הקלות הבלתי נסבלת של רצח ידוע מראש

לפני שנה פניתי בשאילתא למשטרה וביקשתי לדעת מדוע היא לא מפרסמת את העובדה כי רוצחים לא מעטים בישראל, החל מרוצחי הנהג דרק רוט, עובר ברוצחי הנער אסף שטיירמן, ועד לנער שרצח את אביו או הורים שרצחו את ילדיהם - היו נתונים תחת השפעה ארוכת זמן של תרופות נוגדות דיכאון? תשובת הדובר הייתה כי "המשטרה איננה משרד הבריאות, אנא הפני שאלתך אליהם, בעניין נהגים תחת השפעת תרופות נא פני לאגף הרישוי".

אינני חוקרת מדעית, אך ההיגיון שלי אומר שמשהו כאן מאוד מוזר. הורים שרוצחים את תינוקם? אנשים בדיכאון שקמים על בני זוגם והורגים? אנו חייבים להודות שיש כאן קרקע בתולה אחת, מסתורית ואפלה, שטרם נחקרה ביסודיות ובכנות כפי שעשינו בנושא השפעת הכימיקלים על ירקות ופירות: בואו נתחיל לשאול, מהי השפעת תרופות פסיכיאטריות על מאות אלפי המשתמשים בהן בישראל? איזה אחוז מהם חשוף לתופעות הלוואי הרצחניות המפורטות בעלון לצרכן?

הרשויות עוצמות עיניים, וחברות התרופות בגיבוי הרפואה הפסיכיאטרית, עושים כל שלאל ידם למכור לנו עוד ועוד תרכובות כימיות להשגת שקט נפשי. הגוף מבין שלא צריך לטרוח ולהפריש חומרי הרגעה טבעיים למוח, שכן, יש מקור חיצוני חדש. ואז, כשמפסיקים לקחת את התרופה - אז קורה האסון. רצח. אמוק. טירוף.

נכון שלא כל מי שנוטל תרופות כאלו, בהכרח לוקה בתסמונת המסכנת את הציבור, אך ריבוי המקרים הקיצוניים של רוצחים, מתאבדים, ומתאשפזים פסיכיאטריים, שנטלו בעבר תרופות כאלו במינון שגוי או לתקופה ממושכת - מעורר שאלה. בואו נבדוק מה חושבות רשויות הבריאות ברחבי העולם:

והנה מספר דוגמאות שאספתי בנוגע לנוגדי דיכאון:

בפברואר 1995: פרסמה ה'רשות האוסטרלית לתרופות' עלון אזהרה על כך שלנוגדי דיכאון מסוג SSRI ישנה תסמונת גמילה. בין התסמינים המדווחים היו: חרדה, אי-שקט, הזיות, מצבי רוח משתנים וסיוטי לילה.

באוגוסט 2003: הוציאה יצרנית ה'Effexor' (נוגדי דיכאון ממשפחת SSRI) אזהרה לרופאים בארה"ב על כך שהתרופה עלולה לגרום לעוינות, מחשבות אובדניות ופגיעה עצמית מתחת לגיל 18.

באוקטובר: הודיעה רשות התרופות האוסטרלית שנוגד הדיכאון 'Remeron', המשווק גם בארץ, יכול לגרום לתופעות קשות שביניהן: חרדה, אי-שקט, סיוטי לילה והזיות.

במארס 2004: פרסמה הוועדה המייעצת של ה-FDA הנחייה גורפת לגבי נוגדי דיכאון ממשפחת ה-SSRI המזהירה כי תרופות אלה גרמו לחרדה, עצבנות, התקפי פאניקה, חוסר שינה, עוינות, תוקפנות, אימפולסיביות, חוסר שקט חריף ופסיכוזה, וכן החמרה בדיכאון והתנהגות אובדנית.

בדצמבר: פרסמה הרשות האוסטרלית לתרופות אזהרה הממליצה על זהירות ברישום נוגדי דיכאון לילדים ומתבגרים עקב הופעת מחשבות אובדניות, תוך ציטוט מחקר חדש שהראה ש-Prozac (SSRI) גרם לעלייה בהתאבדויות, פגיעה עצמית, תוקפנות ואלימות.

באוגוסט 2005: פרסמה הרשות האירופית לתרופות אזהרה חריפה בנוגע לנוגדי דיכאון לילדים עקב: התנהגות אובדנית כולל ניסיונות התאבדות ומחשבות אובדניות, תוקפנות, עוינות וכעס או התנהגויות דומות.

בנובמבר: ועדת ה-FDA לבטיחות בשימוש תרופתי דיווחה על 'מחשבות רצח' כתופעה שלילית של שימוש ב-Effexor בשחרור מושהה (SSRI).

הגיע הזמן להודות, כי כשמתרחש פתאום טירוף חושים רצחני, שלא היה לו רמז מוקדם ותוצאתו נראית כמו "קצר חשמלי" במוח של הרוצח - כדאי לבדוק אם לא פרצה אצלו במוח "דליפה" ששיבשה את כל המערכות. אם מקרים כאלו קורים ונשנים, ויש "ראשית ראיה" להיתכנות קשר סיבתי בין המקרה הבלתי מוסבר ובין נטילת מינון גבוה של תרכובות כימיות עלומות - האם לא ראוי לבדוק זאת? חומר למחשבה.