כך נחשף פרי הבאושים

שוד ניצולי השואה זועק לשמיים. הוא מעורר פלצות מעצם המחשבה שידם של יהודים (!) הייתה במעל הזה. צריך אדם להפוך למפלצת כדי לעולל גזילת מאות-מיליונים מכספיהם של קשישים, כפי שעשה זאת עו"ד ישראל פרי, שעמד בראש הארגון למימוש האמנה לביטחון סוציאלי בין ישראל ומערב-גרמניה.

הפרקליט, שלא היסס לגנוב סכומי-עתק מחסרי הישע, בא אומנם על עונשו - אך למרבה הצער, באורח חלקי בלבד (12 שנות מאסר) וגם מאוחר מדי. הכספים שגזל מקורבנותיו לא חולטו ולא הושבו לבעליהם עד עצם היום הזה. הם נעלמו כלא היו. ואם לא די בכך, הרי שרבים מקורבנותיו המרומים גם לא זכו להגיע לסיום משפטו של האיש, שכה אימלל אותם, אף כי דמם זועק, כמובן, מן האדמה.

לחשיפת מעלליו של עו"ד פרי תרמו כמה וכמה אנשים, שאלמלא הם - ספק אם הפרשה הייתה בכלל יוצאת לאור. בראש ובראשונה הייתה זו יפה גולן, שעבדה תקופה מסויימת במחיצתו של פרי. גולן, בעלת החושים המחודדים, הגיעה לארגונו כשהיא כבר למודת-ניסיון: היה זה לאחר שנאלצה לעזוב, בטרם עת, סניף-בנק שאותו ניהלה, לאחר שחשפה בו מעילה גדולה. בספרה החדש, "ללא מורא", היא מספרת כי כבר תקופה קצרה לאחר שהחלה בעבודתה בארגון למימוש האמנה, היא הבחינה בו בניהול אדמיניסטרטיבי כושל לחלוטין: ההוצאות היו גדולות מדי, האבטלה הסמויה בשורותיו הרקיעה שחקים, והמצב הבלתי-נסבל דרש, לדבריה, קיצוץ מיידי בהוצאות ופיטורים של לא מעט אנשים. גולן, שעמדה בראש הניהול האדמיניסטרטיבי של הארגון, מעידה כי פרי כלל לא הבחין בבזבוז הרב וחסר ההצדקה בכוח האדם, וזאת למרות אזהרותיה המפורשות. בראש מעייניו עמדה, על-פי עדותה, דאגה אחת בלבד: הרצון להפיק רווחים, גם אם זה נעשה על חשבון לקוחותיו. מהר מאוד הובררה לה התחזית הרעה, שלפיה לא יוכלו כל הלקוחות הרבים של הארגון ליהנות, בסופו של דבר, מהפנסיה שלהם, וגם אם כן - הליכי האישור המסורבלים רק יקשו על הארגון לקצור פירות עתידיים. הצפי שלה הציג תמונה עגומה: עד שייכנסו הכספים לארגון - יעלו ההוצאות על ההכנסות, ובדרך זו ייווצר מתכון מדוייק לכישלון פיננסי. כך אומנם היה, והתוצאות ידועות.


צדיקים בסדום

חשיפת אי הסדרים הביאה, מהר מאוד, להצרת צעדיה של גולן בארגון. בלחצו של פרי, שרדף אותה עד חורמה, היא אולצה לפרוש מארגונו, ללא קבלת פיצויים כלשהם. אבל גולן, שהאמינה בצדקת דרכה, לא הרימה ידיים, ומשמצאה את עצמה בחוץ, היא הצליחה להקים עסק משגשג משלה שבו עלה בידיה ליצור תקדימים לטובת ניצולי השואה בסוגיות הנוגעות לביטוח הלאומי הגרמני.

העיתונאי, ניצול אושוויץ, נח קליגר, יכול אף הוא לזקוף לזכותו את חשיפת מעלליו של פרי עוד לפני 18 שנה. עד לשבוע האחרון הוא לא האמין, כי בקצב שבו התנהלו החקירות והבדיקות למיניהן על-ידי רשויות המשפט, הן אכן יגיעו ביום מן הימים, לקיצן. כשהגיע בכל זאת היום הנכסף הזה - הטריח עצמו קליגר, היום בשנות השמונים שלו, לבית המשפט, רק כדי לשמוע את גזר הדין ולראות את פניו המיוסרות של רב-התחמנים הזה, שעמד מאחורי מעשי ההונאה, הגניבה והמרמה הגדולים ביותר בתולדות המדינה.

אבל, למרבה החלחלה, עו"ד פרי לא היה הגזלן היחיד. כאן המקום להזכיר גם את פועלם של העיתונאים אורלי וילנאי-פדרבוש וגיא מרוז, שבסרטם הטלוויזיוני, "מוסר השילומים", חשפו את הגזל הנורא של סכומי הכסף האדירים הכלולים בכספי הפיצויים, שלא הגיעו ליעדם. אלה, שהיו אמורים להגיע לידיהם של 80 אלף קשישות וקשישים ניצולי שואה - נחסמו מהם, ברשעות, על-ידי "ועדת התביעות" היושבת בניו-יורק, כמו גם על-ידי הבנקים ועל-ידי קק"ל. התוצאה העגומה ידועה: מרבבות הקשישים האומללים נמנעת היום האפשרות להזדקן בכבוד.