מתן המתין לתומו בתחנת הסעה בדרום הארץ – עד שנהג משאית עם נגררת, במשקל כולל של חמישים וארבעה טון, פרץ אל התחנה ולא השאיר למתן כל סיכוי. והכל, כי הנהג של כלי ההרג הכבד והנורא הזה לא שמר מרחק מכלי הרכב שלפניו.
"הכתובת הייתה על הקיר", קבע שופט התעבורה אופיר אלון שדן את הנהג ההורג. שלושים וחמש הרשעות קודמות היו לו לנהג הזה עד שהחריב את עולמה של משפחת בסקינד.
אבל הפרקליטות נטתה חסד לנהג ההורג – עד שגם כלי ההרג שלו בן חמישים וארבע הטונות נידמו בעיני הפרקליטות כנוצה ברוח.
קובע השופט אופיר אלון:
- "החלטתו הקרה של הנאשם שלא לשמור מרחק מספיק מהמשאית שלפניו ואדישותו מפני התוצאה הקטלנית האפשרית של החלטה זו, היא העומדת בבסיס קביעתי כי המדובר במקרה זה ברשלנות רבתי וחמורה מצידו. חסד עשתה המדינה בעיני עם הנאשם עת החליטה שלא לייחס לו עבירה של הריגה"
ואכן, חסד רב עשתה הפרקליטות עם הנהג ההורג. כי כל דרדק משפטי יודע, שכאשר השופט מדבר על "החלטה קרה של הנאשם שלא לשמור מרחק", וכאשר השופט מוסיף ומדבר על "אדישותו מפני התוצאה הקטלנית" – כי אז ראוי היה לייחס לנאשם פזיזות ולהאשימו בעבירת הריגה, ולא להסתפק בעבירה הצימחונית הקרויה גרם מוות ברשלנות.
ובכן, במה זכה הנהג ההורג, שהפרקליטות כך נטתה לו חסד?
ולמה, לעזאזל, התעקשה הפרקליטות לראות בנהג משאית עם נגררת במשקל חמישים וארבעה טון שלא שמר מרחק - כאילו היה נהג של אוטוביאנקי?
הנה בעניין זה דבריו של השופט:
- "להבדיל מנהיגת רכב פרטי בו היכולת לתקן רשלנות הנובעת מאי שמירת מרחק זמינה לא פעם, נמצא נהג כלי רכב כבד בסיטואציה בה הצורך לבלום בלימת חרום הופך לאירוע עם פוטנציאל לאסון, שכן בלימתו של רכב כבד ועמוס גוזלת מרחק בלימה ארוך וכל סטייה של רכב כזה מנתיבו יוצרת באופן מיידי סכנת חיים ברורה ומיידית לכל הנמצא בסמוך לו"
והפרקליטות, למרות כל אלה, עשתה חסד עם הנאשם.
אבל נוסף לכך: הפרקליטות, כך נראה, גם שכחה משום מה את תפקידה והתבלבלו לה היוצרות - עד שכמעט גזלה את פרנסתו של הסניגור.
כי אחרת אין להבין את דבריו אלה של השופט:
- "ענישה אשר אינה קרובה לרף זה במקרה דנן, לא תביא לידי ביטוי ראוי את החובה לתת ביטוי למידת הרשלנות בתיק זה אותה מצאתי חורגת לחומרה מהרשלנות שהוצגה בפסיקה שהציגה המדינה"
עינינו הרואות: השופט קובע כאן בסיפא של דבריו, שבשלב הטיעונים לעונש של הנהג הדורסן, הביאה הפרקליטות אסמכתאות משפטיות שאינן הולמות את חומרת העבירה.
וכשזו התמונה העגומה והצורבת בלב, על כורחך אתה תוהה מהו פשר הגישה הרחמנית הזו של הפרקליטות כלפי עברייני הדרכים שקוטלים בנו? ולמה היא כך זונחת את משימתה ונרדמת על משמרתה במלחמת הקודש בתאונות הדרכים?
לא לא, חלילה לנו מלחשוד שהפרקליטות נכנעה ללחצים מצד הנאשם ההורג או פרקליטו. וגם לא נאמין שהפרקליטות לא שעתה לקול הדם של מתן ההרוג ומשפחתו.
כי הסיבה, כך הרושם הברור, היא הרבה יותר פרוזאית ופשוטה: הפרקליטות הרשלנית נפלה כאן קורבן לבטלנותה.
