אבל כבד נפל ביום ה-4.3.2008 על אירגוני הנשים ועל פקידות הסעד הוותיקות. ביום זה נפל דבר בישראל. זבוב לו היה יושב בחדריהן היה שומע מילים כמו: שואה! לא יעלה כדבר הזה! איך עוללו לנו דבר כזה! מי יהיה אחראי כיום לאמלל ילדים שהורים נפרדו? מי עוד יתן בידינו עילה להרבות סכסוך ושטנה בין ההורים? מאין יבוא ישענו? מי יצילנו מיד הרשע?
מה קרה? מה הוא הדבר שגורם לארגוני הנשים אומללות שכזו? מדוע נערכות הן במרץ למלחמת חורמה ונקם? מדוע מצטמרות פקידות סעד מדושנות עונג ורשע במשרדיהן בלשכות הרווחה?
הסיבה נעוצה בתקנה חדשה של משרד הרווחה שיצאה ב-4.3.2008 ואשר נושאת את הכותרת: "תפקידו ודרכי פעולתו של פקיד הסעד". תקנה זו מבטלת את התקנה משנת 1998 ובשורות האחרונות בפיסקה הראשונה של התקנה נעוצה סיבת האבל הכבד שלהם.
וכך נאמר בשורות איוב אלו: "... במהלך עריכת תסקיר שנושאו פירוד או גירושין כהליך טיפולי או ומשמעותי בחיי המשפחה כולה, אשר ישאף ככל שניתן לסייע להורים לקיים הורות משותפת תוך חלוקת האחריות והמעורבות בכל הבטי חיי הילד".
העלאת צמד המילים "הורות משותפת" עבור חלק ניכר מפקידות הסעד הינו כמו האבסת יהודי חרד שומר כשרות ב"חזיר ושרימפס מטוגנים בחמאה".
פקידות סעד אלו אשר סיסמתן לאבות הינו "שלמו והעלמו" מוצאות עצמן כרגע נבגדות והמומות. כיצד תמשכנה לדקלם בפני האב הפרוד: "אם אתה רוצה בטובת הילד עליך לחשוב קודם על טובת האמא. אם יהיה טוב לה יהיה טוב לילדך ולה יהיה טוב אם תשלם לה כמה שיותר ובבקשה תשתדל כמה שפחות לוותר או בקיצור פשוט תיעלם".
כיצד תמשכנה לומר לאם: "שימי לב יקירה, אם תהיי בסכסוך עם האב אני מבטיחה שהילדים יהיו רק איתך והמזונות רק על האב... דרכך לחירות תובטח כל עוד תקיימי סכסוך עם האב"?
ארגוני נשים שעוסקים באובססביות בהטמעת התפיסה כי אבות בהגדרה הינם סוטי מין ואנסים אשר הביאו ילדים לעולם רק על-מנת לבצע בהם מעשים מגונים מוצאים עצמם לפתע בסיטואציה שבה מסתבר שילדים זקוקים לאבא בדיוק כמו לאמא והדבר גורם להם לחלחלה ולבחילה.
"הורות משותפת" צמד המילים הזה הינו עבורן הנורא מכל. איכה יוכלו להצדיק כעת ניתוק ילדים מהוריהם? כיצד יוכלו לעודד אישה לשמור על סכסוך מתמיד עם אבי ילדיה על-מנת להבטיח שהחזקה הבלעדית תישאר רק אצלה?
"הורות משותפת" צמד המילים המזעזע שבעקבותיו, רחמנא-ליצלן, עלולה לבוא גם הקביעה ששני ההורים צריכים לשאת במזונות הילד בהתאם ליחס הכנסותיהם וביחס ישיר לזמן שהילד/ה שוהה אצל כל אחד.
"חלוקת אחריות ומעורבות בחיי הילד" - זהו וידוא הריגה של ממש. שבירת כל הכלים ואנדרלמוסיה שאין כמותה. פתאום יורשה לאב הפרוד להביע דעה בענייני חוגי הילדים, הוא יהיה זכאי לקחת אותו לרופא במידת הצורך ויהיה רשאי לחוות דעה על אורח חיי ילדו וצרכיו. אכן מהפכה של ממש ואין פלא שיום חגם של הילדים הינו יום האבל של ארגוני הנשים ופקידות הסעד הוותיקות.