2006, תמו הבחירות, אולמרט מנסה להקים ממשלה, העבודה שוקלת, אולמרט מציע לעבודה כל תיק שיבחרו, למעט תיק האוצר.
יו"ר העבודה באותה עת, עמיר פרץ, מתאר את המצב דאז כמצב חלומי ואוטופי, נגמרו המלחמות, הדרך לעזור לחלשים היא על-ידי שינוי סדרי העדיפות הלאומיים, ונכון יהיה אז לשבת על צינור ההוצאות הגדול ביותר - הביטחון.
כמובן שהשיקול של פרץ היה שיקול קלוקל, אך על פניו נראה, שעל אף שהיה שיקול טיפשי הוא היה טהור - על גבול התמימות.
מנגד בואו נבחן את שיקול הדעת של אולמרט, בכך שהפעיל את מלוא כובד משקלו על-מנת להשאיר את משרד האוצר צמוד לרגליו, וזאת לאור ההתפתחויות האחרונות אשר אנחנו לא ידענו מהם (בפרטים) בזמן אמת, אך אולמרט וגונדתו ידעו גם ידעו.
וכמו שיומני אולמרט-זקן דומים לרישומי המאפיה של גביית של כספי ההימורים, כן דומים המינויים של ראש הממשלה לתפקיד שר האוצר, להתנהגות במשפחות הפשע.
בדרך כלל מנהיג הגונדה לא עוסק בגבייה, לא עוסק בכספים, הוא תמיד יחזיק לידו איש כספים, הנאמן לו ברמ"ח איבריו ושס"ה גידיו, נאמנות מחולטת ועיוורת. שניהם יודעים שיש להם מלוא הכלים להפיל האחד את השני, ומאזן האימה הזה הוא אשר משאירם צפים, מעבר לכך הם גם חברים, המשפחות חברות, לעתים נוצרים קשרים משפחתיים, וכל עוד אחד הצדדים אינו בוגד ברעהו, נמשכת לה השותפות לאורך שנים ויובלות.
אולמרט אשר לדעתי ניטשטשו לפני הרבה שנים, גבולותיו בין קופת הציבור ובין קופתו הוא, רואה בקופת האוצר את קופתו הפרטית, רואה את צה"ל כצבאו הפרטי, ורואה את תושבי המדינה כמשרתיו.
אך כאדם אשר מוקד חייו הוא כסף ורכוש (תסמונת קשה שהצאתי, הנקראת בלשום האספסוף גרידיות סטיפית) לא יפקיד את קופת האוצר אלא בידי נאמניו העיוורים, אלה שקיימת בינם לבינו, לדעתי, מערכת של יחסים ארוכת שנים, מערכת יחסים עם מאזן אימה, כאשר סביר מאד להניח שכולם יודעים די על כולם בכדי לתלות את כולם, וכולם ממשיכים לחגוג וליהנות ובמקביל - שותקים.
הוא הביא בהתחלה נאמן אחד, אשר מידת התאמתו לתפקיד, לדעתי, היא שלילית, מחלקת התה במשרד הייתה עושה את התפקיד טוב יותר, לדעתי, אבל ההוא לא היה זהיר, נחשד בגניבת מיליונים, ונאלץ לפנות את מקומו.
ואז בא עסקן אחר, אשר מידת הנאמנות שלו לאדוניו לא פחותה ממידת הנאמנות של הראשון, חסר כל תשתית ממשית לניהול מערכת כה מורכבת כאוצר המדינה, ובינתיים touch wood הוא שורד, שורד עד אשר יתפטר או יפוטר או יתפוטר ראש הגונדה, ואחריו יתמוטט כל מגדל הקלפים הרקוב שבנה.
כן, במבט רטרוספקטיבי ניתן להבין את שיקולי ראש הממשלה במינויים לתפקיד שר האוצר, כל מנהיג גונדה, היה נוהג כמוהו.
