אדם לעמלה יולד

היה זה בקיץ 1977 מעט לאחר המהפך, הגעתי לירושלים, מצאתי עבודה והיה עלי לפתוח חשבון צנוע בבנק. בחרתי בבנק הפועלים כמובן. בחירה טבעית למי שראה את עצמו בעל זיקה לתנועת העבודה. בהמשך מצאתי עצמי עובד כסטודנט במלון מוריה [כשמו אז] שהיה בבעלות הבנק. מנכ"ל בנק הפועלים [למיטב זכרוני קראו לו ריינר] נהג לעתים לסעוד במלון עם אורחים חשובים מהתחום הפוליטי ופעם אף הערמתי עליו קשיים בבואו לשלם בהמחאה של הבנק.

דמות חשובה אחרת הייתה יעקב לוינסון, שדובר בו נכבדות במפלגת העבודה בה היה פעיל ומועמד לתפקיד שר האוצר מטעמה. ההון והשלטון היו באמת קרובים זה לזה, אלא שההון היה ציבורי בעיקרו ודי היה בחשדות לפלילים להניע בנקאי צמרת לשלוח יד בנפשו- כפי שעשה יעקב לוינסון ב-1984.

בהמשך נותרתי נאמן לבנק הפועלים. מנהליו אף פעם לא הגזימו בשכרם, כמו ארנסט יפת מבנק לאומי שאף הוא היה נחשב לסגפן ממש-לנוכח שכר מנהלי הבנק היום. גם במשבר מניות הבנקים נהג בנק הפועלים כיאות ולא התנער מאחריות. בכלל הייתה לי אשליה כלשהי שמדובר בבנק עם זיקה מעורפלת לערכי תנועת העבודה ולאחריות ציבורית. "בוא לגדול איתנו-בנק הפועלים" - זו הייתה הסיסמא ואני גדלתי ובגרתי עם הבנק.

חלפו שנים ואני נותרתי מכוח האינרציה והנוחות בבנק הפועלים ובאופן אישי אין לי תלונות מיוחדות. בינתיים הבנק הופרט ונמכר למשפחת אריסון. ראיתי כיצד מפוטרים בהינף קולמוס וללא גינונים מיותרים עובדים ותיקים וכיצד מובאים עובדי חברת כוח אדם זולים לתפוס את מקומם וכבר לא הכרתי רבים מהם בסניף. לנוכח עמלת פעולת פקיד, כפי שצפויה להיגבות, בוודאי יהיו לי פחות סיבות להכירם.

קראנו, פעמים רבות, כיצד זינק שכר המנהלים בבנק הפועלים לרמות שכר שעליהם לא חלמו בעבר וכשנשמעו מחאות נאמר לנו שזה הבנק של שרי אריסון והיא יכולה לשלם כמה שהיא רוצה ולמי שהיא רוצה. מדי פעם עורכים מנהלי הבנק מסיבות עיתונאים וכשעיתונאי חצוף מעז לשאול משהו על שכרם הם פוטרים אותו במבט מתנשא ונוזף.

אתמול התבשרנו בשורת חג. המאבק לצמצום עמלות הבנקים נשא פרי ומעתה יהיו כמה עשרות עמלות במקום כמה מאות ותונהג שקיפות מלאה. כל זאת נעשה לצמצום עמלות הבנקים אשר, כך הוסבר לנו על-ידי כל מביני הדבר, הן הגבוהות בעולם המערבי. בכלל, על הבנקים להרוויח מהשקעות ולא מעמלות, כך טענו המומחים ומי שרצה להאמין להם- האמין.

טרם הספקנו לשמוח וכבר הסבירו לנו אותם מומחים כי אכן חלה מהפכה בעמלות הבנקים, אלא שזו לא תתבטא כלל בהוזלת העמלות- להפך! כל העמלות הרלוונטיות לאזרח הרגיל יתייקרו באופן משמעותי, אבל יהיו פחות עמלות וזה נורא חשוב! למי זה כל כך חשוב? התעניינתי- לפקידי בנק ישראל הייתה התשובה. עובדים אלו, אומללים מזי רעב שכמותם, היו צריכים לפקח על מאות עמלות ולא הצליחו לעשות זאת. כיום הם יצטרכו לפקח על כמה עשרות עמלות בלבד. תנאי השכר הקשים וקשיי העבודה בבנק ישראל הם מן המפורסמות ועל כן בוודאי שיש לשמוח על הפחתת נטל בדיקת העמלות.

כאשר היה מי שבכל זאת הרים גבה ותמה כיצד מסתיים מאבק שתכליתו הורדת העמלות, בו התהדרו ח"כ כחלון ומפלגתו, בהעלאתן? נאמר לנו שמלכתחילה לא הייתה כוונה לפגוע בהכנסות הבנקים, אלא רק לעשות סדר ושקיפות. משום מה אני זוכר הבטחות אחרות לגמרי. אומנם לא האמנתי לרגע שחברי הכנסת יפגעו בהכנסות הבנקים, המפלגות חייבות כספים רבים לבנקים וגם הפוליטיקאים תלויים בחסדיהם ובעל המאה הוא באמת בעל הדעה, אבל מאידך גם לא חשבתי שמדובר במהלך שכל תכליתו לפגוע עוד יותר בשכבות החלשות.

בנק אריסון

נחזור לבנק הפרטי שלי- בנק הפועלים. שם בוודאי שוררת שמחה גדולה עקב העלאת העמלות וכפי שהוברר דווקא לפועלים "בנק הפועלים" הוא, כנראה, הבנק היקר מכולם. אי אפשר לשלוח את הבנק להרוויח מהשקעות במקום לגבות עמלות, מאחר ששורת השקעות מוצלחת במיוחד בשוק המשכנתאות האמריקני הניבה הפסדי ענק שבוודאי ניתן לכסותם רק מהעלאת העמלות. ניתן היה לצפות להסבר פיוטי מאת איש יחסי הציבור של הבנק-רני רהב, אלא שבעלת הבנק חסכה לאחרונה את עמלת שכר טירחתו. מנהלי הבנק לא יטרחו להסביר לנו דבר.

בנק הפועלים הוא בנק בשליטה פרטית ואיש אינו יכול להכתיב לו כיום כמה עמלות לקחת ואיזה שכר יש לשלם למנהליו. מנהלי הבנק יכולים לעשות בתחום הפיננסי ככול שיעלה על רוחם ואין זה סביר שמי מהם ייאלץ להתאבד וכל עוד אין הם עוברים על הוראות החוק למניעת הטרדה מינית חסינותם מובטחת. אין לי טענות לאיש אבל הייתי מבקש כי לפחות יחליף הבנק את שמו. בנק אריסון הוא שם מתאים הרבה יותר בימים אלו.