בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הערות על מסורת הפקת הלקחים
|
מי מסוגל לצפות את האירועים והמצבים בעתיד כדי לקבוע קריטריונים שהם כה רגישים? ● מה יקרה אם חלילה אזרח ייחטף ולא חייל? האם מחיר חייל גבוה יותר או נמוך יותר מאזרח? ● הממשלה הנוכחית פועלת מתוך לחץ של הציבור או של העיתונות, ואלה לא בדיוק המצבים שבהם ניתן לקבל החלטות נבונות
|
אין דינם של חיילים חטופים כדינם של חיילים שנפלו בשבי [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
במאמר מעניין של שלמה גזית ב-NRG קובע הכותב שקביעת אמות מידה של החזרת חטופים או שבויים היא מבחינת ניסיון שסיכוייו מועטים. צודק הכותב בדבריו, אלא שלאו דווקא רק מן הטעמים שהוא מעלה. יש למהלך מסוג זה בעיות קשות הן בתחום הביטחוני והן בתחום המדיני-פוליטי. - 1. האם ניתן לקבוע גורלות של בני אדם באמצעות תקנון או רשימת עקרונות יהיו המומחים נכבדים ככל שיהיו? התשובה היא לא. הנטייה הכללית של צה"ל להפיק לקחים מן העבר הקרוב או הרחוק וליישמם בהווה, ובמיוחד לעתיד, זו טעות אפילו מבחינה רציונאלית. מי מסוגל לצפות את האירועים והמצבים בעתיד כדי לקבוע קריטריונים שהם כה רגישים? ברור שהמגיבים יקפצו על הדוגמה האמריקנית ולאגדה שלא מנהלים שום משא-ומתן על שחרור חטופים או שבויים. ההיסטוריה האמריקנית של שלושת העשורים האחרונים מוכיחה שהמציאות שונה, בלשון המעטה. די בלהזכיר את פרשת אירנגייט, אותה פרשה מסועפת, מלאה בפיקנטריה, מעורבות ישראלית וכדומה במסגרתה שוחררו 66 שבויים אמריקנים מאירן לאחר השתלטות משמרות המהפכה על השגרירות האמריקנית. זו דוגמה אחת שמפריכה את הטאבו כביכול של אי-ניהול משא-ומתן של האמריקנים. גם מדינות אחרות כמו בריטניה למשל, כן ניהלו משא-ומתן. די לאגדות שטובות לקידום אינטרסים פוליטיים נלוזים.
- 2. נניח שלבסוף יורכב התקנון המיוחל. מה יקרה אז לשיקול דעתה של הממשלה שהיא ריבונית על-פי חוק לעסוק בנושאים מסוג זה? מה יהיה על שר הביטחון או ראש ממשלה כאשר יגיע למסקנה שחייבים כן לשחרר, אלא שהמהלך איננו רשום בקוד לשחרור חטופים? הממשלה הנוכחית פועלת מתוך לחץ של הציבור או של העיתונות, ואלה לא בדיוק המצבים שבהם ניתן לקבל החלטות נבונות. אסור שממשלה תשמיט מידה את הזכות המוקנית בחוק להחליט על-פי מיטב הבנתה את המצב המתהווה כאשר חייל חלילה נחטף או נופל בשבי.
- 3. אין כל אפשרות לקבוע מראש "מחיר" להחזרת שבויים או חטופים. המחיר הוא תולדה של משא-ומתן שבו חייבים למצות את כל האפשרויות ולשקול בצורה רציונאלית לחלוטין את המהלך כולו. שנית, אין דינם של חיילים חטופים כדינם של חיילים שנפלו בשבי האויב. אין כאן ניסיון להתחכם בסמנטיקה. שבוי הוא חייל שפועל במסגרת מבצעית או מלחמתית ולמרבה הצער הוא נשבה. חטופים הם אותם חיילים ואזרחים שבדרך כלל נחטפים מבלי כל פעולה צבאית של ישראל. האם דינם של אלה ושל אלה אותו הדין? אם כבר הוזכר עניין האזרחים, נשאלת השאלה מה יקרה אם חלילה אזרח ייחטף ולא חייל? האם מחיר חייל גבוה יותר או נמוך יותר מאזרח, למשל ילד? מי בכלל מסוגל לתת מענה באמצעות מרשמים מדויקים?
- 4. הבעיה המרכזית איננה קביעת "מחירון" לא עבור חטופים ולא עבור נושאים אחרים הקשורים לבטחון המדינה. עיקר הבעיה נמצא בתרבות קבלת ההחלטות וכללי עבודה מיושנים, בלתי רלוונטיים להיום, מחסור חמור במסגרות חשיבה לעתיד והבוז שרוחשים רבים מבין הקברניטים הפוליטיים והצבאיים לכל מי שמציע שינויים מהפכניים בתחום הכה רגיש של ביטחון ישראל.
הניסיון ללכת לפי נהיית הציבור וצעקות הפוליטיקאים שרק לפני זמן לא רב הם היו ליד הגה השלטון ועשו בדיוק את אותם המהלכים, אסור שיקבעו את סדר היום הביטחוני-מדיני. במקום ועדות ותקנונים, מוטב לשנות את כללי העבודה, החשיבה והתרבות של קבלת ההחלטות. ניתן למנוע חטיפות לו מנהיגות ראויה תדע איך להנחיל לצבא ולגורמי הביטחון האחרים עקרונות ודרכי עבודה שיש בהם כדי לסכל את הטעויות האיומות שבגינן נחטפים חיילים.
|
|
ד"ר צלו רוזנברג הוא היסטוריון ומתמחה בביטחון לאומי
|
|
תאריך:
|
25/07/2008
|
|
|
עודכן:
|
25/07/2008
|
|
ד"ר צ'לו רוזנברג
|
הערות על מסורת הפקת הלקחים
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
כרמלה וישראלה
|
25/07/08 18:18
|
|
2
|
|
עדה יוכי ואורה
|
25/07/08 20:04
|
|
הוועדות המקומיות לתכנון ולבנייה בישראל מנצלות נצל היטב את חולשותיו של האזרח – חולשה הבאה לידי ביטוי בשלושה מישורים עיקריים:
|
|
|
כאשר ממשלה כושלת, המובלת בידי חבורה של אופורטוניסטים תבוסתנים ופחדנים עומדת בפני שוקת שבורה היא מחפשת את הדרך להתרחב, ובמקרה שלנו ממשלת איחוד לאומי, או כדברי הנגבי ואיציק, חירום לאומי.
|
|
|
פרשת השבוע פותחת בדיני נדרים (במדבר ל'): [ב] וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל-רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר צִוָּה ה'. [ג] אִישׁ כִּי-יִדֹּר נֶדֶר לַה', אוֹ-הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל-נַפְשׁוֹ--לֹא יַחֵל, דְּבָרוֹ: כְּכָל-הַיֹּצֵא מִפִּיו, יַעֲשֶׂה. יש נדר ויש שבועה. בנדר - האדם אוסר על עצמו דבר המותר לו, כגון בשר או יין, בעוד בשבועה - הוא אוסר את עצמו על הדבר המותר לו. להבדל הזה יש השלכות הלכתיות שאינן מעניינה של רשימה זו. בכוונתנו להתייחס בשלב זה רק לכוח שיש בדיבורו של אדם, כגון לאסור על עצמו דבר המותר לו מעיקר הדין - בין בנדר בין בשבועה, וכן לנסות להבין, לפחות חלק, מן ההשלכות של מחלת הַדַּבֶּרֶת שפשתה במחוזותינו.
|
|
|
תשובתו של היועץ המשפטי לממשלה לבית המשפט אשר מחד מאשרת את טענות יואב יצחק שאהוד אולמרט פוגע בחקירה עקב זמינותו המאד מוגבלת, ומנגד המשאירה את הנושא להחלטות מפלגתיות פוליטיות אינה תשובה עמוקה דיה, התשובה מחפפת את המוקד אליו נדרש היועץ המשפטי לממשלה.
|
|
|
ב-20 ביולי 2008 הפיץ ארגון בצלם סרטון וידיאו שצולם בנעלין ב-7 ביולי 2008 והמתעד ירי של חייל צה"ל סמוך מאוד לעציר הפלשתיני, אשרף איבראהים אבו רחמה, שהינו ככל הנראה מזוהה עם החזית העממית, וידוע כאחד מהדמויות המובילות המאבק האלים נגד צה"ל בבלעין (באותו אירוע הוא הגיע לנעלין כדי להשתתף בהפגנות).
|
|
|
|
|
|
אורי מילשטיין
פרוץ מלחמת העולם השנייה בהתקפת גרמניה על פולין; הפייסנות של צרפת ואנגליה כלפי גרמניה גרמה לתוצאה הפוכה; צבא צרפת היה חזק מצבא גרמניה אך התרבות הצבאית הצרפתית הייתה תבוסתנית; ניצחון...
|
|
|
הרצל ובלפור חקק
דברי הספד עם הבאתה למנוחות של המשוררת דלית בת אדם שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
|
|
|
דן מרגלית
ביבי ראש, ביבי אשם נתניהו היה חייב להתפטר דקה אחת לפני הרצי הלוי ורונן בר איני בא לטעון כי חליוה אינו צריך להתפטר, צריך גם צריך אחריהם? איתם? לא חשוב
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|