לשונה של התורה קצרה ותמציתית מאוד. כל דיני תפילין רמוזים בכמה פסוקים; ל"ט המלאכות האסורות בשבת נלמדות מהיקשים וסמיכות פרשיות; דיני שחיטה מופיעים רק ברמז; תחיית המתים נלמדת מחמש מילים. וכך אפשר למצוא עוד שורה ארוכה של מצוות מרכזיות ועקרונות יסוד ביהדות, המופיעים בתורה בקיצור נמרץ ביותר.
לנוכח זאת, אנו ניצבים לעיתים תמהים על מה שנראה לכאורה כפירוט נרחב בנושאים שוליים. במאמרים קודמים כבר עמדנו על כמה ממקומות אלו, ובפרשת "דברים" אנו נתקלים השבוע באחד התמוהים ביותר שבהם.
לקראת הכניסה לארץ ישראל, מתקרבים בני ישראל לגבולותיהם של העמים היושבים ממזרח לה: אדום, עמון ומואב. הקב"ה מזהיר את משה שלא להילחם בעמים אלו ואף לא להתגרות בהם, משום שהם קרובי משפחה (אחיו של יעקב ובניו של לוט) ובזכות זאת הם נהנים מ"חסינות". אך התורה אינה מסתפקת בציווי מעשי זה ופונה להיסטוריה הרחוקה.
אנו לומדים, שבארץ מואב ישבו בעבר ענקים שנקראו "אֵמים", בארץ אדום ישבו "החורים", ואילו העמונים ירשו את ה"זמזומים". התורה לא מסתפקת במידע זה, אלא חוזרת עליו פעמיים ושלוש, ואף מרחיבה ומוסיפה מידע לכאורה בלתי רלוונטי לחלוטין: "והעַוים היושבים בחצרים עד עזה, כפתורים [=פלישתים] היוצאים מכפתור השמידום ויישבו תחתם".
אין זו הפעם הראשונה בה התורה עוסקת במלחמות קדמוניות. כבר בפרשת "חקת", לפני תיאור המלחמות בין ישראל לבין סיחון ועוג, היא מציינת - על פני לא פחות מחמישה פסוקים - שסיחון עצמו כבש את ארצו מידי מואב. והתורה אף מוסיפה ומצטטת שם את מה שאמרו בני אותו זמן על אותה מלחמה. מה פשר הסיפור הזה, ובמיוחד - מה פשר האריכות הזו?
ניתן לתת תשובות נקודתיות לכל אחד מהמקרים הללו. כך, למשל, התשובה לשאלה לגבי מלחמת סיחון מול מואב נמצאת בספר שופטים, בקטע המשמש כהפטרה לפרשת "חקת". שם מסופר על יציאת עמון למלחמה נגד ישראל בדרישה להחזיר את השטחים הכבושים. יפתח עונה באיגרת הדיפלומטית הארוכה ביותר בתנ"ך ומציין בין השאר, כי אין שום סכסוך טריטוריאלי בין ישראל לעמון. סיחון הוא שכבש את ארץ מואב ועמון - הוא מזכיר - וישראל כבשה מידי סיחון, כך שבלשון משפטית נאמר שאין יריבות בין העמים.
במישור המעשי
בפרשתנו עוסק הרמב"ן באריכות רבה מאוד - אחד הפירושים הארוכים ביותר שלו בתורה כולה - בפרשיות מלחמות הקדם. תמצית דבריו היא, שהתורה מבהירה לנו אלו עמים נכללים בין אלו שישראל רשאים ליטול את אדמתם, ואלו עמים לא. בנוסף לכך, הפירוט הזה בא להראות כיצד קיים הקב"ה את הבטחותיו לאבות בדבר מתן נחלות לכל בניהם, ולא רק ליצחק וליעקב.
דבריו של הרמב"ן הם בעיקר במישור המעשי, וניתן להציע פירוש נוסף במישור המוסרי שיהיה אקטואלי מאוד. אך תחילה יש להציג תמיהה נוספת בפסוקים אלו, הפעם - תמיהה לשונית. לאחר שהתורה מתארת את כיבושי מואב ואדום, היא מוסיפה: "כאשר עשה ישראל לארץ ירושתו אשר נתן ה' להם". מה עושות כאן מילים אלו? מה הקשר שלהן לסיפור המעשי?
זו השאלה - וזו גם התשובה. מי שירצה לטעון שמה שעשה עם ישראל בעבר הירדן המזרחי ומה שהוא עתיד לעשות בעבר הירדן המערבי מהווה חריגה מן המקובל בין העמים, יתכבד וייזכר בפרקים אלו מן ההיסטוריה. עם ישראל כובש את הארץ - בדיוק כפי שעשו עמים קודמים, הן בארץ ישראל והן בארצות השכנות. לכן, אין מקום לבוא אליו בדרישות ובטענות.
התורה הכירה היטב את צביעותן של אומות העולם וידעה, אלפי שנים לפני האנטישמיות המודרנית, שהיחס אל העם היהודי עתיד להיות שונה. עמים החיים על חרבם מגלגלים את עיניהם השמימה בצדקנות: "מלחמה? זה לא בסדר!" עמים שיצאו למלחמות כיבוש קולוניאליסטיות, מזדעזעים מעצם הרעיון שהעם היהודי יוצא למלחמות מגן.
אנו מכירים היטב את התופעה הזו עד עצם ימינו אלה. ראו מי מטיף מוסר לישראל ודורש ממנה נסיגה ועוד נסיגה. ארה"ב: המדינה אשר סילקה בכוח הזרוע את האינדיאנים, ובעידן המודרני יצאה למלחמות בקוריאה, וייטנאם, עירק, אפגניסטן, סומליה, גרנדה ועוד ועוד - הכל במרחק של אלפי ועשרות אלפי ק"מ מגבולותיה - בטענה שבכך היא מגנה על עצמה.
בריטניה: המדינה אשר כבשה יותר שטחים מכל אימפריה אחרת מאז רומי, ואשר לפני 25 שנה בלבד יצאה למלחמה כדי להבטיח את שלטונה באיי פוקלנד, שרוב תושביה בכלל לא ידעו על קיומם.
צרפת: עוד מדינה קולוניאליסטית, אשר שיעבדה שורה של עמים ואשר לפני שני דורות בלבד ניהלה מלחמה עקובה מדם וכושלת בניסיון לשמור על שלטונה באלג'יריה.
בריה"מ ואחריה רוסיה: מדינה אשר שיעבדה מחצית מאירופה בצורה עקיפה ולעיתים ישירה, רק כדי לכפות על תושבי מדינות אלו את האידיאולוגיה שלה. מדינה שעד היום מנהלת מלחמה אכזרית נגד הצ'צ'נים המבקשים עצמאות.
אפשר להמשיך את הרשימה, אבל דומה שהעיקרון מובן. כאשר מדובר בעם היהודי, הזכות לעצם הקיום ולהגנה עצמית נתונה לדיון. כאשר מדובר באינטרסים של אותן מדינות עצמן - השיקולים המוסריים נעלמים חיש קל.
אל תטיפו לנו מוסר
מה צריכה להיות התשובה שלנו? היא צריכה להיות מורכבת משני חלקים. ראשית, כפי שאנו רואים בפרשתנו ובמקומות נוספים בתורה: אל תטיפו לנו מוסר. כך אתם עושים בעצמכם, בהבדל קטן אחד - אנחנו מבקשים לקבל פיסת אדמה קטנה אחת משלנו ולהגן עליה, בעוד שאתם רוצים עוד עושר ועוד משאבים ועוד השפעה ועוד כוח.
שנית, עלינו לחזור לעיקרון שקובע רש"י בתחילת פירושו לתורה. זהו אולי הקטע המפורסם ביותר בדבריו של גדול פרשני התנ"ך, ולא במקרה הוא החליט לפתוח בו את פירושו. הוא שואל: מדוע פותחת התורה - שהיא לכאורה ספר מצוות - בתיאור בריאת העולם ומעשי האבות ולא במצוות הראשונות שניתנו ערב יציאת מצרים? ותשובתו: "שאם יאמרו אומות העולם לישראל: לסטים [=שודדים] אתם, שכבשתם ארצות שבעה גויים - הם [ישראל] אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בְּרָאָהּ ונְתָנָהּ לאשר ישר בעיניו. ברצונו נְתָנָהּ להם, וברצונו נְטָלָהּ מהם ונְתָנָהּ לנו".
לאמר: לא צריך להיכנס למגננה, לא צריך לתת נימוקים היסטוריים. צריך לומר בבירור: אותו אלוקים בורא עולם, שגם אתם הנוצרים ואתם המוסלמים מאמינים בו, הוא הקובע מי יישב באיזו ארץ. את פיסת האדמה הזעירה הזו הוא נתן לעם ישראל, בדיוק כשם שאת שטחי הענק של ארה"ב וקנדה, רוסיה ובריטניה, מצרים וסעודיה - נתן לעמים היושבים בהם. זו הסיבה היחידה לזכותנו על הארץ הזאת, והיא סיבה נצחית שאינה תלויה בכיבוש או בהחזקה, בהיסטוריה או בפוליטיקה.
