עם יד על הלב, אני חייב להיות הוגן ולהודות כי דגים מעולם לא היו כוס התה שלי. אולי משום שגדלתי בשיא תקופת הצנע של מחצית המאה החולפת, כשמנת הפילה היומיומית כבר יצאה לי מכל החורים, הגם שאחרי ככלות הכל היא היתה מרכיב ארוחת הצהריים העיקרי של אותם ימים קשים.
ובכל זאת, למרות האנטגוניזם הקולינארי הזה, ישנה מסעדת-דגים שאני נמשך אליה כאל מטה-קסם ולאו דווקא בשל היצע פירות הים שלה. מה שעושה לי את זה הם דווקא הבשרים, הפסטות, הסלטים והקינוחים המוגשים בה.
אבל, מכיוון שמסעדת "דרבי בר דגים", בקניון "ארנה" שבהרצליה, מצדיקה קודם כל את שמה, גמרתי אומר בלבי לצרף, למען ההגינות, אל שולחני, את בת הזוג, שהיא מבינה גדולה בפירות-ים. מתוך ניסיון העבר היא יכולה להעיד, כאלף עדים, שאין כמו "דרבי בר" כדי להציע לסועדיה את המובחר שבמבחר שלל הדגה.
לפני שאנחנו קופצים אל הים הגדול של האוכל, אנחנו מספיקים ליהנות מהנוף המרגיע ושובה העין הנשקף מן המרינה שממול. או אז מגיעות לשולחננו מנות הפתיחה, הכלולות במחיר המנה העיקרית: קעריות של סלטים, כמו מלפפונים, עגבניות, סלק, כרובית, חצילים, איקרה, דג מלוח וטחינה. כל אלה מלווים בלחם ובצנימי הבית החמים.
ים של דגים
כמנה עיקרית בחרה בת הזוג בדג הדניס, שהיה, לדבריה, מעדן של ממש. בפעמים קודמות היא נהנתה לא פחות משלל הדגים האחרים שהוצעו לה, כמו הבורי, הפורל, המושט, הבס, הסלמון, הברבוניה והמוסר. אני, לעומת זאת, שקצתי מכבר בדגים, הגם שנותרתי בשל כך במיעוט בולט, הלכתי, כמו בעבר, על שיפודי הפרגית הנימוחים, שהוגשו בלוויית תפוחי-אדמה בתנור.
אבל, מכיוון ש"דרבי בר" היא, קודם כל, מסעדה שהתמחתה בדגים, פנינו לעבר השולחן הסמוך, שיושביו התענגו על פירות הים. מבין שמונת האנשים שישבו סביבו, הזמינו חמישה מהם שרימפס, קלמרי, מולים, סרטנים ופלטת פירות-ים, ושיבחו, פה אחד, את מה שהוגש להם. שלושת הנותרים ליקקו את אצבעותיהם מסטייק הלברק והלוקוס, שהיו עשויים כהלכה. ילדיהם, שישבו בשולחן נפרד, היללו את השניצלונים, את פסטת הפטוצ'יני ואת ה"פיש אנד צ'יפס" שהוגשו להם.
את הארוחה קינחנו בקדאיף ובמלבי - שתי מנות ההתמחות של המסעדה, שהיו עשויות לעילא ולעילא. היושבים בשולחן הסמוך נהנו, לעומת זאת, מעוגת האגוזים ומגלידת הסורבה, בשלושה טעמים, שאין כמוה מרעננת ביום אביבי לוהט. לקינוחים של כולם התלוו קפה אספרסו ותה עם נענע. תמורת הארוחה הזוגית שילמנו 225 שקל והותרנו תשר של 30 שקלים נוספים. יתר האורחים, שעל ארוחותיהם מצאנו לנכון לדווח, שילמו בין 70 ל-100 שקל לסועד.
