הטור של פריצי

בלי קשר להאשמתו או אי האשמתו העתידית של אולמרט בפלילים, הממשלה הזו כבר הופלה.

סידרת האירועים ניקבה אותה מכל הכיוונים, האויר יוצא ממנה והגיע הזמן לבחירות והכרעה. אבל הממשלה לא נופלת והכנסת לא מתפזרת כי פרט למערך ולערבים גם מרצ מתנגדת לבחירות. בשארית כוחותיו מנסה מנהיגה הקשיש של מרצ, חיים אורון, להזרים אויר לצמיג הממשלה המנוקב ולהחיותו, כדי שהממשלה תמשיך להתגלגל איכשהו ובלבד שלא יהיו בחירות.

רוכבי אופניים מכירים זאת. ישנו חומר שאתה מכניס מראש לפנימית הצמיג ובכל פעם שאתה עולה על מסמר, הוא נלחץ לחור ואוטם אותו ואתה ממשיך לנסוע. לחומר הזה קוראים ג'יפה.

משרד החינוך שוב עושה רפורמה בבחינות הבגרות, כי רק הקלות והורדת רמת הבחינות היא שמאפשרת למשרד לתת לבוגרי התיכונים שלנו "תעודת בגרות".

מאחר שבבחינות על ידע הם נכשלים, יבחנו מעתה התלמידים על יכולות ניתוח וחשיבה. הם יקבלו שאלות פתוחות עם אופציה למספר תשובות נכונות, ויתבקשו להציג לכל בעיה את הבעד והנגד ולפרט את דרך החשיבה שלהם בנושא.

הרעיון מקסים, ולהלן שאלה לדוגמא:
לפני 40 שנה בוגרי אוניברסיטה במתמטיקה פיסיקה וביולוגיה שהלכו לעבוד כמורים השתכרו שכר התחלתי זהה לחבריהם שהלכו לעבוד במגזר הציבורי והפרטי. אחרי ותק של 20 שנה בעבודה נוצר ביניהם פער של 200% בשכר (לטובת מי שלא הלכו להוראה), אבל למורים היתה לפחות קביעות ופנסיה ממלכתית.

כיום, בוגרי החוגים הללו, אם הם ילכו להוראה, יתחילו עם שכר שהוא שליש משכר חבריהם שילכו למגזר הפרטי. אחרי 10 שנות עבודה יווצר ביניהם פער שכר של 400% לטובת מי שעובדים במגזר הפרטי ואחרי 20 שנה ירוויחו הפיסיקאים והמתמטיקאים בשוק הפרטי פי 8 ממה שירוויחו אלה שהלכו להוראה. בנוסף, אין יותר פנסיה ממלכתית למורים וגם הקביעות שלהם מאד מפוקפקת.

השאלה: לאור הנתונים הללו, אנא חווה דעתך, מהו הסיכוי שאם תכתוב בבחינות הבגרות שלך תשובות חכמות, כאלה המוכיחות שיש לך כושר ניתוח אנליטי ויכולת חשיבה אינטליגנטית, שמשרד החינוך יצליח למצוא בקרב המורים שלו, מורה כלשהו שיוכל לבדוק את התשובות שלך ולהבין אותן?

טובה שטרסברג כהן, נציבת תלונות הציבור על השופטים, מתלוננת על כך שמבקר המדינה חודר למה שהיא מגדירה כ"תחום שלה" ומתחיל לבקר את המתרחש במערכת המשפט.

אין הצדקה לטרונייתה, כיוון שהחוק מחייב אותו לבקר גם את מערכת המשפט, אבל לו היא עצמה היתה מקיימת ביקורת אמיתית ולא מסתפקת רק במס שפתיים סימלי תוך מתן הגנה שיטתית לשופטים וחסימת תלונות הציבור, אולי לא היה צורך שלינדנשטראוס יכנס לתחום. רק כפי שהדברים הם כרגע – חובה ורצוי שהוא יכנס.

"מדובר באדם הזוי" הכריזה הפרקליטות על השופט שלי טימן שזיכה (מחמת הספק) נאשם ש"הודה" במשטרה שהוא מי שרצח בדקירה את הקורבן, שעה שנתגלה שהיא נרצחה בכלל בחניקה ומתה במועד אחר בכלל מזה שנטען. גם הסכין של "הרוצח שהודה" לא נמצאה. השופט כתב שיש לו בעיה להרשיע אדם רק על סמך הודאה מוזרה כזו, וכמוהו סברו גם חברותיו להרכב השופטות תחיה שפירא ושרה ברוש, אבל הפרקליטות זעמה בעיקר עליו ומסרה לכתבים ש"לשופט שלי טימן יש בעיות קשות שאינן מתחום המשפט, אלא מתחום הפסיכיאטריה".

שלי טימן הוא שופט ותיק ומנוסה מביהמ"ש המחוזי בת"א, שלא מזמן סיפר לתקשורת ששופטים מפחדים לזכות נאשמים חפים מפשע, כיוון שהם יודעים שיותקפו מייד ע"י ארגוני נשים. התנהגות הפרקליטות בפרשה זו מאשרת את דבריו. פעם היה נהוג שהפרקליטות מדברת בנימוס, בשפה מכובדת ואומרת דברה רק בבית המשפט ובכתבי בית דין, אבל מאז שהפרקליטות נהפכה למועדון נשים תאבות עוצמה וכוח, כל מערכת החוק בישראל מתחילה להראות כמוה: היסטרית, חסרת כבוד וחסרת איכות.

לאחר ההתבטאויות הללו של הפרקליטות על שופט בישראל רק בגלל שזיכה נאשם, אז בפעם הבאה שתראו אדם הולך לכלא ומכריז שהוא חף מפשע, תשקלו אם הוא לא שייך במקרה לרשימה המתארכת של אלה שהפרקליטות, אחרי שתחילה הסתירה מפניו חומר וראיות מתיק החקירה, הצליחה אח"כ גם להפחיד את השופט שלו לבל יעז לזכות.
ולמחשבה: אם הפרקליטות טוענת ששלי טימן הוא שופט "הזוי" עם בעיות נפשיות קשות, היא ודאי תסכים לבקש עכשו שחרורם ממאסר וקיום משפט חדש לכל אותם מאות האנשים שהוא כן הרשיע וכן שלח לכלא בשנים האחרונות, כולל למאסרי עולם.

או שהפרקליטות חושבת שהשופט הזה פסול והזוי רק כאשר הוא מזכה?

משרד הקליטה הזמין מחקר ופרסם ש-60% מהחילונים בישראל חוששים שהימצאותם בארץ של 300,000 עולים לא יהודים (מבריה"מ לשעבר) תגרום להתבוללות בתוך המדינה. אבל עיון קל בנתוני המחקר הזה מגלה כי 82% מהחילונים בישראל מעוניינים, ואפילו היו שמחים מאד, לגור בשכנות ובצמידות לגויים הרוסיים הללו ו-52% מהחילונים בישראל מסכימים שבני משפחתם יתחתנו עימם.

נראה שמשרד הקליטה טעה בניסוח: "חוששים" מההתבוללות זו לא המילה. "מתים מפחד ורועדים מחלחלה" מתאים יותר.

עמוס לפידות, מפקד חיל האויר ונשיא הטכניון לשעבר, התפטר מתפקידו כיו"ר הוועדה הציבורית לבטיחות בטיסה, והזהיר את הציבור כי משרד התחבורה מתנהג ברשלנות שתביא בקרוב לאסון תעופתי.

לפידות טוען שראשי משרד התחבורה מתנהגים באטימות ושחצנות למרות שהם חסרי כל ידע ומושג בתעופה מודרנית ובבטיחות אווירית וקבע ששר התחבורה הוא שאחראי למתרחש. לאזהרתו מאסון המוני הצטרף אברהם קמחי, קברניט אל על לשעבר, שציין כי מצב הבטיחות בשדה התעופה בן-גוריון דומה למתרחש רק בשדה התעופה באירן.

מובא בזאת לשימת לב חברי קדימה שלשר התחבורה הנוכחי קוראים שאול מופז. למקרה שגם שיקולי רצינות ואחריות נכנסים לשיקוליהם בבחירת מועמדים להנהגת המדינה בעתיד.

במועדון הסטודנטים היהודים הקטן בוינה, בירת אוסטריה, התקיימו הבחירות ליו"ר ונבחר סטודנט לא יהודי. זה לא היה נדיר בזמנו שחברים גויים של צעירות יהודיות בילו בחברת היהודים והיו חלק אינטגרלי ממועדון הסטודנטים בלי שמישהו התרגש שם משאלת המוצא והדת. אבל יו"ר? לא נעים.

הבחור העדין התפטר כמובן, והתקיימו הבחירות בשנית, ושוב הוא נבחר. מה לעשות. אומנם גוי גוי, אבל בחור נעים ונחמד וכל הסטודנטים אהבו אותו ורצו בו.

כאן התערבה הקהילה המודאגת וכפתה על הסטודנטים בחירות שלישיות. אלא שגם הפעם הוא נבחר, למרות שלא הגיש מועמדות, ונבחר ברוב מוחלט ומוחץ.

נועצו זקני הקהילה ובאו במשלחת אל הבחור עם הצעה לפתרון: שייתגייר. ממילא החברה שלך היא יהודיה, כוונותיך לגביה רציניות, וככה תוכל גם לכהן בתפקיד יו"ר הסטודנטים היהודים.
הבחור ביקש שבוע לחשוב והלך לברר מה זה גיור. כשחזר השיבם: אני אומנם אסיר תודה על ההצעה ומודה לכם על הנדיבות, אבל הגעתי למסקנה שגם אם אני מאד רוצה בתפקיד החשוב והנכבד הזה של יו"ר מועדון הסטודנטים היהודים, זה עדין לא מצדיק שאסכים לתת לכם לחתוך לי אותו.

וכך הוא התפטר בפעם השלישית ונעלם. לא ידוע לי מה עלה בגורל מועדון הסטודנטים הקטן בוינה.

רוב האנשים מעדיפים לשמור בצינעה על פרטיות עסקיהם. איך אומרים בבני ברק: אין הברכה שרויה אלא בדבר הסמוי מן העין. אם תבדקו תגלו שאפילו בין חבריכם ישנם רבים שאינכם יודעים בדיוק באיזה חברות ושותפויות הם מעורבים. לא נורא.

עמותות מחפשות לצרף להנהלתן אנשי עסקים, גם בגלל נסיונם בחשיבה וניהול, וגם בגלל קשריהם ויכולתם לגייס עזרה מגורמים שונים. אדם שמוכשר בעסקים הוא גם נכס להנהלה של עמותה ציבורית.

והנה ישבו הגאונים ברשם העמותות והוסיפו תיקון לחוק ("התוספת השלישית") ומעכשו יחוייבו כל חברי ההנהלות בעמותות למסור את רשימת כל העסקים התאגידים והחברות הפרטיות שהם מעורבים בהן או "נושאי משרה" בהן (דירקטור, למשל), וזה כדי שרשם העמותות יפרסם זאת עליהם באתר האינטרנט שלו. למה? כי נדרשת "שקיפות" מהעמותות.

אני מבין שעמותה מחוייבת לשקיפות, אבל אני מתקשה להבין מדוע איש עסקים שהצטרף לעמותה למען ילדים נכים או לעמותה שתומכת בחיילים בודדים או בנשים מוכות, חייב למסור ולפרסם באינטרנט באיזה חברות פרטיות הוא מכהן כדירקטור או באיזה עסקים פרטיים הוא משקיע. חברי הנהלה הם מתנדבים שאינם מקבלים שכר מהעמותה (ולהיפך – עפ"ר הם התורמים לעמותה) אז מדוע הם צריכים להסכים לפגיעה הזו בפרטיותם?

מסתבר שכדי להיות מעכשיו חבר בהנהלת עמותת ביה"ס בו לומד הילד שלך, אתה תידרש להתערטל בפומבי ולהסכים שרשם העמותות יפרסם באינטרנט את כל פרטי עיסוקיך הפיננסים.

יובהר שרשם העמותות עצמו לא מחוייב לפרסם באיזה חברות פרטיות הוא עצמו מושקע או מכהן כדירקטור. גם השרים והח"כים אינם מחוייבים בזה, כמו שעובדי המדינה לא מחוייבים בזאת. להם כולם יש זכות "לפרטיות". רק למקבלי המשכורת מקופת המדינה ומהמיסים שלנו שמורה הזכות לפרטיות (אפילו פקיד מס הכנסה לא צריך לגלות לציבור באיזה חברות משפחתיות יש לו אינטרס), אבל סתם אזרח פרטי, שמתנדב לפעילות ציבורית בעמותה כלשהי, הוא יחוייב להתערטל ולהחשף לעיני כל. כמה אופייני למדינה שהמערכת הבירוקרטית החולנית שלה השתלטה כבר על הכל:

זה תיקון חדש לחוק שרבים טרם שמעו עליו, אבל ברגע שהענין יתחוור להם סביר שרבים יפרשו מהעמותות, ובעקבותיהם תעלמנה עם זמן גם התרומות והעזרה שהם נתנו או גייסו להן. הסיכוי שאנשי עסקים חדשים יצטרפו במקומם לעמותות המתרוקנות, שואף לאפס. וכי מי מבין חברי הנהלת הפילהרמונית, מוזיאון ישראל או מוזיאון צה"ל יסכים לחשוף את רשימת כל החברות הפרטיות שיש לו בהן עניין ומעורבות, רק בגלל הכבוד לכהן כחבר בהנהלת המוזיאון או התזמורת? הרציניים והחכמים שביניהם יפרשו בקרוב.

למדינה צריך להיות ענין שאנשים פעילים ומוכשרים יכהנו בהנהלת עמותות ציבוריות שפעילותן תורמת לחברה ולמדינה, אבל היא פעלה כאן בטימטום מוחלט. חברות בהנהלת עמותה זה אומנם כבוד, אבל איך אמר אותו סטודנט אוסטרי: הכבוד הזה עדין לא שווה שאסכים לתת לכם שתחתכו לי אותו.

חכו להתפטרויות.

החברה כאן ביקשו שאשאל אותכם אם גמרתם כבר לחגוג להם את יום איחוד ירושלים, ואם הם יכולים לחזור ולהמשיך לארוז לקראת המעבר לשפלה?