היום שבו פרצה מלה"ע השלישית

באופן רשמי פרצה מלחמת העולם השנייה ב-1 בספטמבר 1939. במועד זה פלשה גרמניה לפולין. לא היה זה מעשה התוקפנות הראשון של הנאצים. זה היה עוד אחד בשורה של מעשי תוקפנות שבעקבותיו לא יכלו יותר בריטניה וצרפת לטמון את הראש בחול. זהו אם כן תאריך שרירותי. אפשר היה להחליט שהמלחמה פרצה ב-3 בספטמבר 1939, שאז הכריזו בריטניה צרפת אוסטרליה וניו-זילנד מלחמה על גרמניה, או בינואר 1940 שאז החל גיוס החובה בבריטניה, או ב-10 במאי 1940 שאז גרמניה פלשה לבלגיה, צרפת, לוקסמבורג והולנד, ווינסטון צ'רצ'יל התמנה לראש ממשלת בריטניה.

אפשר היה לעומת זאת להקדים את המועד הרשמי שבו פרצה מלחמת העולם השנייה למרס 1939 שאז פלשה גרמניה לצ'כיה, או למרס 1938 שאז סופחה אוסטריה. אפשר אפילו לראות את הסימנים המקדימים ב-1933 עת פרשה גרמניה מחבר העמים, או ב-1935 עת היא הכריזה על ביטול חוזה ורסאי, והחלה לחמש את צבאה בניגוד לו.

למרות שניתן לחלוק על כך, אני סבור כי מלחמת העולם השנייה פרצה ב-7 במרס 1936. במועד זה נכנס הצבא הגרמני לחבל הריין המפורז, תוך הפרה בוטה של הסכמי ורסאי ולוקרנו. זה היה צעד צבאי הפגנתי ראשון שנועד לבדוק את נכונות (מי שהיה לימים) בעלות הברית להתנגד לגרמניה. הצבא הגרמני היה אז עדיין חלש ונחות. אילו הייתה מונחתת עליו מכה צבאית ניתן היה להביסו תוך הקרבת מאות או אלפים בודדים של חיילים. תבוסה כזו הייתה עשויה להביא לנפילתו של היטלר ומונעת את מלחמת העולם השנייה, שבה קיפחו את חייהם 74 מיליון בני אדם.

ב-1936 בעלות הברית עשו את חשבון הרגע והעדיפו להמשיך לטפח את תחושת השלום המדומה. חלק מהם גם לא רצו להיראות כמי שנלחמים נגד גרמניה הנאצית להצלת יהודים. במקום להגיב באופן חד-משמעי, ולמנוע מהנאצים להשיג את מטרותיהם, לרבות שימוש בכוח ככול שנדרש, העולם נקט במדיניות פיוס. מדיניות הפיוס לימדה את היטלר שהדרך פתוחה לפניו לממש את תוכניותיו, והביאה לכך שמאותו רגע ואילך מלחמת העולם השנייה התגלגלה בדרך שהתגלגלה. זו הייתה נקודת האל-חזור. היה זה לפיכך חוסר התגובה של העולם שגרם לכך שב-7 במרס 1936 הפכה מלחמת העולם השנייה על כל מוראותיה לבלתי נמנעת.

סימנים מוקדמים

אנו נמצאים על סיפה של נקודה זהה בתחילתה של מלחמת העולם השלישית. מלחמה שאם לא תימנע עלולה לעלות בחייהם של מאות מיליוני בני אדם, אם לא מיליארדים. הסימנים המוקדמים כבר קיימים. האירנים אינם מסתירים את הכוונות האכזריות שלהם להשמיד מדינה. הם מפירים את המגבלות שחלק מהעולם מנסה להטיל עליהם כדי למנוע מהם פיתוח נשק גרעיני. מדיניות הפיוס כלפי אירן ממחישה להם שהם יכולים להמשיך בתוכניותיהם באין מפריע. כהערת שוליים מצמררת יש לציין שאירן שינתה את שמה מפרס לאירן ב-1935 בהשראת הנאצים משום שהיא רואה בעצמה את ערש הגזע הארי.

אחד המורים שלי להיסטוריה נהג לומר שהיהודים הם נייר הלקמוס של האנושות. מה שהאירנים מכריזים בגלוי שבכוונתם לעשות נגד היהודים, הם מתכננים לעשות לכול הכופרים במערב בהמשך. כמו במלחמה נגד הנאצים מדובר במלחמת בני אור בבני חושך. מלחמה בין מי שמקדש את החיים ואת חרות האדם, לבין מי שמקדש את המוות ואת דיכוי החרות בשם אללה.

אינני יודע מה יהיה הצעד המתריס שיבוצע על-ידי "המנהיג העליון" כדי להמחיש לעצמו ולעולם שאיש לא מתכוון להתייצב נגדו. ייתכן אפילו שהוא כבר נעשה בלי שנרגיש, והטוטליטאר האירני כבר יודע בוודאות שאיש לא יעמוד בינו לבין הפצצה האטומית ושימושיה השונים.

הבחירות בארה"ב בצד שיקולים אינטרסנטיים לטווח קצר של מחירי נפט, וחשבונאות אנטי אמריקנית קטנונית של רוסיה, סין ואירופה ייגרמו לכך שצעד זה לא רק שלא ייתקל בהדיפה נחרצת של התוקפנות, לרבות נכונות לשימוש בכוח, אלא שהוא יביא לצעדי פיוס נוספים. כמו במלחמת העולם השנייה, גם השיקול שלא להיתפס כמי שמתייצב לצד היהודים/ישראלים ישחק תפקיד. במשך זמן מה לאחר מכן, אולי אפילו שנים רבות ייראה כאילו צעדי הפיוס מצליחים להשיג שקט. עד לצעד הבא. ייתכן כי במשך תקופה ארוכה הבעיה תצטמצם "רק" לאירועי טרור. אך בסופו של דבר העולם יימצא את עצמו במלחמה בלתי קונוונציונאלית מלאה מול קואליציה איסלאמית קיצונית.

האיסלאם הקיצוני הפוליטי-פאשיסטי (בניגוד לזה הדתי אישי נטו) מסוכן לעולם בדיוק כפי שהיו הנאציזם, הפאשיזם, הסטאליניזם והשינטואיזם הפוליטי-פאשיסטי. ההתמודדות מולו תהיה בלתי נמנעת, וככול שהיא תידחה היא תהיה יותר קשה ותעלה בקורבנות רבים יותר.

כמו במרבית שנות השלושים המוקדמות של המאה העשרים, גם כיום, מי שמתריע מפני הסכנה נתפס כמטורף מסוכן, מחרחר מלחמה או סתם פוליטיקאי הזוי. אני מניח שכך תהיה גם ההתייחסות למאמרי הזה. אך אם יהיו עוד כמה "מטורפים" כמוני במוקדי ההחלטה הנכונים, יכול להיות שיהיה מישהו שיעשה את מהלך הבלימה, ותוך הקרבת מאות או אלפי חיילים, ישנה את מהלך ההיסטוריה. ההיסטוריה לצערי לא תגמול עמו חסד, משום שכולם ייזכרו את החיילים שהוא הקריב, איש לעולם לא יידע כמה מאות מיליונים הוא הציל.