בשולי פסק הדין - <br>מדינת ישראל נ' אהוד טננבאום

ביום 14/6/2001 ניתן גזר דין בתיק פלילי 003709 נגד הנאשם אהוד טננבאום. הנאשם הורשע בעבירות מחשב, מרמה, השמדת ראיות וכיו"ב. בית המשפט, בקביעה משפטית מעניינת, אומר:"למיטב ידיעתי, הנאשם הוא פורץ המחשבים הנועז ביותר שנודע עד כה...".

מאידך, לכבוד בית המשפט יש לומר כי ביום פתיחתו הודיעה השופטת בהגינותה, לצדדים, באולם, כי אינה נכנסת לאינטרנט... ביום מתן גזר הדין, הקשבתי לקביעה הגלובלית, התפללתי לאלי יצפאן... חשבתי לתומי כי אזכה לראות פסק דין מעמיק הנכנס לנבכי המשפט הטכנולוגי, כמותו ניתן כבר למצוא בכמה פסיקות ישראליות, המאפשרות להביא את דבר בתי המשפט לידיעת הגולשים בארץ ובחו"ל.

אודה ולא אבוש, לא היה לי אומץ לתרגם פסק דין כזה ליחידות זרות, אין בו כל בשורה משפטית וטכנולוגית. מה נותר ממנו למעשה? - 17 עמודים שאינך שב לעיין בהם, אלא במצוות הרב באולינג. קול תורה - לא מכפר סבא. מקרים קלים ממנו בישראל - "זכו" לניתוח מפואר לרבות תרגום, גם עם תוצאה הולמת, למי שכן נכנס לאינטרנט... לו הקלדנית היתה טועה ומקלידה אינטרקום במקום אינטרנט... נס גדול היה פה, בשלב ההוכחות כשהגיעו לשעת זימון הסוכנים להעיד - התרחש מפץ עיסקת הטיעון. כולם נשמו לרווחה. גם אחד הסנגורים שהודיעני ביום הפתיחה: "אני מעולם לא נכנסתי לאינטרנט, בקושי אני נכנס לחניה...".

אגב: 2 שותפיו הקטינים בקליפורניה לא "זכו" ליותר מעמוד אחד צפוף משבצות למילוי על-ידי השופט. מבוגר נוסף מאורגון סיים לאחרונה משפטו גם הוא עם קצין מבחן ל-5 שנים.

בארה"ב, שבה האקרים סיניים מחבלים ב-500 אתרים בשבוע. ונער בן 15 מקנדה המכונה "מפיה בוי" משתק אתרים כמו CNN, EBAY, AMAZON, בפברואר 2000 - לכמה שעות. גם בכך אין כל נועזות. יצרן וירוס מתאילנד המוריד שרתים בעשרות מדינות אינו זוכה לתארי גבורה, רק בישראל. עכשיו החלו לכלוא ממש שם. כולם הבינו שגם קטין גורם נזק. אני חופשי מכל משפט קדום אני רואה את כולם במידה שווה.

הסרט שהבטיחו לנו מפיקי הוליווד לפי היחצ"ן שלו לפני שנתיים, בינתיים, נותר רק בראיון המכור הקודם. צה"ל הבלתי נועז וחסר האבחון ניצל את אומץ ליבו ב... מטבח המשטרה הצבאית. מחדל ביטחוני המקלקל את התסריט. אין דבר נלעג יותר מאשר הלעג עצמו.

טובת הנאה שהתבטאה בפרסום חוזר למפגע אלקטרוני מקומי במוסף "ידיעות אחרונות". בפעם הקודמת הוא קישט גם פרסומת למחשב כלשהוא - אולי פחדו לקנות אותו בשל סוס טרויאני שאולי שתל שם? המודעה נעלמה... אגב מחיאות הכפיים להן זכה בדיסקוטקים לאחר שובו הביתה, אינם שונים מהצהלות על הגגות בשטחים בעת התקפת הסקאדים עלינו.

השוני היחיד - המדינה הזו חיה בעבר בהווה ובעתיד על כסף נשק ותרומות Made in US משני צידי האוקיינוס. ב-2 הצבאות שמעתי אותו משפט מקצין בכיר - "האמריקאים יכולים לכבות את השלטר פה ב-5 דקות". נכון. מה לעשות? לזיקפה הלאומית הנמוכה מפלסטיק?

למחרת גזר הדין, התפרסם ראיון עם העבריין, עלי להודות, רובו הוכן מראש, על-פי מקורותיי ב"ידיעות" - אגב עיתון זה כבר נתן לעבריין במה נרחבת לאחר ששוחרר למעצר בית - מובן שלוא היה מדובר בשילוב של עבריין כהה וחרדי, כל המצטלמים הקבועים היו שופכים מררתם על העיתון העברייני שנותן לו במה. הזיכרון הקצר הוא הישגו של כל עיתונאי. אף עיתונאי לא יתן לעובדות לקלקל לו סיפור טוב. בלשון התלמוד נאמר: ראשון שבגנבים - גונב דעת הבריות. זה הסיפור האמיתי בתמציתו.

47 סוכנים הגיעו לישראל לחקור את הבריון הוירטואלי שחדר למחשבי האטום של ארה"ב. שכמובן נכנס לסודות הפנטגון הכמוסים ביותר. שכיום ה-FBI, רפא"ל וכולם משחרים על פתחו.

ישנם כאלו שחטפו בעיטה בראשם בהיותם קטנים ומאז הם מאמינים לכל מה שנכתב בעיתון.

אאלץ לקלקל לכם את הסיפור עם העובדות היבשות המצויות בתיק המשפט וגם בידי... הסנגורים.
לארץ הגיעו בלשון בית המשפט ביום 16.3.98 "קבוצת חוקרים"... 5 חוקרים. יממה אחר כך החמישי "התאדה"... נותרו 4, אחד הנרי גיטלמן, עד בכתב האישום, סוכן FBI שעסק בדיווח לממונים בארה"ב ואינו חוקר עבירות מחשב.

ג'ון מקון, עד בכתב האישום, סוכן FBI מקליפורניה שביצע אחד החיפושים אצל קטין שם. סטיב נסביט, עד בכתב האישום, חוקר מהמחלקה לעבירות מחשב של NASA - אתר שלהם ניזוק. דויד מרקל, עד בכתב האישום, חוקר מהמחלקה לעבירות מחשב של חיל האוויר - אתרים שלהם באינטרנט ניזוקו. האחרון מיד אחרי שהיה כאן עבר ל-AOL, ספק אינטרנט אמריקני.

זו - "הקבוצה", בלשון בית המשפט. לאחר פגישת היכרות מ-11:00 עד 12:30 הם הלכו. למחרת חזרו באותה שעה לערך מסרו עדויות, ו-80 עמודים משודכים בהם הנתונים שאספו והלכו. לא לפני שאכלו קוסקוס בתחנת בת ים.

ביום 18.3.98 בבוקר בוצע החיפוש בביתו של העבריין. כשנכנסנו רגליו רעדו. הוא לא פגש שוטרים לראשונה בחייו. הוריו לא ידעו דבר. בעוד חוקרי היחידה מסמנים את כל המדיה המגנטית - העסקתי את אמו בדברי ניפוח האגו כמו: "מאז המצאת אדיסון את המנורה לא היה גאון כזה", וכיו"ב. זו טקטיקה בסיסית בחקירה שנועדה לנפח את האגו הנמוך של החשוד במטרה שיודה מיד.

זה גם מה שקרה בבית. סנ"צ מאיר זוהר, אז, ראש הצוות לחקירת עבירות מחשב ישב עימו במטבח והוא "זימר" באופן כללי. עוד באותו יום עד הצהריים, נעצרו שותפיו לאישום אותם דווקא לא רצה להסגיר, ככל עבריין מקצועי. לגבי הדיסק הקשיח שלו "הבטיח" לנו כי מחק הכל "פירמטטי אותו עם לינוקס - לא תוכלו למצוא כלום...". לא עניתי, כי איננו חושפים יכולות וטכניקות גם לא ללקוחות מוכרים. למקומונים בשרון נמכר הסרט הטורקי "המסתל" - שהעבריין הצליח להצפין את הדיסק בהצפנה כבדה...

את הסייענים שלו החוקרים מצאו לבד. האמריקנים ולווייניהם נותרו בעירק. בערב היתה "אסיפת הורים" בחדרי, ההורים חתמו על התחייבות שהפרחחים לא יצאו מהבית כמה ימים. בחצות כולם כבר היו במיטות. ראש היחידה באותו יום נסעה לישיבותיה הרגילות.לחוקרי היחידה לא מתאים בדיוק תיק הצריך טיפול בתחנת כפר סבא, אך האורחים כבר באו, מה גם שלפי הגדרות המשטרה אם העבירה "ברחה החוצה" יחידה ארצית מטפלת.

מאז ועד היום "מדביקים" להם קטינים, בפרוזדורים חייבים להצטייד ב"במבה" אם ההורים לא הביאו אתם כלום. כזה היה גם המקרה בתחילת 2001, כאשר כמה קטינים תכננו יחד עם עמיתים בארה"ב לפגוע באתרים מרכזיים בחג המולד. 2-3 כתבות באינטרנט, עם קצת ניפוח אמריקני להשגת תקציבים והכל שקע. האמריקנים כבר החריבו את עירק ואת יוגסלביה ואף אחד לא הצליח לחדור ללפטופ של טבח במרינס, מקסימום כמה אתרים באינטרנט לנאט"ו. בדיוק כמו ההאקרים הערבים שסגרו את אתר הכנסת משרד ראש הממשלה וצה"ל לכמה שעות. רק לא היה להם יחצ"ן ממושקף להאכלת הכתבים המקומיים בבית המשפט.

ב-19.3.1998 בשעה 03:00, יממה אחרי שהאמריקנים היו ביחידה, חזרו לבקר. בחדרי עניתי לשאלותיהם ובסיועו של סנ"צ שמואל ארז מוסמך הארווארד, לחלץ אותי "אם אתקע" באנגלית. מובן שביקשו עותקי החומר שנתפס. כבוד השופטת שרה דותן בתל אביב נתנה באותו יום צו המאפשר למסור עותקי החומר שתפסנו. את הצו הוציאו סנ"צ עתליה ארד, אז ראש צוות ואיריס חסיס מוסמכת אוניברסיטת פילדלפיה. אגב, הן באו כל כמה זמן לשופטת דותן בבקשות דומות בחקירות זרות שיגרתיות.

יאח"ה מקיימת כ-80 חקירות כאלה בשנה. נוהל מוכר ומתורגל. החוקרים נותרו עוד כמה ימים להעתיק החומר. מדובר בכמות רבה של תקליטורים. ו"בין לבין" נסענו מאיר זוהר ואנכי לקיבוץ מעלה החמישה להשתלמות. הערב האחרון הוקדש לארוחה ב"שיפודי התקווה" ב-"תקווה", שם הסברנו להם שזו המסעדה היחידה שהבעלים בעולם ש"כולו טוב", והיא לא מפסיקה לאפות פיתות... הובהר להם בתשובה לשאלותיהם בשוק כי הנוזל הצהוב בצנצנות מקורו בעירק, "אם תפספסו פצצה בבגדד ויצא לכם שפריץ צהוב מהמקום זה לא נשק כימי אלא סתם עמבה".

זו "הקבוצה"... וזו התקופה. לו היו כמה פרחחים ערביים מוציאים לנושאי טנקים בקריית שמונה את האוויר מהצמיגים טרם הכניסה ללבנון, גם אז לא היו פוגעים ביכולת צה"ל לנוע, רק כמה חוקרים היו צריכים לרדוף אחריהם. באינטרנט הנזק הוא במניעת בריונות אלקטרונית. כל ילד אינו מנפץ ויטרינות סדרתי במרכז המסחרי, הפיזי או הוירטואלי. לעיתים ישנם ילדים בטיפול, כפי שקבעה כבודה בגזר הדין, והמטופל נמצא בלשונה "בטיפול פסיכולוגי שוטף". האם הייתם נותנים לאנס הסדרתי פעמיים במה לתאר את מעשיו המתוחכמים כביכול? גיבורינו לא יכול היה לחדור ללפטופ של שוטר בתחנת בת ים...

כל יום בחקירה והסרט המנופח שלו. מובן שהפוליטיקאים חייבים להדחף. כל אחד והביבי שלו. הראשון היה ביבי נתניהו - לתפוס טרמפ ליום שישי. הנפיחה שוחררה ביום חמישי כמובן. מדובר בגאון אבל מסוכן, הוא משחרר אוויר חם. לאמריקנים הסברתי שהיום יום חמישי, הוא חייב להכניס למחר עם משהו.

לא העליתי בדמיוני שהוא לא מסמן את המתנות נכון. יש להניח כי כמה שוטרים בחוליית אבידות ומציאות של המשטרה עודם משקיעים מאמץ לעזור לו למצוא אותן לתפארת מדינת ישראל. הלוואי שיימצאו.

בעוד החקירה מתנהלת והחשוד שלנו השתתק בעצת עורך דינו הראשון, שכמובן רץ גם הוא למצלמות ביממה הראשונה תוך שהוא "מפקיר" את לקוחו לשוטרים, דבר שגרם לגיבורינו למסור עדות מפלילה נוספת וכללית. אני מקבל הודעה מהכנסת ממזכירה תורנית כי חברת הכנסת "הקרבית" דליה איציק, רוצה לזמן החשוד לדיון בכנסת. אותה כנסת אליה פרץ לאתר בגין אישום זה גם הורשע.

מובן שהייתי צריך להסביר למטלפנת המסכנה, כי נעצור אותו עם כבלים על הידיים והרגליים אם יצא מביתו. נשתדל לתפארת הכנסת לבצע את זה רק ברחבה הפתוחה. כמו ברומניה בזמן ההשתלטות על הפרלמנט. למדתי שמתקופת ד"ר יוסף בורג, משה שרת וד"ר כסה, נשאר רק הכסא... השבוע נזקק הרמאי רק ליחצ"ן וכתב שפרנסתו תלויה בסיפורים. האורחים פה. ביחידה. אני מתנצל. מסביר להם שבטח גם אצלם יש כאלה בקונגרס שילבשו בשרותים תחתון אדום רק כדי לקבל צילום.

מובן שאחד מסנגוריו טען כי הוא שיחק עם עצמו במחשב בנדמה לי, הוא לא היה בכלל בפנטגון. בכלל הוא ניסה להסביר לכבודה מה זה אינטרנט? "כמו בית בלי גג וקירות ודלתות". יש גם הומור באולם. אלא מאי? גם הסנגורים לא קראו את תמלילי הציתות באינטרנט שביצעו החוקרים הזרים. אחרת ללא ספק היו מוצאים את רצונו לפרוץ לבנק לדפוק מכה של מיליון דולר ולברוח לברזיל - עולמו הסגור של נער מבודד. גם הם נאחזו בעדויות האמריקניות שלצורך איסוף ראיות בלתי תלויות הקימו לו אתר דמה באינטרנט, אליו חדר עוד ועוד עד שגמר ורץ לספר לחברה.

אסביר: כמו ברכישת סמים מבויימת. לעיתים השופט רוצה ראיות בלתי תלויות מסיבות שונות. כיום כבר יודעים הכל את המונח "Honey Pot" בתרגום מנומס - מלכודת דבש. מקימים אתר דמה בעל תיפקוד מלא. ההאקר מבצע את זממו שם "על ריק" ומספק ראיות למשפט. משל לשלושה צעירים ההולכים לבית בושת. לסרסור יש רק 2 פרוצות. לשלישי הוא נותן בחשיכה בובת גומי מתנפחת. בבוקר כל אחד מספר על חוויותיו, השלישי מציין ש"היה נהדר רק בסוף היא עפה כמו נפיחה דרך החלון". זה מה שבערך קרה למעבדות האטום שהגיעו למוסף "ידיעות" לחובבים. היו חדירות וחבלה באתרי הפנטגון. כ-1000 אתרים היו באותו זמן ברשת. גם כיום ישנם בכל שנה כרבע מליון פגיעות שונות באתרים אלה. אך אף אחד לא הצליח להגיע אפילו לסניף מק דונלד בבניין. זה פשוט לא מחובר לשם. בדיוק כפי שהמקרר שלכם לא מחובר לטלפון.

משל למה הדבר דומה? לפני זמן מה שלחתי התראה לכתב "YNET" השייך ל"ידיעות", כי צפויה התקפה על האתר של האקר ערבי - מה שקרה בסופו של דבר. האם ניתן לומר שההאקר חדר לארנק של ארנון מוזס?. במיוחד רצוי להזכיר שילד מטיבעון שינה כתבה ב"ידיעות" מביתו בשנת 1992. במקרה הזה צה"ל סבר שאכן יש בו משהו שראוי לשימוש. כמותו לא חסרים. מקצוענים שראיתי בביצוע לא מצולמים.

ההצפנה הכבדה של הכונן הקשיח: במהלך הזמן, משחזרו אנשי צוות עבירות המחשב מקורס ממושך בשפרעם, מיד פיענחו את ה"הצפנה הכבדה" בעזרת תוכנה שפותחה ביחידה. מאותה עת לא פסקו להדפיס קבצים מפלילים נוספים של הרמאי. בבואו לאחר דחיות והתחמקויות לחקירה, משהוטחו בו כל מעשיו ה"מוצפנים", ביקש במהלך עדותו שאותה כבש כשנה ויותר - עיסקת טיעון. מהשוטר בחדר. אלו השוטרים שבהם השתלחו הוא וסנגורו הראשון - אף הוא מנחקרי יאח"ה באותה תקופה.

מאז נפלו בפח הזה כמה סכלים שהאמינו לכל מה שקראו על הרמאי. תרומתו היא הופעת המשטרה בבתיהם של חקיינים קצרי דעת. הסכנה אינה באותם חקיינים אומללים.

הסכנה בהוריהם חסרי ההבנה, שמחמת מצוקתם מאמינים למה שמדפיסים בין לוחות המודעות... בשל כך נעצרו בניהם... למען ההבנה והסיום הוורוד. למרות חזיון הבלונים, טילפנתי לשני קצינים בכירים בצה"ל סמוך לגיוסו המצולם. שאלתי אותם שמא אנו טועים ומדובר בצאצא בלתי מזוהה של איינשטיין, אבי פצצת האטום? שלא נגרום תקלה לצעיר, שטרם הורשע כרמאי? המענה שקיבלתי הוא כזה: "תשמע! אנשים שלנו בדקו אותו - אין לנו מה לעשות אתו... אם לא יבוא בכלל, עדיף". נעצבתי. חשבתי שפיספסתי או עשינו נזק לבחור. פניתי לקצין השני בנפרד. תשובתו היתה: "הוא סיכון ביטחוני, גם כך אין לנו מה לעשות אתו, אולי למטבח..." מה שקרה בסופו של דבר. שבתי לעיין בדברי השופטת. היא כתבה ביוני 2001 בלשונה המשפטית: "הממונה על עבודות השרות יבדוק כשירותו של הנאשם לבצע עבודות שרות (לא בתחום המחשבים) ויגיש חו"ד לביהמ"ש...". מסתבר שאני לא שיכור. חלפו הזמנים בהם עבריין יכול להינות מעבירותיו ללא תגובה הולמת.

אנחנו פה. אפיזודה לסיום:

צה"ל הוציא איסור להכניס את הרמאי לתחום מסווג כלשהו. באחד מביקוריו של שר ההגנה האמריקני אישר הרמטכ"ל, כי הנ"ל נמצא בעיסוק צדדי על-פי הודעת דוברות רשמית - במטבח. מפורשות הוברר לי כי מדובר בסיכון ביטחוני.לגבי העסקה של הרמאי על-ידי ה-FBI עתה, מה הבעיה להציג חשבונית משולמת שלהם? לתלות ולהפיץ. אני מכיר אותם מקרוב. הם משלמים מיד... היות והייתי אצלם, מחמת הנימוס לא אומר מה היה מקבל לדבריהם שם. מזלו שסיים פה.

אגב הכתב/עורך התורן שנתן לו 2 עמודים בשנית, לא ביקש לראות חותמת כניסה לארה"ב בדרכונו....זו הפרנסה וזו התוצאה. נכון לומר כי שכני עטפו כבר דגים במוסף באותו יום, אך הנזק לישראל כמדינת האקרים מסתובב במגזינים ברשת בהיקף רב יותר. אף מפגע אלקטרוני שיוריד כאן 500 אתרים לא יוכל לקבל מכאן והלאה, אלא שקל אחד פחות ממנו כקנס.