילוץ הממשלה להפעיל כוח מאסיבי, הוא בלבד כבר היווה את חצי הניצחון.
ומכאן - לנמשל. פלשתין העצמאית אינה יכולה לקום, אלא על הריסות מפעל ההתנחלות היהודי. ההתיישבות הזאת היא אכן "מכשול", בלתי עביר, למדינה הפלשתינית, והיא גם "מכשול לשלום" - לשלום-בית-הקברות שהערבים מכינים למדינה היהודית כולה.
ובמלים אחרות: כדי שמדינת הטרור הפלשתינית תיכון, לא די להסיג את הצבא. מוכרחים לסחוב מאות אלפי אזרחים מתוך בתיהם, ואם יתנגדו - באזיקים. משום כך, את הנסיגה הזאת א"א לסגור בין קונדוליזה לציפורה, בין ג'ורג' לאהוד, ואף לא בכנסת בעזרת עוד חוק-סדום-ועמורה של "פינוי-פיצוי". השלטון יצטרך לקפוץ למים הקרים, להכניס את ידו לתוך הביוב, להסתכן בכישלון - גם בשטח וגם בזירה הפוליטית ובדעת הקהל, המגיבים על מה שקורה בשטח. ובשטח, בניגוד ללשכות הדיפלומטיות, יש גם לעם מה לומר ומה לעשות. שם הוא צד, שחקן, גורם משפיע, ואולי קובע.
כדי להבין עניין זה לעומק, הבה נצעד צעד אחד אחורה. הישראלי ההיסטרי אוהב להתבכיין ש"הזמן פועל נגדו". אבל משום מה, לערבים יש הרגשה שהזמן פועל דווקא לטובתנו. והיכן? בהתנחלויות. כבר היום מהווים 300,000 היהודים בתוך מיליון וחצי ערביי יהודה ושומרון 20% מן האוכלסיה, כאחוז הערבים במדינת ישראל. ביחד עם המאחזים, היהודים פרושים בכל רחבי יהודה ושומרון בלמעלה מ-300 יישובים, ובדרך הטבע, כמו כל אורגניזם חי, הם גדלים, מתפשטים ומתרחבים למרות כל הגזירות. מתקיים בהם הפסוק: "וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ". התקשורת מדווחת על גידול שנתי של למעלה מ-5%, בהשוואה לגידול של 1% ביתר חלקי הארץ. ביהודה ושומרון - זו הדמוגרפיה היהודית המבהילה - את הערבים! ואכן, דוברו של אבו מאזן הזהיר שזה הרגע האחרון לעקור אותם, כי עוד מעט המדינה הפלשתינית תהיה בלתי ניתנת ליישום. הנוכחות היהודית תהיה בלתי הפיכה.
לאמיתו של דבר, מפעל ההתנחלות הוא התשובה היחידה האקטיבית, החיובית, הקונסטרוקטיבית, תשובה של חיים ויצירה שנתנו היהודים לכל ההתקפות והאתגרים שהערבים מציבים מולם, זה 120 שנה. כל משחקי השלום, הביטחון, הגדר, הנסיגות היו במקרה הטוב מיגננה פאסיבית של מי שמנסה לשמור על כוחות שהולכים ואוזלים, בעוד שההתיישבות פורצת קדימה. די במלים הספורות האלה כדי להסביר, מדוע הערבים הם בהיסטריה ובפאניקה מול ההתנחלויות, שאלולא יצאו ממשלות ישראל מדעתן, היו יכולות לשמש כקלף מנצח של העם היהודי בארצו.
זו אפוא התכלית של מפת הדרכים ואנאפוליס: לעקור מן השורש ולא להשאיר שריד לתאי הגזע העובריים של הציונות שהושתלו ביש'ע ובירושלים, וגדלו שם פלאים.
נחום ברנע מספר בכתבתו (מוסף השבת של ידיעות אחרונות מן ה-18.1.08), תחת הכותרת "סודות מן החדר", שמשא-ומתן על המאחזים התנהל בין מועצת יש"ע לבין שליחו של אהוד ברק, איתן ברושי, ובו הסכימו אנשי מועצת יש"ע להוריד כל מאחז העומד על אדמה ערבית פרטית, כולל מיגרון, ורק היתנו שיתירו לבנות למפונים מבני קבע בהתנחלויות קיימות. הגיעו להבנות על 16-18 מתוך 26 המאחזים שברשימה האמריקנית. בתמורה, ביקשו המתנחלים רק הפשרת כמה תוכניות בנייה שהוקפאו. למשל, 52 אשקוביות באלקנה, שבמקומן ייבנו בתי קבע. ההצעה הועברה לאולמרט, ושלוש פעמים הוא דחה אותה. הוא טען, שההסכם הזה יציג אותו בפני האמריקנים כנוכל! ומדוע? מפני שבמסמך המוצע לא כתוב "שזה שלב א' לקראת פינוי של ממש."
יוצא, שאפילו הסכימה מועצת יש"ע לפינוי כל המאחזים כולם, ורק מאחז אחד היה זוכה ללגליזציה מטעם אולמרט - זה בלבד היה מספיק כדי "להציגו כנוכל" בפני בוש. משמע, שהוא התחייב בפניו לחסל את הכל! ומי שנדון למוות, לא פותחים לו קופת חיסכון.
הפחד הערבי מן ההתנחלות, ביחד עם תוכניות ההשמדה של ממשלת השמאל הישראלית, מוכיחים בעליל, כמה מרכזי הוא תפקיד ההתנחלויות בכל המערך הפוליטי הישראלי, כי מה שרע לאויבינו - טוב לנו.
אולמרט, בעל האידיאולוגיה השמאלנית, אומנם וויתר מרצון על הקלף המנצח הזה, אולם כדי לקיים את הבטחתו הוא חייב להוציא את הקלף מידי המתנחלים המחזיקות בו. בעצם, המתנחלים בעצמם הם הקלף, ואותם הוא יכול להוציא רק באמצעות הצבא.
כאן נקודת התורפה הראשונה. מסתירים מאיתנו את היקף הנזק שגרם לצה'ל הגירוש הראשון. לא כל שכן, שניתן היום לגרום להמוני חיילים להודיע למפקדיהם שהם ישרתו במסירות, יתנדבו לכל תפקיד ויצייתו לכל פקודה, חוץ מפקודה לגרש יהודים, להרוס בתי יהודים ולהשמיד התיישבות יהודית.
ללא הצבא, מול התנגדות חסרת פשרות, המשטרה לבדה לא תוכל להתמודד. וגם משוטרי ישראל אין להתייאש. גם את המוטיבציה שלהם אפשר להחליש.
השלטון מייבש ומקפיא עכשיו בכל עוז כל בנייה ופיתוח בהתנחלויות. הגזירות הפכו מאות אלפי אזרחים לנטולי זכויות, שרכושם הפקר. הכל אסור- אפילו סגירת מרפסות. אלא, שאם הכל אסור - הכל מותר. מי שהוציאו אותו אל מחוץ לחוק, בל יתפלאו לראותו חי מחוץ לחוק. לכן קרא חבר הכנסת אלדד לעשות את הבנייה החופשית ביישובים מכשיר וכלי ביטוי של מרי אזרחי. מה שאצל השחורים היה sit in - לשבת במקום שנאסר עליהם על-פי חוקי סדום, אצלנו יהיה build in - לבנות ביישובים ובמאחזים ולהקים מאחזים חדשים, בניגוד לחוקי סדום של הייבוש וההקפאה.
אם תנועת הבנייה "האסורה" תתנהל בו-זמנית בעשרות ובמאות מקומות, תקצר ידם של שלטונות ההקפאה, וזאת במיוחד אם כל מה שייהרס ייבנה שוב ושוב.
על הכל, יש לבנות את הכוח שיתנגד בפועל לגירוש, ובשלב הראשון הריסת המאחזים.
אומרים, "זיעה חוסכת דם". עצם ההתארגנות, עצם היות השלטונות מודעים, שאלפים יגיעו תוך שעות כדי להפוך את המאבק על כל מאחז לגרוע מעמונה עשוייה להרתיע, והמערכה לא תסתיים במאחז, היא תימשך ברכב המעצר, בבית המעצר ובבית המשפט. עיין ערך הילדות בנות ה-13 וה-14.
נחישות וכוח שיוקרנו מן השטח, ישפיעו על הזירה הפוליטית, ועל העם שהפוליטיקאים סוקרים את דעותיו. מפלגה כמו שס, ואפילו הפנסיונרים, ולא מעט חברי כנסת בתוך מפלגת קדימה, מושפעים ממשבר ומאווירת המשבר שהמחנה הכתום מסוגל לחולל, אם רק יהיה מספיק נחוש. אחרי פרישת ליברמן, שולי הביטחון של קואליציית אולמרט נותרו צרים מאד. אם ידעו הפוליטיקאים, שהתנגדות המתנחלים תגבה מהם מחיר כבד בדעת הקהל, עד כדי סיכון כיסאותיהם, הממשלה הזאת תיפול או תחליט בעצמה ללכת לבחירות. כך או כך, אויבי ישראל ומשת'פיהם היהודים לא יצליחו לשמוט מידיה את הקלף המנצח.
אולמרט דיקלם: "ברוך השם שיש לנו את הנשיא בוש", ואנו מכריזים נגדו: "ברוך השם שיש לנו את מפעל ההתנחלות", שמתוכו ניתן להציל את הארץ מידי מחריביה ומהרסיה.
