|
|
תלמידים. רוצים להצליח [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
ושוב כמידי שנה, "הישגי" מערכת החינוך מציבים אותנו בתחתית ליגת המדינות הנאורות. הכישלון אינו רק במתמטיקה והבנת הנקרא, אלא גם במטרות מוצהרות אחרות של המערכת. ה"פתרונות" המוצעים לא יעזרו: עוד החלפה של שר חינוך, "שינוי סדרי עדיפויות" או "תוספת תקציב". אפשר להעלות שכר ולהגדיל שעות - נקבל מורים גרועים שמרוויחים טוב... התוצר הסופי - התלמיד הישראלי ימשיך להתדרדר.
משרד החינוך אינו אשם, גם לא המנהלים והמורים. בשורש הבעיה איש לא נגע: הזכות המונופוליסטית שהמדינה נטלה לעצמה - לחנך, להכתיב תוכניות לימוד, להחליט מי ילמד, כמה, מתי והיכן - הכל. הכישלון אינו נובע מבחירה שגויה של שיטת הוראת המתמטיקה או הבנת הנקרא. הבעיה אינה במנהל רע, שר כושל או מחסור בתקציב. אשמה ה"שיטה": בעלות ממשלתית על מערכת החינוך. המונופול בולם התמודדות בין מגוון שיטות ותוכניות לימודים. אילו היו תחרות וחופש בחירה למנהלים ולהורים, אז טעות בשיטת הוראת מתמטיקה בבית ספר מסוים הייתה מתגלה בשלב מוקדם ומזיקה למעט תלמידים. בשיטה השלטת, כולם חייבים ליישר קו עם משרד החינוך. אם טעה - דור שלם נכשל. פוליטיקאים או "המדינה" אינם מסוגלים לחנך כפי שאינם מסוגלים לנהל מפעלי תעשיה. משרד החינוך אינו תורם לחינוך בדיוק כפי שמשרד התיירות אינו מביא תיירות. קשה להניח שדווקא בתחום החינוך יש לפוליטיקאים כישרון יוצא דופן מעבר למוכח בתחומים אחרים...
וכיצד פועלת המערכת...
המנהל פקיד. הרכב התלמידים לא נקבע על ידו, תוכנית הלימודים נקבעת על-ידי הקומיסרים במשרד החינוך. האם הוא יכול לגייס מורים כרצונו? האם עליו לשווק את בית הספר להורים על-ידי הצעת שירותים טובים? האם הוא יכול לפטר מורה? להרחיק תלמיד? מדוע שמנהל יתאמץ? האם יתוגמל על הצלחה? האם יפוטר בגלל כשלון?
המורים מוגנים. השכר אחיד והקידום אינו תלוי בהצלחה. מורה גרוע מרוויח כמו מורה טוב - הוותק עושה את שלו. מדוע להתאמץ? האם מנהל אחר יציע לו משרה מפתה?
ההורים מנוכרים. הם לא בחרו את בית הספר ואינם רשאים להחליפו. תוכן הלימודים מוכתב. אם במקרה, המנהל כושל או המורה אסון, אין דרך לגרום להחלפתם.
התלמידים לא נדרשים למאמץ כלשהו כדי להצטרף לבית הספר. הם לא מתלבטים יחד עם ההורים לאיזה בית ספר להירשם. הם לא חוששים שמא יידחו או חלילה יורחקו. התלמיד יודע שהוא ה"מלך". המורה בקושי יכול "להוציא אותו מהכיתה", לא נורא. הוא נוכח כיצד "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" - המורה "מתחשבת" בכל תלמיד מופרע וחריג. התלמיד מבין שבית הספר הוא "נמר של נייר". מערכת שאי אפשר לכבד. הנטייה הטבעית לתוהו ובוהו מנצחת.
