|
|
הרב שפירא בישיבת מרכז הרב [צילום ארכיון]
|
|
|
|
|
ישיבת מרכז הרב. ליל פורים. תחת צל הטרור הנורא שפגע בישיבה התגברו הלילה האורות. כשהם מחופשים ומלאי עליצות על פניהם התאספו אלפים אל היכל הישיבה המרכזית. בכניסות ניצבים שומרים, אחת הכניסות נסגרה, ודלת אוצר הספרים מנוקבת בכדורים. אבל זה בעצם הזכר היחיד לאסון שהיה כאן.
מרכז הרב לא התחילה מעכשיו. היא נושאת דגל הנצח, ולא נותנת לארועים רגעיים לשבש את המהלך התקין של התנהלותה. כישיבת הדגל, רואה את עצמה הישיבה ממשיכת הדורות, וריפיון-רוח אינו בא בחשבון.
פורים תשנ"א. ערב קודם סיום מלחמת המפרץ נרצח אלחנן אתאלי. חייו של אתאלי, תלמיד ישיבת עטרת כהנים שבעיר העתיקה, קופדו גם אז בידי מחבל ארור. הוא נקבר ביום פורים, ובלילה פורים בירושלים. ולשמוח איך אפשר? ראש הישיבה שבעגה הציונית-דתית נכללת בהגדרת "מרכז הרב ובנותיה", עולה על הבימה. הרב שלמה אבינר מסביר לתלמידיו את חשיבות היום, ומתאר את ההתחברות שיש ביום הזה לנצח, לשמחה על כל הטוב שיש בעולם, על ההנהגה האלוהית המופלאה ועל ההשגחה על כל פרט. מתוך כך, הוא ממשיך, נמשכת השמחה. כמויות האלכוהול נשפכו והישיבה צהלה ושמחה.
פורים תשמ"ב. שוב אותו מבחן, הפעם נפטר בשיבה טובה ראש ישיבת מרכז הרב. גם אז דווקא פטירתו ביום פורים הצריכה תעצומות של שמחה מן התלמידים. אלחנן אתאלי תמיד התרגש מהעובדה שהרב צבי יהודה נפטר בי"ד באדר. עבורו היה זה היה דבר גדול וחשוב להיפטר מהעולם עם חיוך על הפנים, ביום כה נשגב, שהוא כמו יום הכיפורים (כ-פורים). ביום כזה, אמר, רק צדיקים זוכים להיפטר מן העולם.
והערב, קריאת המגילה ואחריה מסיבה גדולה, שכמותה אולי טרם נראתה. תוספת החיים בישיבה לצד האמונה שעם הנצח אינו מפחד מדרך ארוכה. ותחת השכול הנורא מגיע הפורים הירושלמי המפוצל. אחת לכמה שנים, כמו גם השנה, יחול פורים בשבת, ובירושלים משמעות הדבר היא פריסת החג על-פני שלושה ימים רצופים. מחזירים את השמחה שאבדה.
בקיר הכניסה לפנימייה תלוי פתק. חתום עליו י'. הוא מקיים את מצוות הזכרת הנס. כתובים בו הניסים שפקדו את הישיבה בלילה ההוא - המחבל שירה גם מחוץ לספריה ובכך הזהיר את התלמידים שבספריה להתחבא בחדרים, התעכבות נגינת התזמורת במסיבת ראש חודש באופן שמנע מהמחבל להימשך אחר המוזיקה אל בית המדרש ההומה, הפסיחה הלא-מוסברת על אחת משורות המדפים שבה הסתתרו שני תלמידים הרב שכבר 20 שנה לא מחמיץ שיעור אותו הוא מעביר באוצר הספרים, והפעם באופן חד-פעמי שכח את הספר בבית והלך להביא אותו - מה שגרם לעיכוב השיעור, וניסים נוספים.
במרכז הרב שמח הלילה. אין שמץ של עצבות. בישיבה מתחברים לשרשרת הדורות והמנגינה לעולם לא נפסקת.
