ציפי לבני לא גונבת כספים מאקי"ם. והיא גם לא מקבלת מעטפות - אפילו לא מעטפות ריקות.
אבל היא מפגינה שהיא לא מחוברת - לא לכאן ולא לעכשיו.
עולם כמרקחה, המדינה מקיאה מגועל נוכח סיפורי הטיסות המושחתות של ראש הממשלה, ושרת החוץ החוצנית הזו עולה - היא ופמלייתה - על מטוס כאילו כלום.
בכל מדינה נורמלית, שר החוץ היה ממתין ארבע שעות למטוסו של ראש הממשלה, ולו כדי לדסקס עמו, במהלך הטיסה, ענייני מדינה חשובים.
אבל אנחנו לא מדינה נורמלית. אצלנו ראש הממשלה הוא כבר בחזקת מצורע, וחוץ מזה שרת החוץ הייתה קשורה בעיסוקים שחייבו אותה, כך היא טוענת, לחזור ארצה מיד ובלא יכולת להמתין למטוסו של ראש הממשלה.
גם אם דבריה של שרת החוץ נכונים - היא גילתה כאן שיקול דעת פגום ואטימות לאווירה הציבורית.
כי יתכן מאוד, שבימים כתיקונם איש לא היה נותן דעתו להתנהלות הזו של שרת החוץ, אבל בימים טרופים אלה, שבהם הציבור איבד את כל סבלנותו כלפי המיניסטרים שלנו, לבו גס בהסברים של לבני - משכנעים ככל שיהיו.
בימים טרופים אלה הציבור מצפה שמי שרואה עצמה מועמדת לרשת את אולמרט, תגלה רגישות עילאית ותנהג בכספי ציבור - ומימון עלויות טיסה בכלל זה - במידת שיקול הדעת שהיא נוהגת בכספיה הפרטיים.
ציפי לבני לא הביאה בחשבון, שאנשים מן היישוב - שבטיסותיהם מבלים שעות בטרמינלים - יערכו מיד את ההשוואה המתבקשת, ויתקשו לעכל ולקבל מצב שבו השרה הממהרת, כל כך ממהרת, עד שחיסכון כספי הציבור הכרוך בהמתנה בת ארבע שעות לטיסה הבאה - חיסכון זה אינו נמצא כלל, כך נראה, במערכת השיקולים שלה.
ואגב, גם האנגלים מפגינים רגישות בעניינים הללו, ומעשה שהיה כך היה: יום אחד טס ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר, הוא ובני משפחתו, לחופשה באיים הקריביים. מיותר לציין שהם טסו במחלקת תיירים רגילה ועל חשבונם.
אלא שהיה מי שהבחין - ודאג לספר לתקשורת - שהרווח בין שורת המושבים של משפחת ראש הממשלה לבין השורה שלפניה הוגדל בעשרה סנטימטרים תמימים.
העיתונות האנגלית עשתה מהסקנדל הזה מטעמים - עד שהתמזה כמעט ועלתה על גדותיה.
ובקיצור, איש אינו מצפה ששרת החוץ תדווש באופניים מהבית לעבודה. אבל הציבור רוצה להרגיש - במיוחד בימים אלה - את כובד הראש שהיא מייחסת לכספי ציבור.
