"אחרי מות קדושים אמור" [שלוש פרשות עוקבות בספר ויקרא] - הפך לביטוי שגור ולנוהג שהשתרש בציבור היהודי בכלל ואצל דתיים בפרט. עיקרו: יש להימנע מלדבר בגנותו של אדם לאחר שהלך לעולמו.
כיבדתי את הנוהג האמור לאחר פטירתו של יוסף (טומי) לפיד. לא כתבתי מילה אחת בגנותו, גם כאשר כתבו עליו בהשתפכות שהיה איש אמת. גם כאשר תואר בתקשורת כאיש אציל וישר דרך, נמנעתי לאחר מותו מלכתוב על מעשיו - בעת זקנתו. נמנעתי, ולא בגלל שלא היה לי מה לומר.
עכשיו, כמה חודשים לאחר פטירתו, אני מוצא לנכון להאיר מה הותיר אחריו לפיד האב: "בן ממשיך". לא "בן ממשיך" כמונח הטוב והערכי הנהוג במושבים, אלא "בן ממשיך", שמנסה אולי ללכת בדרכי אביו, וזמן קצר לאחר פטירת האב הוא כבר מצליח להקים עלילת דם נגד מי שסומן כיריב של ידידו הטוב. כך נראה הדבר מרשימתו של לפיד הבן - "אולמרט - המחזה" [ידיעות אחרונות 25.07.08].
ברשימתו מציג לפיד את אולמרט כקורבן. כמי שנעשה בו לינץ'. כמי שהומת ונעשה לו עוול. "אם שוקלים את העניין בקור רוח, עשו פה לאולמרט עוול גדול" - כותב ההגיגן החלקלק של המדינה.
לפיד, "בן ממשיך", כאמור, מרמז ברשימתו על אירוע היסטורי נגד הדיקטטור הרומי יוליוס קיסר, על נסיבות רציחתו ועל שאירע לאחר מכן. לפי רשימתו - ציפי לבני היא ברוטוס, שנאבקת עם מצפונה ופועלת להריגת יוליוס קיסר; והקושרים - הם פוליטיקאים מסוימים, עיתונאים, פרקליטים בשירות המדינה, וגם אנשי המשטרה; וחיים רמון הוא גיבור נוסף - מרקוס אנטוניוס, אשר נואם עתה נאום מרטיט מעל גופתו של אולמרט, שזה עתה נרצח, ומצליח להסית את דעת הקהל נגד הקושרים, ולהביא לגרושם. המשל ברור. הנמשל - ציפי לבני תגורש, והקושרים יונסו.
יאיר לפיד - "בן ממשיך", למד אפוא כמה דברים מאביו. במיוחד למד הבן - שטוהר מידות אינו הצד החזק אצלו, להקים עלילת דם מרושעת ומזוויעה. נגד לבני. נגד עיתונאים. נגד המשטרה. ונגד היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה. וכל זאת כדי לגונן על אולמרט, ידיד המשפחה, מפני מיצוי הדין עמו. זה מעשה שלא יסולח, "המתאים" בעיקר לאדם שקיבל גנים כה-רעים בתורשה מאב לבן.
מה למדנו מההיסטוריה ומדברי חכמינו שבכל הדורות, מה פסק קרדאווי ומה צייצה חכמת פיזיקה על הת...
