|
|
בוש בכנסת [צילום: ערוץ הכנסת]
|
|
|
|
|
|
|
נאומו של ג'ורג' וו. בוש בפני הכנסת התקבל בחמימות ובתשואות. בארה"ב הוא עורר סערה פוליטית כשהנהגת המפלגה הדמוקרטית החליטה שבוש התכוון אליהם כשדיבר על פייסנות, אירן, מלחמת העולם השניה ונוויל צ'מברליין. מטרתו האמיתית של בוש, לפי הדמוקרטים, היה ברק אובאמה, שהכריז בעבר שהוא מוכן לשבת ולדבר עם נשיא אירן, אחמדינג'אד. עוזריו של בוש בבית הלבן רמזו שברק אובאמה, ששמו לא הוזכר בנאומו של בוש, היה אומנם המטרה העיקרית, אך תוך מספר שעות, לאחר שהיקף הסופה התברר, הודיעו שבוש לא התכוון כלל למועמד הדמוקרטי ושכוונת נאומו הייתה להדגיש את הסיכון הכרוך במגעי-פיוס עם מנהיגי קבוצות או אומות טרוריסטיות.
"פייסנות" הוא הכינוי שניתן למדיניותו של נוויל צ'מברליין הבריטי כלפי גרמניה בסוף שנות ה-30. ייתכן שג'ורג' בוש אינו בקיא ביותר בהיסטוריה של אותה תקופה, אך הכינוי לא ניתן לעובדה שהתקיימו שיחות בין שתי המדינות, אלא לוויתורים שצ'מברליין הסכים להם. להפך – הסכמתו של נוויל צ'מברליין להיפגש עם אדולף היטלר כדי לדון בדרישותיו של היטלר לשינויים טריטוריאליים באירופה זכתה לגיבוי נלהב של ממשלות צרפת, בריטניה וארה"ב. מה שקרה בשיחות, הסכמתו של צ'מברליין לכל דרישותיו של היטלר (סיפוח אוסטריה והחזרת חבל הסודטים מצ'כוסלובקיה לגרמניה) הוא שהביא להגברת תיאבונו של היטלר ולפריצת מלחמת העולם לאחר שנה. יותר מכל זכור הסכם האי-לוחמה שהיטלר הסכים לחתום עליו, ושצ'מברליין נפנף כשהכריז בפני העולם כולו שהביא "שלום בזמננו". "פייסנות", השם שניתן למדיניותו של צ'מברליין כלפי גרמניה, היא הסכמתו של צד אחד להסכים לכל דרישותיו של הצד השני, ולא עצם ההסכמה לערוך שיחות.
ומה עם בוש עצמו? אחת מהצלחותיו הפוליטיות של האיש המתנגד לפייסנות קשורה בשיחות ארה"ב עם מועמר קאדאפי שהביאו לפירוק הגרעיני של לוב. קאדאפי הוא אותו ארכי-טרוריסט שנתן את ההוראה לפוצץ את טיסת "פאן-אם" מס' 103 מעל שמי לוקרבי, סקוטלנד, בדצמבר 1988. מזכירת המדינה של בוש, קונדוליזה רייס, אומרת בעצמה שעל ארה"ב לפתוח בשיחות עם נציגי אירן, ונציגיה משוחחים כבר שנים עם נציגי חברה אחרת ב"ציר הרשע", צפון-קוריאה. כשברק אובאמה מציע לפתוח בשיחות עם אירן אין הוא מציע דבר שקונדוליזה רייס אינה מציעה בעצמה.
