האויב לא בשער - הוא בתוך הבית

א. המומחים לטרור ולגרילה מאוחדים בדעה, שאלה מתאפשרים רק כאשר המפגעים בפועל, שהם תמיד מיעוט-מזער, נהנים מאהדת האוכלוסיה מתוכה הם פועלים. להלן "ספירת מלאי" חלקית מאוד:
- בתחנת הרכבת בנהריה התפוצץ מחבל אזרח ישראל. אלמנתו קיבלה מהביטוח הלאומי, ואולי עדיין מקבלת, קיצבת שארים.
- בקפטריה של הקמפוס בהר הצופים התפוצץ מטען שהונח ע"י ערבים ישראלים.
- ערביות ישראליות ירדו מאוטובוס עליו זיהו מחבל-מתאבד מבלי להזהיר את הנוסעים, את הנהג או את המשטרה.
- מפגע בתחנה המרכזית בתל אביב הוסע אל היעד ע"י נהג מונית ערבי ישראלי.
- באום-אל-פאחם זעקו ביום ג' אלפי ערבים ישראלים "מוות ליהודים". המשטרה ריכזה כוחות גדולים מחוץ לעיר, לא התערבה ולא שמענו על מעצרים. ביום ד' הציע אפי איתם לנציגיהם בכנסת ללכת לעזה, ואת התשובה קיבל ביום ה' בבבת עינו - בישיבה המרביצה את תורת הרב קוק. מי שחושב שזה מקרי - שיקום.


ב. בג"צ הנפיק, לתפארת הציונות ומדינתה, את "פס"ד קעאדן" וגם הכתיב לממשלה את תוואי גדר ההפרדה, והוא גם קוצב לה כמה קו"ש, סולר, קמח ותרופות לספק לחמאס. אותו בג"צ סירב לקבל חוות דעת של האלוף עמידרור, לפיה ביצוע "חוק פינוי-פיצוי" ימיט עלינו את האסונות אותם אנחנו חווים במה שנקרא "עוטף עזה" (כיום-ברדיוס של 23 ק"מ). אותו בג"צ שנימק את דחיית העתירות נגד החוק בכך ש"איננו מתערב בעניינים מדיניים, שהם בתחום סמכותה של הממשלה", כאילו אספקת דלק ומים לאויב ותוואי גדר ההפרדה אינם כאלה. באותו נימוק הוא גם דחה עתירה נגד אספקת שיריוניות לכנופיית אבו מאזן.

לא רק שאת מוחמד בכרי, מפיק "ג'נין-ג'נין", לא העמידה מערכת אכיפת החוק לדין בעוון הסתה: היא אפילו לא עצרה אותו ליום אחד. אותה מערכת נוהגת להחזיק ילדות יהודיות במעצר למשך חודשים רק כנקמה על שהן מפגינות נגד אוזלת ידה-היא בהגנה על יהודים.


ג. עוד "ספירת מלאי" חלקית:

בשבוע שעבר השיב עוזי רובין, ראש פרויקט ה"חץ" לשעבר, לשאלת מראיינת ש"הוא מתפוצץ כל ערב מול הטלוויזיה". למה? מפני שממשלת ישראל התייחסה להצעתו ל"כיפת ברזל" כאל בזבוז כסף. לא ברור אם ראש הממשלה אז היה שר הביטחון הנוכחי או אבי המשטר הנוכחי.

בקיץ 2006 נכשלה ממשלת ישראל בהרתעת החיזבאללה והסורים. למען שרידותה, מכרסמת עכשיו אותה ממשלה בהרתעת החמאס: היא לא רק משלמת לו 90 מיליון משהו (ש"ח או דולר) כל חודש, היא גם מנהלת איתו באמצעות מצרים מו"מ להפסקת אש שתאפשר לו להתחמש ולהצטייד ככל שיידרש לו בטרם ייקבע שוב את המקום, הזמן והשיטה להמשך תהליך השמדתנו. כל זאת – באמצעות הכסף, החשמל, המים, הדלק והדשנים (כן, גם הנפיצים!) שמן הסתם נמשיך לספק לו מכוח הסכם מדיני בערבות המצרים ו/או באדיבות בג"צ והיועץ המשפטי.

בשבע שנות משטר שרון-אולמרט, זינקה ישראל מהמקום ה-11 בדירוג השחיתות העולמי למקום ה-33 (אחרי שגם "ביקרה" במקום ה-34).

הפופולריות של ראש הממשלה בציבור נעה בין 11%-15%, הכל עפ"י הצלחותיו על-פי מקורות "זרים" ובאדיבות שופרותיו בתקשורת האלקטרונית והכתובה המשוחררים - איך לא - מאימת הצנזורה.

ד. ועוד אחת:
כ-25% ממתפקדי "מפלגת העבודה" המצביעים בפריימריז שלה, הם ערבים ישראלים. השר הכי נלהב לשחרור ברגותי הוא "פואד", שהוא קבלן הקולות של "מפלגת העבודה" בסקטור הערבי. ברק התנגד נחרצות ולאורך זמן רב להקמת "ועדת אור". הוא שינה את דעתו ב-180 מעלות והקריב את כח המדינה להרתיע פורעים מבית, רק כשאיבד את הרוב היהודי בכנסת ונזקק לקולות המפלגות הערביות כדי לשרוד פוליטית. אותו ברק זכה בראשות מפלגת העבודה על חודם של מאות קולות ובתמיכת הגייסות הערבים של "פואד" (הזכייה הזו גם הקלה עליו לשכוח את "מפקד הארגזים" של קודמו עמיר פרץ, בבחינת "איש-איש וארגזיו"), והוא יודע שכך יהיה גם בפריימריז הבאים.

רוצחי דני כץ נהנים מזמן מ-3 ימי חופשה מהכלא בכל חודש, ולאחרונה קצב הנשיא פרס את עונשם כדי שיוכלו לחזור בקרוב לרחובותינו ולתור אחרי ילדים יהודים.


ה. מפכ"ל המשטרה הקודם היה כל כך עסוק בתכנון ובביצוע ההינתקות, עד שלא מצא זמן לעסוק בזוטות כמו קצינים שבזמנם הפנוי משמשים כמשתפ"ים של רוצחים, עד כדי כך שגם קידם את אותם קצינים בתפקידים ובדרגות. המפכ"ל הנוכחי עסוק בוונדטה נגד הקצין שחשף לאור השמש את העובדות הללו שהביאו להתפטרות קודמו. כל אותו זמן, חשופים אזרחי ישראל לחלוטין למכי-קשישים, לפורצים, לעברייני רחוב ולאלפי נהגים שלולי רישיון הנוהגים באין מפריע בכבישים.

בתמורה לחובותיהם הרבים לפיאודל, היו הוסאלים בשיטת הממשל הפיאודלית זכאים רק לזכות אחת אלמנטרית - הגנה פיזית על גופם ורכושם. אפילו המשטרים הטוטאליטריים של המאה ה-20 לא הפקיעו את הזכות הזו מנתיניהם. משטר שרון בממשלה ובכנסת מפקיע את זכותם הבסיסית של האזרחים היהודים להגנה על גופם, כדי שמאבקם היומיומי להישרדות יעסיק אותם עד-כלות בעוד הנומנקלטורה שלו שודדת בינתיים את הקופה הציבורית. זאת הוא עושה נוכח עיניה העצומות לרווחה של מערכת אכיפת החוק, כולל ובמיוחד הרשות השופטת: הקפטן של ה"טיטאניק" מנהל באולם הנשפים מסיבת אלכוהול של צוות שיכור, בעוד הצופה השיכור בראש התורן מסתכל אל הירכתיים במקום אל החרטום. אם הנוסעים לא ישתלטו ברגע זה על הספינה יוכלו להלין רק על עצמם כאשר תתנגש בקרחון, מפני שהם ידעו הכל ולא עשו דבר.