בפתח תחנת-רכבת בלונדון ניצב פסלו של כלב נערץ, שנהג להמתין מדי יום ביומו, באותה נקודה, לשובו של בעליו מעבודתו מחוץ לעיר. לאחר שהאדם מת, המשיך הכלב לבוא מדי יום, בשעה הקבועה, לתחנת הרכבת 21 שנים נוספות, עד ליומו האחרון עלי אדמות.
אין ויכוח על כך שהכלב הוא ידידו הטוב של האדם. אז מה עושים כשיוצאים לחו"ל ונאלצים להשאירו מאחור? לא פעם אנו שומעים על ביטולי נסיעה של הרגע האחרון, או על הרבה נקיפות-מצפון, בשל בעל-חיים זה או אחר, שהפך לחלק בלתי-נפרד מההוויה הביתית.
פתרון יש, והשאלה היא רק כיצד ליישמו. כך או אחרת: אם החלטתם לנסוע לחו"ל, מומלץ להשאיר את כלב המחמד תחת השגחתו של גורם מטפל כלשהו. אבל, אם ניתן להשאירו תחת השגחתו של שכן טוב -יקל על הכלב להישאר בסביבתו הטבעית.
בכל מקרה יש להבחין בין כלב-שמירה לכלב-מחמד. "את כלב השמירה קשה, ולמעשה כמעט בלתי אפשרי, לנתק מהבית", אומר הווטרינר, ד"ר אלי רוזן, "ולכן כמעט תמיד עדיף להשאירו בטריטוריה שלו".
פינה משלו
הצרות, מסביר ד"ר רוזן, מתחילות עם כלב המשפחה המפונק. לחסרי הכלבים, אולי, יישמע הדבר מוזר, אך הכלל החשוב ביותר לפני עזיבה ממושכת את הבית הוא להשאיר לכלב, באשר הוא, גרב או חולצה של האדם הקרוב אליו ביותר. המלבוש יהיה ספוג בריח-גופו של האדם האהוב, והכלב, סביר להניח, יתחכך בו במהלך הלילה וישאב ביטחון מהקרבה הזו.
אם לא נמצא סידור הולם, ממליץ הווטרינר למסרו למעון מתאים. חשוב מאוד שבמעון כזה תהיה לכלב מלונה משלו, שתהיה לו הפינה שלו, שבה ימצא את מקומו. ולא לשכוח להביא למעון גם את כלי האוכל והמשחקים שלהם הורגל הכלב בתחומי הבית.
ד"ר רוזן מטעים כי הזמן המירבי שבו יוכל כלב להסתדר ללא בעליו הוא, בדרך כלל, ששה חודשים. כלב שיופרד מבעליו מעבר לתקופה זו, עלול יהיה לפתח הפרעות נפשיות. באנגליה הכירו בכך באורח רשמי, ולפיכך הקלו על תנאיהם של כלבים שהוכנסו להסגר ומאפשרים לבעליהם לבקרם במהלך תקופה זו ולמי שתקופה של ששה חודשים נראית קצרה יחסית, ראוי להזכיר שחצי שנה של כלב כמוה כשלוש וחצי שנות-אדם. בימים רגילים מי סופר, אבל לא כשמדובר בנסיעה ארוכה לחו"ל.
משך הזמן שחולף מתקופת העזיבה ועד השיבה הביתה עלול להימשך כאורך הגלות עבור הכלב. ד"ר רוזן ממליץ, אפוא, להתחשב ברגשותיו ובצרכיו, ולתכנן את הנסיעה באופן שיקל, ככל האפשר, על הידיד הנאמן שנותר מאחור.
