בפה פעור קראתי את
מאמרו "מרחיב הלב" של שמואל קופר, בנוגע להודעתו של מני מזוז כי יש להתיר לבני זוג מאותו המין לאמץ ילדים. במאמרו טען קופר, כי "מדינת הכפירה הציונית" מתירה ל"סוטי מין" לגדל ילדים ולחנכם "בדרכם המזוהמת".
נדהמתי לדעת כי ב'ארץ הקודש' עדיין קיימים אנשים החיים על-פי דרכה של תורה, המאמינים במצוותיה ובדרכיה ועדיין מצליחים לפספס את לב לבה – "ואהבת לרעך כמוך".
אנשים אלו, מדקדקים בכל פרט ומצווה ובכל קוצו של יוד המופיעים בתורתנו הקדושה, ונמנים על זרם בו לא חסרים מכובדי קהילה רבים שהם בעלי משפחות, הנוהגים דרך קבע לאנוס ילדים ולהטריד נשים הבאות לבקש את עזרתם ולהיוועץ בהם; לאנשים אלו אין בושה ואין דעת לכך שבעוד הם נטפלים לזוטות כאלו ואחרות ומתירים לזוועות, שחיתות ומוסר מדורדר פי כמה ממה שהחברה החילונית מרשה לעצמה להתרחש בין כתלי ביתם, הם עוברים עבירה חמורה נגד חבריהם, נגד התורה ומעל לכל - נגד אלוהים.
אנשים אלו ראויים לרחמים, אם לא לבוז. הם חיים חיים קטנים וצרי עין, נפשם כלואה ושחורה כמו בגדיהם, ובמקום ללמוד תורה בצורה הראויה ולהבין שמהותה היא אהבה, הם רק מבקשים לזרוע שנאה והרס בלבותיהם של אחרים.
דווקא זוגות חד-מיניים, הם אלו המיישמים את מהותה של תורה: "ואהבת לרעך כמוך", "איש באמונתו יחיה" וכהנה וכהנה מפנינותיה ומאבני פינותיה של היהדות. הם אלו המוכנים לקבל כל אדם באשר הוא, הם אלו אשר יתנו לילדיהם לגדול כפי שירצו ולא יכפו עליהם דרך כזו או אחרת, הם אלו שישאירו את המיניות שלהם בחדר המיטות ולא יתנו לכל מורה מכובד להכניס את ידיו למכנסיו של ילדם, אלא יגנו עליהם בכל מחיר.
מה גם שאלו אנשים שאולי הם ציוניים ואולי לא, אולי משרתים בצבא ואולי לא, אבל הם בוודאות לא יורקים למדינה שבה הם חיים, שאת הגנתה הם מקבלים ושאת שירותיה הם מנצלים – בפרצוף.
לא לי לדון אנשים אחרים, ובוודאי שלא להכליל על אוכלוסיה שלמה. אך יש שופט עליון שרואה הכל ורושם הכל, והוא בוודאי יודע להפריד בין מעשים טובים ולב טהור, לבין זיוף ו"מוסריות" מן השפה ולחוץ.
