בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
עיתונאים - סליחה על גניבת המסך!
|
למראה שלוליות הדמים של האובדים בסערה סברנו לרגע, בתמימות מתעתעת, כי לב רחום וחנון יראה ללבב ● לא שיערנו עד כמה הציניות המרושעת שלכם תיקח אתכם למחוזות קטנוניים, של קנאה, צרות עין וצרות אופקים
|
עיתונאים מרושעים [צילום: עומר שיקלר]
|
|
|
|
|
בשם הקדושים הנרצחים, הרשו לנו, אדוני הממלכה, לבקש סליחה ומחילה על כך שמשכנו אלינו - בטעות מצערת - מעט חמלה והזדהות; גילויים נדירים ביחס לאספסוף שכמותנו. בהלתכם הייתה מובנת: גניבת המסך עלולה הייתה עוד לשחק לרעתכם ולעלות ביוקר לכם ולבני טיפוחכם במשכן הכנסת וסביב שולחן הממשלה. על-כן, טכניקת ה"הישרדות" - הפקה ישראלית בלעדית כבר למעלה משני עשורים (נחלת כל הערוצים) - העלתה באוב את דמותו של יצחק רבין המנוח, הגתה השתלחות מחודשת בתלמידי חכמים דגולים, וקראה להוזלת ערכם האנושי (הבלתי מעורער) של פרחי החינוך הציוני-דתי. שוב אותן דמויות עיתונאיות ססגוניות, המבקשות בכל מחיר התלהטות רוחות, התלקחות יצרים, זריעת שנאה והפצת מדון; בצפייה דרוכה לקראת כותרות אדומות הרבה יותר ביום המחרת. שכחנו כביכול כולנו, כי שמונה משפחות עדיין מתבוססות בים-יגונם, העולה מדי יום על גדותיו. תאווי המלחמה מבית; רודפי פרסום, קדימונים וכותרות; משוללי רגש אנושי בסיסי; כבר משקללים את אירוע הדמים במאזן ההשפעה העיתונאי פוליטי. זוהי - מיותר להוסיף - עיתונות במיטבה; כלב-השמירה של הדמוקרטיה. אות ומופת לאנושיות, מוסר ואתיקה - נר לרגליהם של כותבים ומדווחים מצוק העתים. אנו - בני דור האור והדרור (!), חובשי ספסלי בתי המדרש - כבר מכירים אתכם היטב, עיתונאים קטנים שלנו. טעות הייתה מלכתחילה לעצור מתלמודנו ולהביט בפניכם, נוכח המיקרופון השלוף והמצלמה המאיימת. למראה שלוליות הדמים של האובדים בסערה, טרם נקוו אלי בור תחתיות - סברנו לרגע, בתמימות מתעתעת, באמונת פתאים, כי לב רחום וחנון יראה ללבב. לא שיערנו עד כמה הציניות המרושעת שלכם תיקח אתכם למחוזות רחוקים, קטנוניים, של קנאה, תחרות, צרות עין וצרות אופקים. עברתם מהר מדי, עיתונאים קטנים ורדודים, אל הכרוניקה העיתונאית הצרה, הקרה, היבשה והצחיחה שלכם, המתבייתת על מטרות דמה של מתח ופעולה; המבקשת, בצר לה, להצית את הדמיון החולני-הפרוע, ולזעזע בכך, למראית עין בלבד, את יסודות מערכי השליטה הבלתי מעורערים שלכם; אליטות ההון, השלטון והעיתון. באין רגש אנושי-מוסרי ותחושת אחריות ציבורית ו/או לאומית, המחייבים אתכם בחוק ו/או בתקנון; כערכאה עליונה, ראשונה ואחרונה; הכל אפוא שריר ומותר לכם, עיתונאים מהירים ונמהרים; חורצי דין בלא משפט, מחוללי ריב ומדון, טופלי עלילות, מוציאי דיבת הארץ רעה. החדשות נשארו בעינן ואין לנו עניין להתמקח עמכם, מושכי החוטים הלאומיים. חמד בחורים נעקד על מזבח רעיונות השווא של בובות העץ והפלסטיק שלכם; אלו ששלחתם בתחכום-לא-תחכום אל קדמת הבמה הפוליטית, המצייתים לכל רעד ונענוע בחוטי הניילון השקופים (לכאורה לא נראים) שבידיכם. אנו איננו חלק מאופרת הסבון הנלעגת הזאת, מקפיאת הדם, על-רקע טרגדיות אישיות-משפחתיות, אסונות לאומיים וסיכונים קיומיים עתידיים. אל תכסו בהבל פיכם המרושע את דמי אחינו הניגרים בחוצות. העצה הייעוצה למסתופפים באוהלה-של-תורה היא להמשיך לשמור על הפרופיל הנמוך. מצעד המתחסדים אל היכלותיכם מבקש להתפרנס מאמפתיה ציבורית ככלי תעמולה זול, ולייצר הזדהות קהל הצופים עם דמותו הפוליטית - הרגישה והאנושית לכאורה - של המבקר הידוען, שלפתע פיו ולשונו אינם פוסקים מלדקלם נכונה את פסוקי השעה, הערבים לאוזניכם. מצעד החינוך היהודי-אמוני חייב להימשך רחוק ככל הניתן ממצלמות הטלוויזיה. הישרדות העם - בחומר וברוח - אין בה כמלוא נימה עם 'הישרדות' הרפתקנית מצולמת באיי הים. אתגרי הקיום הלאומיים תובעים את עלבונם מידי העתודה האנושית המסולאת בפז; זוהי המלוטשת בידי אמן כבר ארבעה דורות (נחלת מהפיכת 'הכיפה-הסרוגה') לכדי תוצר ערכי מרשים רב אנפין ורב מימדים.
|
תאריך:
|
14/03/2008
|
|
|
עודכן:
|
14/03/2008
|
|
רפי פרידמן
|
עיתונאים - סליחה על גניבת המסך!
|
|
פעם, כשהיינו ילדים, היה הר נפוליאון אתר-חובה של עלייה לרגל להמוני תלמידים בבתי הספר ולילדי הגנים במתחם תל אביב וגוש דן. היה זה מנהגם של הילדים לפקוד את האתר האהוב, על גבול תל אביב ורמת-גן, בלוויית המורה או הגננת, במסגרת טיול האביב שלהם. עצי הברוש הנאים והירוקים, שלמרגלותיהם שדה ענקי של כלניות אדומות, היוו מוקד-משיכה לא רק לחובבי-טבע מושבעים, אלא גם לסתם מטיילים של שבת. באלבומיהם של רבים מהם אפשר, עדיין, למצוא תצלומים לרוב, כמזכרת מנוף קסום.
|
|
|
כמובן, לקינוח היא הייתה ממש חייבת לקוד קידה לטוטם השבטי: המתרחש "הזכיר לה את הימים שלפני רצח רבין". כבוד שרת החינוך יולי תמיר נפגעה קשות. "האספסוף", כהגדרתה של השרה, התגודד מחוץ לבניין הישיבה "מרכז הרב" וצעק את מה שהוא חשב עליה, בלי צנזורה עצמית. על-פי הגדרת המילון של אבן-שושן, "אספסוף" הוא "ערב-רב, המון, קהל אנשים פשוטי עם". לאיזו הגדרה בדיוק כיוונה יולי תמיר, בשר מבשרה של האצולה האקדמית-פוליטית? אכן, לא יאה לכבוד השרה לשמוע מפי הנערים, ששמונה חבריהם נטבחו בעודם לומדים גמרא, שהיא "רוצחת". פויה. אספסוף. פושטקים.
|
|
|
רצוי היה שכל שמאלן מצוי, יחדיר עמוק לתוך מוחו את מה שאומר לנו ישר בפרצוף יו"ר התאחדות הסטודנטים הערבים בישראל, ממדוח אגבריה, נציגם הנבחר של 20 אלף סטודנטים ערבים אזרחי ישראל, תושב אום אל -פאחם, סטודנט למדעי הרוח ופילוסופיה באוניברסיטת חיפה, בכתבה מצמררת שהתפרסמה לאחרונה במוסף "24 שעות" של ידיעות אחרונות.
|
|
|
ביום שלישי, ד' באדר ב' תשס"ח, 11 במרס 2008, דנה ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת באחת הגרסאות ל"חוק שי דרומי", אותו חוק האמור לאפשר לחקלאים להגן על משקם מפני פורצים. הדיון מגיע כחודש לאחר שהוועדה אישרה שתי גרסאות אחרות של הצעות חוק העוסקות באותו נושא, אשר מציעות לבטל או לצמצם בצורה קיצונית את דרישת הסבירות בכל הקשור להגנה העצמית בבית, במשק ובעסק. ויתור על דרישת הסבירות ישַנה שינוי מהותי את ההגנה העצמית במשפט הפלילי, יפגע באיזון בין הערכים החברתיים החוסים בצל הגנה זו וייצור סכנה אמתית לשלום הציבור. לא זו אף זו, כבר היום במערכת המשפט ובדין הפלילי בישראל קיימים פתרונות למקרים שהצעות החוק באות לפתור.
|
|
|
במאמר קודם בשם זה הארתי את מעורבותם של ידיעות אחרונות ושל אולמרט במערכת קשרי הון-שלטון-עיתון. בתפקיד כותב הטקסטים של אולמרט משמש שם יאיר לפיד, שמושמציו הם - איך לא - המטרדים הפוליטיים של אולמרט דהיום: דיכטר, ש"ס ונתניהו. ב"חתן תחמן" כותב הטקסטים הוא נחום ברנע והמושמצים הם "רק" דיכטר ונתניהו, ועד כאן "יבול" גיליון סוף השבוע שעבר של העיתון הנפוץ במדינה.
|
|
|
|