לא עוצרים בירוק

תעשיית הדפוס על ענפיה, היא כיום אחת התעשיות המזהמות ביותר בישראל. נקודה. לזיהום הסביבתי הזה שותפים כולם: יצרני נייר, מפעלי דפוס גדולים, מפעלי אריזות, יצרני דבקים וצבעים, כריכיות גדולות וכריכיות קטנות והרבה, כן הרבה, בתי דפוס קטנים. הזיהום הזה מתחיל מריחות מסריחים, מנייר פסול שאינו נאגר או נאסף כי אם נזרק בערמות לפחים ולרחובות, עובר דרך שמנים שנשפכים לביוב, שפכים שונים ובוצה של מוצרי דפוס מתכלים ונגמר בצבעים ובדבקים פסולים שנזרקים גם הם לפחי אשפה במקום למקומות אחרים. ועדיין לא הזכרנו את מפגעי הרעש.

הבעיה הגדולה שיש בתחום הזיהום הסביבתי בבתי הדפוס הבינוניים והקטנים היא לא 'האם ניתן לבצע שינויים על-מנת לשמור על איכות הסביבה', אלא האם יש את הרצון להשקיע זמן וכסף על-מנת לשמור על כדור הארץ ולהבטיח את עתיד ילדינו. קשה להניח שיהיו בתי דפוס קטנים שישקיעו כסף רב במערכות ניטור או זרימה נפרדת לשפכים. לכן, הפתרון צריך להיות מאורגן יותר וגם אם ניתן - זול יותר ממה שהוא כיום.

בשעת ערב מאוחרת קבעתי עם ש', בעליו של בית דפוס קטן באחד ממתחמי התעשיה הגדולים בתל אביב. הוא רצה להראות לי מה עושים חלק משכניו בפסולת הדפוס שלהם. ש' הוא קצת "משוגע" לענייני סביבה ונקיון ולכן, למרות היותו בעליו של בית דפוס קטן, הוא שומר בקנאות ועל חשבון הזמן שלו על כל מה שקשור לאיכות הסביבה: את הצבעים והשמנים המשומשים הוא שופך באמצעות מערכת צינורות נפרדת המחוברת לשתי המכונות שלו לתוך מיכלים שפיתח בעצמו, ומסיע את החלק השמיש למפעלי תעשיה סמוכים שישתמשו בזה ואת החלק הפסול לאתרי פסולת מיועדים. את הנייר הפסול הוא אוסף וזורק בעצמו הרחק מהאזור. לפעמים בלית ברירה, גם הוא נשבר וזורק פסולות דפוס לפחי האשפה.

"לפעמים", הוא מספר, "אני אפילו נוסע עם הנייר הפסול עד לאחד מיצרני הנייר הגדולים ושם להם את זה שם בפתח, בערמות, שהם יטפלו בזה. שהם ילמדו את הלקח על מחירי הבושה שהם נותנים לנו על נייר בלתי שמיש!"


הפסולת לסל וחסל?

אבל מבחינתו של ש' זה לא הסיפור האמיתי. ש' רוצה להראות לי כיצד נראה זיהום סביבתי של בתי דפוס בינוניים. וכך מתחיל הסיור הלימודי הקשה שלו. "למרבית בתי הדפוס במתחם אין מערכות ניקוז עצמאיות", הוא מספר, "גם בגלל שזה עולה הרבה כסף ובעיקר בגלל הזמן שצריך להשקיע בשביל לעשות את זה. לכן, הם מעדיפים להיפטר מהפסולת בדרך הקלה, הפשוטה והמלכלכת ביותר. זאת אומרת פשוט לשפוך אותה לביוב. אבל אני אומר לך שלא רחוק מכאן, בתחנה המרכזית הישנה ובפלורנטין, בתי דפוס שופכים חופשי ובגלוי את השאריות ולפעמים זה גורם לסתימות במערכות הביוב".

כך, לדוגמא, הוא מביא את השאריות שנותרו לאחר ניקוי מכונות הדפוס כשהן מעורבבות עם דטרגרנטים של חומרי ניקוי למיניהם, ואלו מוצאים את עצמם לאחר כבוד ישר לביבי השופכין. אנחנו עוברים בין שלושה בתי דפוס, כולם בינוניים בגודלם, ויש להם קהל לקוחות די נרחב. אבל על נקיון חיצוני הם לא יודעים מי יודע מה לשמור. בשעת הלילה החורפית אפשר לסתום את האף ולעבור ליד שאריות הצבעים, פסולות הנייר, כל מיני ציודים מתכלים שנזרקו פשוט מחוץ לבתי הדפוס. השכם בבוקר, יבואו קבלני הנקיון ויקחו את זה מכאן. כך שהלקוחות לא ירגישו במאומה. מלבד זה, את השפכים זורקים כמובן לביבים.

"אין לך מושג איזה נזק זה גורם לסביבה ולמדינה שלנו, ובדיעבד זה יפגע גם בענף הדפוס עצמו", אומר ש'.

אז איזה פתרון אתה מציע?

"באירופה יש חוקים ותקנות הרבה יותר חמורים מאשר אלו שקיימים בישראל, ובחלק מהמדינות אנשים עלולים אפילו לשבת בכלא על זיהום סביבתי כזה. אז הייתי מייעץ שיאמצו את החוקים משם. מצד שני אני יודע שבלונדון למשל, בגלל בעיית הזיהום הסביבתי של ענף הדפוס, החליטו להעביר את כל בתי הדפוס שנמצאים בתוך העיר למתחמי תעשיה חוץ עירוניים. שיעבירו בחקיקה עירונית חלק גדול מבתי הדפוס של תל אביב למתחמי תעשיה חוץ עירוניים, שיהיו שם אך ורק עסקי דפוס. אבל מה, שיהיה עליהם פיקוח ראוי. והדבר הכי חשוב, זה לגרום לכך שיצרני הנייר יתנו באמצעות חקיקה מחירים ראויים לנייר המשומש שהם מקבלים מאיתנו. מה שהם משלמים היום זה לעג לרש ומניע בתי דפוס לא לפנות אליהם בכלל, מאחר שהאיסוף והליקוט של נייר משומש למחזור עולה יותר ממה שמקבלים עליו".


המצב טעון שיפור יסודי

הרשות האחראית על איכות הסביבה מבחינת חוקים ותקנות היא המשרד להגנת הסביבה. בשנים האחרונות השיג המשרד תוצאות יפות, בעיקר מבחינת היותו גורם מרתיע. ברם, מה שיש לענפי תעשיה אחרים ומוגדר כתנאי מסגרת בהתאם לסוג התעשיה, אינו מופיע תחת ההגדרה של ענף הדפוס.

דר' מוטי סלע הוא יו"ר אגף רישוי עסקים במשרד ונושא גם בתואר יו"ר מנהלת התו הירוק, האגף שעוסק באיכות הירוקה של חומרים שלא מזיקים לסביבה.

מוטי, למה אין לענף הדפוס תנאי מסגרת כמו שיש לענפי תעשיה אחרים?

"אנחנו עובדים על זה ומקווים שתוך זמן קצר נוכל לומר שהשלמנו את המלאכה. קיימות הגדרות מקיפות לגבי חומרים שנמצאים בשימוש בכל סוגי בתי הדפוס ברמה כלל ארצית. מפורט בהם אלו חומרים, מה הם מכילים וככלל באלו תנאים צריכים לעבוד עם חומרים אלו על-מנת שלא יזהמו את הסביבה".

יש טענה בענף שעברו לשימוש בצבעים "ירוקים", זה נכון?

"שלא יספרו סיפורים. אני, בכל אופן, לא יודע על מעבר לצבעים ירוקים. הצבעים הירוקים שקיבלו אצלנו תקן עד כה הם צבעים ירוקים של טמבור. אם יש לבתי דפוס תקני צבע ירוקים מאירופה או ממקומות אחרים הרי זה לא תקף כאן עד שלא יבואו ויעמידו את זה למבחן התקן הישראלי".

מה הבעיות של זיהום סביבתי שיש בענף הדפוס?

"ישנן כמה בעיות אבל הבעיה הכי גדולה זה פליטת ממיסים לאוויר. מה שנקראV.O.C - חומרים אורגנים נדיפים לדוגמא אצטון או תערובות של ממיסים שמשתמשים בהם לכל צבעי הדפוס. בעיה נוספת היא הזרמת שפכי תעשיה ותמלחות. אסור בשום פנים ואופן להזרים שפכים לביוב אלא להפנות לים. הדבר השלישי זה הצבעים השונים וספוגי הניקוי של המכונות שמוגדרים כחומרים מסוכנים ואין להשליכם לביוב או למתקני פסולת רגילים. הדבר הרביעי זה הרעש - מכונות דפוס עלולות לגרום למטרדי רעש לתושבים וליצור ויברציות שיכולות לסכן את המבנה, ולכן אנחנו מקפידים מאוד גם כאן".

באיזו דרגה נמצא ענף הדפוס מבחינת הזיהום הסביבתי שלו?

"ישנן שלוש דרגות חלוקה: A, B, C כאשר ענף הדפוס נמצא כיום בדרגהB - הזיהום שלו אינו כה חמור כמו מפעלי זיקוק, כימיקלים וכל מיני מפעלי מזון קטנים שממש מזהמים את הסביבה בפסולת שלהם. אבל דרגה B זאת בהחלט דרגה שצריך לראות אותה כבעייתית מכיוון שמדובר בענף שגורם נזק סביבתי ועדיין מבחינות רבות הוא טרם עלה על דרך המלך. לא הייתי אומר שהמצב חמור אבל הוא טעון שיפור יסודי".


בסוף מגיעים השוטרים

אורי שלהב, עוזרו של מוטי סלע, משמש כרכז רישוי עסקים מחוזי של המשרד. הוא אחראי בין השאר על מפעלי ובתי דפוס מחולון ועד הרצליה. הוא מבקר בעשרות בתי דפוס, מאתר בעיות ומעיר להם לגבי השינויים שעליהם לבצע.

"במפעלי דפוס גדולים", אומר אורי, "דוגמת גרפוליט ובית הדפוס של מעריב, ביצעו כבר יישומים ראויים לטיפול בזיהום סביבתי. קיימת עדיין בעיה אצל בתי דפוס בינוניים וקטנים. אבל כפי שמוטי ציין זאת לא תמונת מצב כל-כך חמורה".

אלו המלצות וכללים יש לגבי בתי דפוס, וכיצד אתם דואגים שהם יישמו אותם?

"באופן מעשי אני מגיע לנציג המפעל ובית הדפוס, מקבל ממנו סקירה איזו פעילות הוא עושה שם (רוטציה, אופסט, דיגיטלי) ואחר כך אני עובר ובודק אלו דברים אצלו עלולים להוות מפגעים סביבתיים. ברצוני לציין, כי חלק מרשיון שניתן כיום לעסק, מותנה בתנאים סביבתיים נאותים וזה בהחלט נכון לגבי ענף הדפוס. לאחר שאני מציין בפניו אלו בעיות יש לו מבחינה סביבתית הרי שמוטלת עליו האחריות לתקנם. אם מדובר בתחום פליטת הריחות הוא צריך לדאוג לניטור מתאים של האוויר, מערכות מקצועיות לטיפול בשפכים וטיפול מתאים במפגע רעש, אם יש כאלה. מפעלי דפוס גדולים שמחזיקים בכמות גדולה של ממיסים צריכים להחזיק על-פי חוק בהיתר להחזקת רעלים. לאחר מכן, בטווחי זמן שהם בהחלט סבירים, אנחנו מבצעים סיורים, ביקורות ובדיקת ממצאים מחודשת. במקרה שבית הדפוס לא ביצע את התיקונים הוא מקבל התראה, והשלב הבא זה שימוע ורק בסוף זה עובר לטיפול פלילי של המשטרה הירוקה. באופן מסויים אפשר לסגור בית דפוס שלא עמד בדרישות אבל לשמחתי לא נאלצנו, לפחות לא במחוז שלנו, להשתמש בכלי זה".

תן לי דוגמאות ליישומים של המלצות שלכם?

"בנושא של פליטת ממיסים לאוויר אנחנו מבקשים מהמפעל/בית הדפוס להגיש תוכניות ביצועיות שיש בהן גם פירוט לגבי תהליכי הייצור במפעל, ספיקות וכו'. האם יש למשל צנרת איסוף כמו פסח סופח, או ברנר במפעלים גדולים בנושא של ניקוזי מכונות ושאריות של שמן ובצע לא להזרים את זה לביוב אלא למערכת זרימה נפרדת. בדרך כלל מפעלי ובתי דפוס משתפים פעולה ככל שניתן בנושא. אבל יש כמובן חריגים שלא עשו כן, ומן הסתם הם צפויים אכן לעונשי אכיפה כפי שנקבעו בחוק".


אם המוסכניק יכול - גם הדפס יכול!


מבחינה מעשית, בית דפוס קטן שאין לו הרבה כסף לא ישקיע מליונים בשדרוג המערכות.

"אני לא יועץ חיצוני למערכת תעשייתית ולא לבתי דפוס. אני בסך-הכל פקיד ממשלתי שהוטלה עליו משימה. מאידך, בתחום המוסכים והפנצ'ריות שכוללים 200 בתי עסק, עשינו פרויקטים מקיפים בשיתוף פעולה עם נציגי הסקטור ההוא, שלווה בהסברה מקיפה. הייתה עבודה מורכבת וזה הוכיח את עצמו. לצערי, המטה של המשרד עוד לא הגדיר את ענף הדפוס בסדר העדיפויות שלו, לכן זה אולי קצת תקוע. בשביל ביצוע ברמה ארצית צריך פרויקט כלל ארצי בשיתוף פעולה עם נציגי ענף הדפוס וזה יכול גם להציב פתרונות מתאימים לבית דפוס קטנים. בוא ונהיה ריאליים: בתי דפוס אופסט קטנים הם לא מזהמים גדולים כל כך. לכן, אפשר לפתור גם את הבעיה הזאת אם הגורמים המתאימים בענף יתגייסו לסייע".

למעשה, למשרד להגנת הסביבה יש כלי בדיקה טובים, אבל בהרבה מקרים לא תמיד עומד לרשותו כוח אדם זמין לבדיקות בבתי דפוס, עובדה שמותירה לעיתים חלל ריק דווקא בבדיקות מקיפות יותר בתחום הזרמת שפכים למשל, שבהם קשה יותר לטפל מאשר במפגעי ריח.


"כל אחד דואג לתחת שלו"

מעטים מקרב בתי הדפוס ניאותו להתראיין בעניין, אבל אלו שהסכימו, מאירים מצידם נקודות חשובות בעניין. אשר דיין, אחד משני הבעלים של דפוס דימונה מבאר-שבע, אומר כי בשורה התחתונה כל אחד דואג לתחת שלו. "אנחנו עובדים עם פלטות בעיקר", אומר אשר, "ולכן אנחנו לא מזהמים. מצד שני, את השמנים שנשארים לאחר השימוש אנחנו מוסרים למוסכים בסביבה ונייר פסולת אנו מוסרים לאיסוף של חברות הנייר שעוסקות בכך".

מה דעתך על מצב הזיהום הסביבתי של ענף הדפוס?

"בשתי מילים: רע מאוד. בינינו, כל אחד דואג לתחת שלו ולא מעניין אותו מכלום. יש זיהום של פסולת, שפכים, צבעים ודבקים, חומרי ניקוי וריחות ובגלל כמויות העבודה זה רק ילך ויגבר".

אז מה הפתרון?

"פשוט מאוד, להשתמש בשיטת 'המקל והגזר'. לתת הטבות למי שדואג לאיכות הסביבה, למשל לקבל זיכוי על החזרת שמן משומש (מה שבכלל לא קיים היום), באמצעות מערכת איסוף מאורגנת ומסודרת והכי חשוב - שיגדילו את סכומי הכסף שמקבלים על נייר למחזור כי מה שמקבלים כיום זה פשוט מגוחך. זה יהיה הגזר. המקל יהיה החמרת עונשים בצורה משמעותית נגד בתי דפוס שמזהמים את הסביבה. אם לא יעשו זאת, העסק ילך ויחריף עוד יותר ונמצא את עצמנו בתוך לכלוך אחד גדול".

דפוס גרפוליט, אחד מבתי הדפוס הגדולים בישראל אשר מייצר הרבה פסולת, הוא דוגמא לאיך עושים את זה נכון. לדברי אריה פישביין, המנכ"ל, בגרפוליט חשבו על העניין בצורה הכי יעילה שניתן. "אנחנו הקדמנו את זמננו בכך שמזה עשרים שנה אנחנו שוקדים ופועלים בתחום הזיהום הסביבתי ואיכות הסביבה. בפועל, יש מערכת לשריפת גזים שנפלטים בתהליך ההדפסה ברוטציה וזאת על-מנת למנוע ריחות. ההתקנה של המערכת הזאת בוצעה עוד לפני שהמשרד להגנת הסביבה דרש זאת. זה היה בעלות כספית ניכרת הן כהוצאה חד פעמית והן כהוצאה שוטפת. מבחינת חומרים אחרים, הרי שבאופן מעשי התחלנו בתהליך מחזור של חומרי שטיפה ממכונות הדפסה. תהליך שיאפשר למחזר חלק מהחומר בחזרה למכונות, ואילו לרמת חובב תשלח רק הבוצה. פסולת הנייר שלנו נאספת כולה על-ידי אמניר למטרת מיחזור".

איך היית מציע לבתי דפוס לשמור על איכות הסביבה?

"דבר ראשון - איסוף הפסולת הרעילה לפי הגדרות המשרד להגנת הסביבה ושליחתה לאתר איסוף מרכזי כגון חומרי שטיפת בלנקנטים וחומרי פיתוח לוחות. הדבר השני, במכונות רוטציה למשל מערכת היט-סט, שזה שריפת גזים הנפלטים מתנור הייבוש".

אודי אוחנה, הבעלים של אופיר שירותי הוצאה לאור והדפסה מחולון, זורק מצידו חומר ראוי למחשבה לכלל ענף הדפוס: "מי שרוצה לטמון את ראשו בחול ולהגיד שאין לו כסף או שאחרים יעשו את זה קודם, שיעשה את זה. אני מצידי, מאמין גדול בכך שצריך לשמור על איכות הסביבה בבתי דפוס, כי אחרת אנחנו פשוט נגדע את ענף הפרנסה שלנו. ברמת המיקרו יש לי במפעל ולפי תקנות עירונית, מז"ח - שזה מערכת זרימה חוזרת שמונעת הזרמת שפכים של צבעים וכימיקלים לביוב ולמי השתיה. אני דווקא כן רואה בעין יפה את שיתוף הפעולה בין מפעלי הנייר לבתי הדפוס. הם לוקחים מאיתנו נייר וממחזרים אותו ומשלמים לנו על כך. התקנו גם מנדפי ריחות במשרדים שלנו. מצד שני אומר לך את האמת, אני כבעל בית דפוס לא שונה ממך או מאנשים אחרים, מבחינת הידע והאפשריות לגבי זיהום סביבתי ואיכות הסביבה. כלומר, כולם צריכים להתגייס באופן מודע בשביל למנוע, כל אחד במגרש הפרטי שלו, את נושא זיהום הסביבה. ברמה מעשית לגבי ענף הדפוס, אני מברך על כל תקנות מחייבות שאוסרות למשל שימוש בצבעי דפוס שיש בהם מרכיב של כספית. למיטב ידיעתי מרבית הצבעים שנמצאים כיום בשימוש הם ירוקים וכך גם חלק מהכימיקלים".