תהליך עשיית הביטוח הוא לעיתים קרובות מסורבל ונמשך יתר על המידה. גופים רבים מדי בוחשים בו: חתמים מטעם חברת הביטוח, פקידים של סוכנות הביטוח, לא אחת גם פקידים של סוכנות משנה של סוכנות הביטוח. כולם מבקשים לחתוך קופונים.
אבל כשהמבוטח זקוק להם, זאת למד יוסף ביטון על בשרו, הם פונים לו עורף, כמו עכברים הנוטשים ספינה טובעת.
ומעשה שהיה, כך היה:
כאשר תקופת הביטוח לסיטרואן ברלינגו שלו התקרבה לסיומה, נכנס ביטון למשרדי סוכנות הביטוח "א. ביטוחים" וביקש לקבל הצעה לחידוש הביטוח.
איריס בוגנים, פקידה בסוכנות, הציעה לו ביטוח בחברת הביטוח מגדל וביקשה אישורים על מיגון הרכב ועל העדר תביעות בחברות הקודמות בהן בוטח.
שלושה ימים לאחר מכן, חזר ביטון עם האישורים. רק את האישור על העדר תביעות בחברת הביטוח מגדל בה היה מבוטח שנתיים קודם לכן, הוא לא הביא. הרי הוא הולך להיות מבוטח שוב במגדל. הם שם יודעים אם היו לו תביעות או לא.
בוגנים הגישה לביטון טופס של הצעת ביטוח. ביטון הבחין בשמה של א. ביטוחים המתנוסס בראש הטופס וגם בכך שהצעת הביטוח מופנית לחברת הביטוח מגדל. ביטון חתם על ההצעה והקפיד לציין כי שנתיים קודם לכן היה הרכב מבוטח במגדל. ביטון גם הסדיר את תשלום הפרמיות באמצעות כרטיס אשראי.
אלא שהצעת הביטוח עליה חתם ביטון לא עשתה את דרכה ישירות אל מגדל. מסתבר כי "א. ביטוחים" היא רק סוכנת משנה של סוכן ביטוח בשם רמי שלינגר. רק זה האחרון משמש חתם, בעל הרשאה לחתום בשם מגדל על פוליסות. הצעת הביטוח עשתה אם כן חניית ביניים על שולחנו של שלינגר.
חלפו 8 ימים ופוליסת מגדל בוששה להגיע. ביום בו עמדה לפוג תקופת הביטוח הקודמת, ניגש ביטון לבוגנים ושאל אותה מה עם ביטוח הרכב במגדל. בוגנים השיבה לו: "הכל בסדר, הפוליסה תגיע אליך תוך ימים אחדים בדואר".
"הכל בסדר" של בוגנים הרגיע את ביטון. באותו לילה ישן כמו תינוק. למחרת בבוקר, כאשר התעורר משנתו, גילה כי הרכב נגנב וכי הכל לא בסדר.
מגדל סירבה לשלם לביטון את תגמולי הביטוח. מגדל שלפה אימייל שנשלח שעות ספורות לפני הגניבה מאת החתם שלינגר אל בוגנים. באימייל ציין שלינגר כי בהצעת הביטוח שהוגשה על-ידי ביטון חסר אישור העדר תביעות לשנה בה הרכב בוטח במגדל. בלי אישור זה, התריע שלינגר, לא ניתן להקים פוליסה.
מגדל לא הכחישה כי בשנה בה בוטח הרכב אצלה לא הגיש לה ביטון כל תביעה. מגדל גם לא הכחישה כי שלינגר יכול היה להשיג אישור זה בעצמו, ישירות ממגדל, בהיותו חתם של מגדל. מגדל גם לא הכחישה את העובדה כי בסופו של התהליך היא הייתה מבטחת את ביטון. מגדל השליכה את יהבה על המשפט הפורמאלי שנרשם באימייל לפיו בלעדי האישור על העדר התביעות בשנת הביטוח במגדל "לא תוקם פוליסה".
ומה באשר להבטחתה של בוגנים לביטון כי הפוליסה תגיע אליו בדואר? אכן, הודתה מגדל, בחוק חוזה הביטוח נאמר כי הבטחתו של סוכן הביטוח מחייבת את חברת הביטוח. אבל החוק מתכוון רק להבטחת סוכן ביטוח בעל רישיון. לא ייתכן שכל פקידה זבת חוטם תחייב את מגדל הגדולה. בוגנים היא סתם פקידה בסוכנות ביטוח, טענה מגדל. הבטחתה של פקידה בסוכנות ביטוח, לדידה של מגדל, אינה מחייבת.
חוק חוזה הביטוח
המחלוקת בין הצדדים הובאה בפני השופט גדליה טהר-לב, מבית משפט השלום בבאר שבע.
העובדה כי לבוגנים באופן אישי לא היה רישיון סוכן ביטוח, מבהיר השופט טהר-לב, אינה רלוונטית. חוק חוזה הביטוח אינו קובע כי רק סוכן בעל רישיון מחייב את חברת הביטוח. החוק מגדיר סוכן ביטוח כ"מי שעוסק בתיווך ביטוחים בין מבוטחים לבין מבטחים", הא ותו לא. משמע, די בכך, שבוגנים תיווכה, פעלה להפגשת רצונות בין מגדל לבין ביטון כדי שתיחשב סוכן ביטוח. על כן, פסק השופט, בוגנים שימשה שלוחתה של מגדל במשא-ומתן לכריתת חוזה הביטוח. הבטחתה כי "הכל בסדר", מחייבת את מגדל.
א. ביטוחים, הסוכנות בה עבדה בוגנים, כלל אינה סוכנות הביטוח שלי, המשיכה מגדל לטעון. היא רק סוכנות משנה של שלינגר. רק שלינגר הוא סוכן הביטוח שלי. רק הוא מחייב אותי. "לא יעלה על הדעת, שיהיה סוכן משנה, שאינו מוכר לי כלל, אשר ישמש כשלוח שלי ויחייב אותי".
השופט טהר-לב דחה גם טענה זו. בוגנים החתימה את ביטון על הצעת הביטוח של מגדל. שמה של א. ביטוחים, הסוכנות בה עבדה בוגנים מתנוסס על טופס הצעת הביטוח. במשפט התברר כי מגדל אפילו שילמה עמלות לרפי אזולאי, הבעלים של א. ביטוחים. מכאן, שסוכנות א. ביטוחים פעלה בידיעתה ובהרשאתה הכללית של מגדל.
טענותיה של מגדל מנוגדות למדיניות העומדת מאחורי חוק חוזה הביטוח, מתריע השופט. המדובר בחוק צרכני, המגן על הציפיות הסבירות של הלקוח. ניסיונה של מגדל לקבוע חיץ בין בוגנים לבינה בטענה שא. ביטוחים הינה סוכנת משנה בלבד, נוגד את ציפייתו הסבירה של המבוטח.
השופט מתייחס גם להתרעותיה של מגדל בדבר הסכנה הטמונה במצב בו בית המשפט מחייב את חברת הביטוח על סמך אמירת סוכן הביטוח למבוטח כי "הכל בסדר תקבל את הפוליסה בדואר". הדבר עלול להביא לכך, הסבירה מגדל, כי הסוכן יגרום לחיובה של חברת הביטוח בחוזה ביטוח מעבר ליכולתה הכלכלית.
השופט מזכיר למגדל כי בית המשפט העליון כבר קבע כי זה בדיוק המצב שאליו המחוקק כיוון. בכל הקשור לפעילות סוכן הביטוח, הנטל לפקח על פעולותיו ולוודא שהסוכן פועל בהתאם להרשאה שקיבל מחברת הביטוח מוטל על חברת הביטוח ולא על המבוטח.
בסופו של יום, חייב השופט גדליה טהר-לב את מגדל לשלם לביטון את מלוא תגמולי הביטוח עבור הרכב שנגנב.
