כשנולד לפני כחצי שנה בננו הבכור אור, קיבלנו מתנה - קלטת הווידיאו של "בייבי מוצארט" המשווקת על-ידי חברת "בייבי סמארט" (תינוק חכם). הקלטת שהפכה בשנים האחרונות לכמעט מותג חובה לתינוקות בעולם המערבי, מסתמכת על מחקר שנערך באוניברסיטת קליפורניה. מסקנותיו כך נאמר: האזנה למוסיקה של וולפאנג אמדאוס מוצארט מביאה לעלייה ברמת האיי. קיו.
כשהגיע אור לגיל חודשיים הקרנו לו את הקלטת ואכן התגובה הדהימה אותנו. התינוק הקטן לא מסיר את עיניו מהמסך. הוא מסוגל לצפות שוב ושוב ברכבת צעצוע נוסעת הלוך וחזור ובדוב מפריח בלוני סבון בליווי עיבודים קלילים למוסיקה של מוצארט. אולם לאחר זמן קצר שמתי לב, כי אור מביט בהשתאות בקלטת גם כשהיא משודרת ללא קול. אם כך, מה קורה עם "אפקט מוצארט"? החלטתי לבדוק את העניין.
מסתבר שב-1993 ערכו שני חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה מחקר מעניין: 36 תלמידי קולג' השתתפו בשלוש בחינות של תפיסה מרחבית, בחינות המהוות חלק ממבחן איי. קיו סטנדרטי. לפני מבחן אחד שררה בכיתה דממה בת 10 דקות. לפני המבחן השני תרגלו הסטודנטים 10 דקות של דיבור רגוע. ולפני המבחן השלישי הם הקשיבו לעשר הדקות הראשונות של הסונטה לשני פסנתרים בדי מז'ור שכתב מוצארט.
התוצאות הממוצעות היו: 110 איי. קיו במבחנים לאחר השתיקה. 111 במבחנים לאחר הרגיעה, 119 נקודות במבחנים לאחר ההאזנה למוצארט.
תוצאות המחקר פורסמו בכתב עת מדעי יוקרתי, מה שגרר אחריו גל תקשורתי נרחב וכך נולד "אפקט מוצארט".
אמריקה התנהגה כמובן כמו אמריקה - "אם מוצארט טוב למבוגרים הוא בוודאי טוב יותר לילדים". הגל התקשורתי הקפיץ את מכירות תקליטי מוצארט והמוסיקה הקלאסית בכלל. אחד מעורכי המחקר הוזמן לנאום בפני ועדה מיוחדת של הקונגרס האמריקני. המושל של ג'ורג'יה הקדיש מאות אלפי דולרים מכספי משלם המסים לפרויקט המחלק חינם קלטות ותקליטורים של מוסיקה קלאסית לכל משפחה במדינה לה נולד תינוק חדש.
בפלורידה חוקק חוק המחייב את כל בתי הספר הציבוריים להשמיע מוסיקה קלאסית לתלמידים והורים נרגשים החלו להשמיע מוסיקה קלאסית לעובריהם במהלך ההריון. בבת אחת הפך מוצארט מאהובה של אליטה סנובית לאהובה של אמריקה כולה.
במהלך גלי ההתלהבות ששטפו את העולם הסתבר, כי השפעות המוסיקה הקלאסית אינן מוגבלות רק לבני אדם. מחקר שנערך באוניברסיטת בלפאסט הראה שגם כלבים הופכים לרגועים יותר לאחר האזנה למוסיקה קלאסית: בניסוי שנערך, נחשפו 50 כלבים לקולות שיחה אנושית רגילה, לאוסף של מיטב המוסיקה הקלאסית, מיטב מלהיטי זמרת הפופ בריטני ספירס והופעה של להקת הרוק הרועשת "מטאליקה".
הסתבר כי הכלבים נטו לנבוח ולנהום בזמן שהושמעה "מטאליקה" והפכו לנינוחים יותר כשהושמעה להם מוסיקה קלאסית. מחקרים אחרים הראו שתפוקת החלב של פרות עולה לאחר שזכו להאזין למוסיקה קלאסית, פריון ייצור הביצים של תרנגולות עולה, ואפילו צמחים גדלים מהר יותר לצלילי באך, בטהובן ומוצארט.
אך באמריקה כמו באמריקה - מהר מאוד התפרסמו מחקרים נגדיים רבים אשר ציננו את ההתלהבות ויתכן שהראו שלמעשה לא קיים "אפקט מוצארט" כלל. גם עורכי הניסוי המקורי נאלצו להודות בשנתיים האחרונות כי אם יש ל"אפקט" איזושהי השפעה, היא מוגבלת רק לעשר דקות בלבד לאחר ההאזנה לצלילי המוסיקה הקלאסית, ורק לכמה תחומים הקשורים לאינטליגנציה אופטית.
בנוסף למחקרים הרבים ששללו את ממצאי הניסוי שנערך באוניברסיטת קליפורניה. מתנגדי רעיון "אפקט מוצארט" טוענים שמסקנת עורכי הניסוי כי האזנה בת 10 דקות למוסיקה יכולה להעלות את רמת המשכל היא מגוחכת כשלעצמה ומהווה עלבון לאינטליגנציה. הם גם לועגים למסקנות החוקרים המנסים להסביר מדוע האזנה למוצארט דווקא, מעלה את רמת האיי. קיו ולא מייקל ג'קסון למשל. הגישה התומכת במוצארט טוענת כי ההסבר לכך הוא הקצב הרגוע בו מושמעות יצירותיו של מוצארט. המתנגדים טוענים שגם שירי רוק רבים מבוצעים באותו הקצב, אם כך, מדוע מוצארט ולא דיוויד בואי (זמר רוק ידוע)?
תומכי המוסיקה הקלאסית טוענים גם שהמבנה הברור והמובנה של המוסיקה הקלאסית תואם את מוחם של ילדים קטנים. טענה זאת מעניינת במיוחד משום שהיא מעלה את השאלה מדוע דווקא מוסיקה קלאסית נחשבת מתאימה "לאנשים מבוגרים ותרבותיים" באם מדובר במוסיקה פשוטה המתאימה למבנה מוחם הלא מפותח עדיין של ילדים קטנים?
ואולי המבנה הברור והפשוט של המוסיקה הקלאסית מסביר מדוע למוסיקה קלאסית יש רקורד של השפעות מרגיעות. מספרים למשל כי באך כתב את "וריאציות גולדברג" לתלמידו יוהאן גוטליב גולדברג, כדי שזה ישמיעה לרוזן פון קייזרלינק כדי לעזור לו להירדם. "כל מי שנכח בקונצרט של מוסיקה קלאסית", כתב פול גריפיתס ב"ניו יורק טיימס", "יודע שאם המוסיקה אינה מעניינת ואם לא מבצעים אותה בדרך מעניינת במיוחד - היא יכולה להפיל תרדמה על שומעיה".
יתכן שאת השימוש המעניין ביותר במוסיקה קלאסית עשו דווקא בעיר ווטרלו שבקנדה. כתב "ידיעות אחרונות" משה נהיר דיווח משם לפני כשנתיים, כי "שתי חנויות כלבו בעיר, מצאו דרך מקורית להרחיק קבוצות נוער שנהגו להתגודד ולהתפרע בפתחי החנויות. בעלי החנויות התקינו בפתח החנויות רמקולים המשמיעים מוסיקה של בטהובן - והצעירים פשוט הסתלקו מרוב תסכול. הרעיון מצא חן בעיני חברת מועצת העיירה הסמוכה והיא הציעה למועצה לאמץ את "נשק המוסיקה הקלאסית" כנגד פרחחים. "זה ירחיק את הנערים הללו" אמרה לחברי המועצה, "הם פשוט לא אוהבים את המוסיקה הזאת". היא עצמה, אגב, נהנית מאוד ממוסיקה קלאסית".
ומה קורה עם אור? אנחנו עדיין מחכים להשפעת "אפקט מוצארט". בינתיים קיבלנו במתנה גם את "בייבי באך"…
