הבשורה על-פי וינוגרד <br>

שופט בישראל יכול להרים תרומה ענקית למדעי המשפט אבל לתודעה הציבורית ולהיסטוריה הוא ייכנס בעיקר אם יעמוד בראשות ועדה שתחקור מלחמה שלא התנהלה לפי התוכניות ולפי משאלות הלב. ד"ר אליהו וינוגרד לא תיאר לעצמו, אם מותר להסתכן בניחוש, כי לאחר שחצה את גיל הגבורות שמו יהפוך לשם נרדף ליום הדין. ככל שהתקרב מועד פרסום דוח הוועדה בראשה עמד לחקר כשלי מלחמת לבנון השנייה הסתמן כי מוצא פיו עומד לחרוץ את גורלה של ישראל.

השאלה היא מדוע אצלנו עושים דרמות ענקיות ממה שכבר התרגלנו אליו. כן, כן, אנו אומנם לא המצאנו את הועדות שחוקרות כשלי ממשלות אבל קבענו בהחלט קוד מיוחד ביחס אליהן: ועדה באה וועדה הולכת והשיירה עוברת. מאז שחוקק חוק ועדות חקירה ממלכתיות לפני כ-40 שנים מונו בישראל כ-15 ועדות - חלקן ממלכתיות וחלקן ממשלתיות ופרלמנטריות שלא לפי חוק זה - שדנו במגוון רחב של עניינים בעלי חשיבות ציבורית. אבל מי זוכר למשל את הוועדה הממלכתית לרצח ארלוזורוב בראשות השופט העליון דוד בכור, משנת 1982, את ועדת השופטת העליונה שושנה נתניהו לחקר תפקודה ויעילותה של מערכת הבריאות בישראל מ-1988 או היעלמות ילדי תימן בראשות השופט העליון יעקב קדמי מ-1995? האם מישהו יכול לומר כי הן תרמו במשהו לנושא שחקרו?

אם ועדת חקירה נחקקת איכשהו בתודעת הציבור הישראלי זה באותם מקרים שהמלצותיה כללו גם עריפת ראשים. כך היה במקרה של ועדת בייסקי לויסות מניות הבנקים שהמליצה להדיח את כל המנהלים שידם היתה במעל הויסות ההרסני; הציבור עשוי לזכור כי אחרי רצח יצחק רבין המליצה ועדת שמגר להדיח את ראש השב"כ כרמי גילון והזיכרון הטרי ביותר נוגע להדחת מפכ"ל המשטרה משה קראדי על-ידי ועדת זיילר לחקר פרשת האחים פריניאן.

ואולם, בזיכרון הלאומי נצרבו באופן מיוחד שתי ועדות שמונו לחקור מלחמות: ועדת אגרנט, לאחר מלחמת יום הכיפורים וועדת כאהן, לחקר הטבח בסברה ושתילה במלחמת לבנון הראשונה: הוועדה הראשונה הדיחה את ראשי הצבא והשנייה הדיחה את אריק שרון מכהונתו כשר הביטחון. כל מאות העמודים האחרים שדנו בנושאים כבדי משקל צללו לתהומות הנשייה. הסיפוק המיידי של סילוק מי שנתפסו כאחראים למחדל שהוועדה חקרה דחק הצידה את הדיון המתבקש בסיבות שגרמו לאותו מחדל. עובדה, ביצועי צה"ל במלחמות נותרו בעייתיים למרות שחלפו 33 שנים מאז מלחמת יום הכיפורים ו-24 שנים אחרי מלחמת לבנון הראשונה.


אחריות על


מאחר שוועדת וינוגרד התחייבה לא להמליץ על הסקת מסקנות אישיות הרי שהקולות הדורשים מראש הממשלה אהוד אולמרט לעשות זאת מרצונו מתבססת על הקוד הנורמטיבי (שבפוליטיקה הישראלית איננו נפוץ כידוע) כי מי שיש לו סמכויות-על יש לו גם אחריות- על ואחרי שכל האחרים שהיו קשורים בניהול ישיר של המלחמה הלכו הביתה הגיעה גם שעתו. אלה הדורשים זאת נוהגים כפי שנהגו המפגינים ב-1974 ו-1982 שהצליחו במשימתם.

ואולם, מהניסיון אנו יודעים כי הסיפוק המיידי מסילוק מי שנתפסים כאחראים למחדלים בא בדרך כלל במקום הצורך הדחוף לטפל בבעיות האמיתיות המולידות את המחדלים. עובדה היא שאנחנו נמצאים היום באותה צומת שבו נמצאנו לפני למעלה מדור! אנחנו מתגאים בצדק שישראל היא מדינה מפותחת ומתקדמת מאוד גם בהשוואה למדינות גדולות ועשירות ממנה. אז מה קורה כאן, לעזאזל, שפעם אחר פעם אנו מתגלים כלא יוצלחים בתחום שאסור לנו במפורש להיכשל בו כי בנפשנו הדבר.

מרבית הפרטים על מלחמת לבנון השנייה כבר פורסמו ותוצאות המלחמה הרי מונחות לפנינו מזה שנה וחצי. אז מדוע כולם ממתינים לוינוגרד? בשביל עניין אחד בלבד: האם "הוא" ירמוז ברמז עבה או ברמז דק שעל ראש הממשלה אהוד אולמרט לפנות את כיסאו. כל היתר הוא כביכול פחות חשוב.

אם יש נושא אחד שוועדה זו יכולה לתרום דבר מה מעשי הרי זה בהמלצות מעשיות לשיפור תהליך קבלת ההחלטות בדרג העליון כי כפי שהוכח במרבית המקרים, הכשלים נובעים מהדרך שבה חושבים ומחליטים הקברניטים שלנו בנושאי הרי גורל. כאשר ראש ממשלה או שר ביטחון מתייעצים גם בשעות גורליות עם מקורביהם ולא רק עם האנשים המקצועיים בתחומם אזי לכולנו יש בעיה קריטית. כאשר היועץ הקרוב חשוב יותר מהמועצה לביטחון לאומי שום ועדה לא תעזור. וכאשר יש בין הקברניטים שלנו הסבורים כי המודיעין כבודו במקומו מונח אבל אין הוא חזות הכול הם למעשה משדרים לציבור שדר של אני ואפסי.

להפשיל שרוולים

פרופ' יחזקאל דרור, חבר הוועדה, הקדיש לנושא התנהלותן של ממשלות חלק ניכר משנותיו כחוקר וכמורה ופרסם על כך חיבורים רבים. בדוח הביניים של הוועדה זכה נושא זה לאזכור וראש הממשלה ומקורביו מציינים זאת מאז לא פעם כאות לשיפור שחל בהתנהלותם. הדעת נותנת כי בהסכמתו להיות חבר בוועדה עשה זאת בהנחה שיוכל לתרום מתחום מומחיותו. אם אכן הנושא יובלט גם בדוח הסופי אזי צריך יהיה להפשיל שרוולים ולהתחיל לארגן מחדש את מנגנון קבלת ההחלטות של ראש הממשלה כדי למנוע את הכשלים החוזרים ונשנים.

אהוד אולמרט חוזר וטוען שהיו אומנם תקלות במלחמה אבל בסך הכול המצב האסטרטגי שלנו היום טוב יותר מאשר לפניה. כשהוא אמר זאת בכינוס הרצליה הוא שכח כנראה כי לפני זמן לא רב הוא הצהיר כי איננו מתכוון להתפטר בעקבות דוח וינוגרד. הוא לא אמר, בואו נמתין לדוח ואז נראה. כלומר, במו פיו נתן להבין כי לפי דעתו אין לצפות כי הוועדה תשבח אותו על תפקודו. האם הוא לא מאמין כי יש סיכוי שהוועדה תציין את השיפור האסטרטגי בדוח שלה אם תהיה משוכנעת בכך כמוהו?

המאבק הציבורי הצפוי על עתידו הפוליטי של ראש הממשלה אסור לו להעיב על המהות העיקרית: עם אולמרט או בלעדיו מצבה של ישראל לא יהיה טוב או רע יותר אם הוא יתנהל רק בגורלו הפוליטי. העובדה שאנו מסתפקים בדיון בסוגייה הפרסונלית דומה לטיפול בכתר השן ולא בשורשיה שהם המקור לכאבים. אנו למודי ניסיון כי לעולם לא רצוי לראש ממשלה בישראל להתפעם ממצב ברגע נתון כיוון שמה שרואים עכשיו עלול להשתנות בין רגע. ומי כאהוד אולמרט אמור לזכור היטב את השוני בין השעה 08:59 לשעה 09:00 ביום 12 ביולי 2006.