בכירים בחמאס החריפו לאחרונה את לשון האיומים כלפי ישראל בשלוש סוגיות מרכזיות: החייל הישראלי החטוף, גלעד שליט, התהדיאה (הפסקת האש הזמנית) ופתיחת מעבר רפיח. המסרים העיקריים העולים מאיומי החמאס הם כדלקמן:
- ישראל אשמה בכישלון יוזמת התיווך המצרית.
- חלון ההזדמנויות להגיע להסכם עם חמאס עומד להיסגר.
- אם ישראל לא תיענה לדרישות החוטפים, שליט יוצא להורג והמו"מ יתנהל על עצמותיו.
- אי-פתיחת מעבר רפיח בקרוב יביא ל"פיצוץ".
לשון האיומים הינה חלק ממתקפת הלוחמה הפסיכולוגית שמנהל חמאס נגד ישראל בניסיון להשפיע על הציבור בישראל (ועל משפחת שליט) להפעיל לחץ על ממשלת ישראל למען תגמיש את עמדותיה במו"מ העקיף עם חמאס. זו הסיבה לתכיפות השמעת האיומים ולפנייה הישירה של בכירי חמאס למשפחת שליט ולציבור הישראלי, תוך הטחת האשמות ברה"מ אהוד אולמרט כמי שישא באחריות ל"תוצאות הקשות".
על אף האיומים, לחמאס אין עניין לאבד את "הקלף החי" שבידיו, שכן הנזק הטמון בכך גדול מאשר התועלת. בזירה הפנימית, הדבר ייתפס ככישלון אסטרטגי להביא לשחרור אסירים ועלול לעורר ביקורת קשה מצד משפחות האסירים, המהוות גורם משפיע משמעותי בקבלת ההחלטות בנושא זה. בזירה המדינית, עלול חמאס לסתום את הגולל על מאמציו לזכות בלגיטימציה בינלאומית לשלטונו ואף לחשוף את הנהגתו הבכירה ביותר לסיכול ממוקד בפעולות תגמול ישראליות. לגלעד שליט חי תפקיד חשוב במעמדו של חמאס, בכל תרחיש הסלמה ברצועת עזה, כגורם היכול לרסן פעולה ישראלית רחבת היקף להפלת משטר חמאס.
חמאס מנהל את המו"מ העקיף עם ישראל כמי שנמצא בעמדת כוח. בכל הנושאים, אין הארגון מוכן לפשרה ולו קלה, והוא חותר להכתיב, פשוטו כמשמעו, את תנאיו לישראל: שחרור כל האסירים שתבע מלכתחילה בתמורה להחזרת שליט ובהתאם לקריטריונים שקבע, הסכמה לתהדיאה כוללת (קרי- גם באיו"ש), הדדית ובו-זמנית ופתיחת מעבר רפיח כמעבר גבול פלשתיני-מצרי, ללא כל מעורבות ישראלית, ישירה או עקיפה.
סדר העדיפות של חמאס הינו פתיחת מעבר רפיח, תהדיאה וגלעד שליט. יחסי חמאס ומצרים מצויים במתיחות רבה, שכן הלחץ של חמאס לפתוח את מעבר הגבול יפגע באינטרס מצרי אסטרטגי, ישחרר את ישראל באופן סופי מכל אחריות לרצועת עזה ויעביר אחריות זו באופן מלא למצרים. מדובר באינטרס ישראלי מובהק, ואולם, בשל יחסיה המורכבים עם מצרים, ישראל לא יכולה לסגת מיוזמתה מהסכם המעברים שנחתם ב-2005. עם זאת, היא בהחלט יכולה לחכך ידיים בשביעות רצון מכך שחמאס מוציא עבורה את הערמונים מהאש.
לחמאס יש זמן. הוא נערך להשתלטות הסופית על ייצוג העם הפלשתיני. כהונת אבו מאזן כ"נשיא" הפלשתיני אמורה להסתיים בתחילת 2009 וחמאס אינו מתכוון להכיר בו לאחר מועד זה. הקרקע בשלה להעמדת ח'אלד משעל כמנהיג לאומי אשר יחתור להיכנס לנעליו של יאסר ערפאת. בחמאס מעריכים כי התהליך המדיני לא יביא להסדר שלום בין ישראל לרשות הפלשתינית עד סוף 2008, כפי שנקבע בוועידת אנאפוליס, וסמיכות הזמנים עשויה לשחק לידיהם בפתיחת המערכה להפלת שלטון הרשות הפלשתינית בגדה המערבית.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
